מי שנתן ומי שלקח
הילל צ'רני הוא פרשת הולילנד. אם ביהמ"ש ישתכנע שאין ראיות שהפעיל את עד המדינה דכנר, הרי שבמידה רבה קונספציית התביעה קורסת
המטרה של אדרת הייתה לנתק שני חיבורים - את החיבור בין צ'רני (הנאשם במתן השוחד) לבין דכנר (המתווך), ואת החיבור בין דכנר לנאשמים בקבלת השוחד. אדרת ניסה וינסה לשכנע את בית המשפט כי צ'רני לא נתן הוראה לדכנר לשחד את נבחרי ועובדי הציבור, ושגם לא נתן לו כסף לשם כך, וכן שהקשר בין דכנר לנאשמים לא היה מבוסס על יחסי שוחד.
אם השופט דוד רוזן יעמוד בלוח הזמנים המטורף שקבע למורת רוחה של התביעה, כבר בשבוע הבא יגיע צ'רני לחקירה נגדית. הוא יצטרך להתמודד עם כמה אמירות שלו במשטרה שסיבכו אותו, אמירות שלטענתו נבעו ממניפולציה של חוקרי המשטרה ומהבלבול וחוסר הריכוז שלו בזמן המעצר; כמו כן יצטרך להתמודד עם מסמך משמעותי שהציגה הפרקליטות ובו הוא נוזף בדכנר כשזה מבקש ממנו עוד כסף ל"הוצאות מיוחדות". צ'רני כותב שם לדכנר כי יש לשים לעניין סוף. מסמך זה הוא אותנטי בשונה ממסמכים רבים שצ'רני טוען כי הם מזויפים (והיום אין ויכוח שהעד זייף לא מעט מסמכים); הטענה שלו בדבר המסמך זה הוא שאינו עוסק בכספי שוחד.
סוגיית אשמתו של צ'רני היא קריטית לתיק. אם בית המשפט ישתכנע שאין ראיות כי הפעיל את דכנר, הרי שבמידה רבה קונספציית התביעה של הולילנד קורסת. נכון, שעדיין מקבלי הכסף יכולים להיות מורשעים בעצם קבלתו, אבל אם צ'רני לא שיחד אותם, אז מי עשה זאת? דכנר? הרי הוא לא בעל הקרקע.
בקבוצה השנייה נמצאים הנאשמים שאין ויכוח שהממון, מסיבה זו או אחרת, הגיע לכיסם. השאלה היא כמובן אם הסיבה היא זו, או אחרת. בקבוצה זו נמצאים בין השאר: שולה זקן, מנהלת הלשכה המיתולוגית של אהוד אולמרט; אורי שטרית, לשעבר מהנדס העיר ירושלים, ואליעזר שמחיוף, לשעבר סגן ראש העיר ירושלים.
שטרית טען כי מאות אלפי השקלים ניתנו כהלוואה; שמחיוף טען כי ניתנו לו רק לשם פריטה בשוק האפור, ושולה זקן טוענת כי מדובר בכספים ומתנות שניתנו על רקע יחסים אישיים. היו עדויות שונות בדבר טיב היחסים הללו, שלא את כולן מותר לפרסם. זקן אמורה לעלות על דוכן העדים (אלא אם תבחר לפעול כפי שפעלה בירושלים ולוותר על זכות זו). היא זו שתצטרך לתאר את יחסיה עם דכנר; היא זו שתצטרך לשכנע את בית המשפט שהמתנות היקרות היו במסגרת יחסים אישיים, ולא יחסי שוחד. איך היא תעשה זאת? זה תלוי בה; אחרי הכל זה הקרב על חייה. אם תורשע, היא לא תישלח לעבודות שירות, אלא לנווה תרצה.
בקבוצה השלישית והמיוחדת נמצא ראש העיר לשעבר, אורי לופוליאנסקי. במקרה שלו, לא רק שברור כי עמותת "יד שרה" שאותה ייסד קיבלה כסף מדכנר, גם אין כל ויכוח שצ'רני וחברת הולילנד העבירו במשך שנים כסף רב לעמותה. לופוליאנסקי מכחיש שהכסף ניתן בתמורה לקידום הפרויקט, ומעבר לכך, יש חוסר נוחות מובנה לעסוק בכספים שהגיעו לעמותת הצדקה המפוארת הזאת, שאין כמעט משפחה מורחבת בישראל שלא נזקקה פעם לשירותיה.
בקבוצה הרביעית נמצא ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט. במקרה שלו יש ויכוח עובדתי מלא על גרסתו של דכנר. דכנר טען כי נפגש עם אולמרט וסיכם עמו את פרטי השוחד בדמות העברת 500 אלף שקלים לאח הנזקק, יוסי אולמרט. אהוד אולמרט מכחיש סיכום כזה מכל וכל.
הפרקליטות מצוידת בהודעה של יוסי אולמרט בחיקור הדין בחו"ל כי קיבל מדכנר סכום גבוה של כסף, וחזרה טוטאלית מהודאה זו בעדות האח בבית המשפט. עדות זו הסתיימה בהסכמה מקיר לקיר כי יוסי אולמרט משקר. פניית הפרסה לא הייתה נוחה לפרקליטים של אהוד; הם בנו קו הגנה שמכחיש את הקשר ללקוח, ולא את עצם קבלת הכסף.
אם בכל זאת ננסה לסכם את תוצאת המחצית, ברור שמצבם של זקן, שטרית ושמחיוף קשה יותר ממצבו של אולמרט (בעניין לופליאנסקי ברור שכולם רוצים הסדר טיעון, אך הדרך לשם לא תהיה פשוטה). הנאשמים יעמדו לחקירה נגדית צולבת באשר לכספים שקיבלו, והניסיון מלמד שקשה לעובדי ציבור להסביר קבלת כספים שאינם במסגרת משכורתם הציבורית (ראו חריג לעניין זה משפט אולמרט האחרון). אולמרט , לעומת זאת, יצטרך רק לחזור על הכחשתו הטוטאלית לסכומי השוחד שתיאר דכנר. המשוואה הסופית שאליה יידרש השופט - עדות אהוד אולמרט, והפגמים באמינות עד המדינה, מול עדויות יוסי אולמרט ועד המדינה, והשאלה האם יש עוד הסבר הגיוני להעברת הכסף ליוסי אולמרט.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם