מחפשים פתרונות במקום הלא נכון
העלאה של אחוז החסימה לא באמת תביא לחיזוק המפלגות הגדולות וליציבות קואליציונית. להפך, היא עלולה להזיק לדמוקרטיה ולמערכת הרעועה ממילא
ראשית, ככל שאחוז החסימה גבוה יותר, כך בזבוז הקולות רב יותר. בכל העולם אנשים מצביעים למפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה, לא משנה מה גובהו. אצלנו, בבחירות האחרונות שבעה אחוזים מהאנשים שטרחו והלכו להצביע לא זכו לייצוג בכנסת כלל. בסלובקיה, למשל, שם ישנו אחוז חסימה גבוה של חמישה אחוזים, היו במערכת הבחירות האחרונה (2010) כ-15% קולות שירדו לטמיון ולא זכו לייצוג בפרלמנט. בזבוז קולות מסיבי צפוי לפגוע במוטיבציה של מצביעים, להוריד את רמת האמון במערכת, ולהוריד בהמשך את שיעורי ההצבעה.
שנית, אין שום סיבה אמיתית להניח שהעלאה של אחוז החסימה אכן תביא לחיזוק המפלגות הגדולות, ובטח שלא ליציבות קואליציונית. ראו כעת: המשא ומתן הקואליציוני היה תקוע שבועות. ראש הממשלה התקשה להרכיב ממשלה. מה הפריע לו, בעצם? האם אלו המפלגות הקטנות, או דווקא מפלגות בינוניות-גדולות כמו יש עתיד והבית היהודי?
ש"ס קיבלה מעל שמונה אחוזים ויהדות התורה קיבלה מעל חמישה, כך שהחוק החדש לא ימנע מהן להתמודד בנפרד. אולם, המפחד מכוחן צריך לשאול את עצמו מי יאיים יותר על ראש ממשלה עתידי – שתי מפלגות עם כוח קטן יחסית, או "מערך חרדים" גדול? ובכלל, המייחלים למערכת של שתי מפלגות גדולות שבה ייטמעו קבוצות אוכלוסיה כמו החרדים באחת ממפלגות אלו צריכים להסתכל קודם על ארה"ב ולראות שלחץ מתוך קבוצה פנים-מפלגתית יכול לשתק את ראש הרשות המבצעת לא פחות ואולי אף יותר מאשר לחץ ממפלגה קטנה אחרת.
העלאה של אחוז חסימה לגאלי יוצרת תמריץ ליצירה מלאכותית של גושי ומערכי מפלגות "בינוניות". המפלגות הבינוניות זוכות לנראות גבוהה יותר ומסכנות יותר דווקא את המפלגות הגדולות. לאחר הבחירות מפלגות אלו יכולות לחזור ולהתפצל, להיעלם בבחירות עוקבות, או במקרה אחר להתגבש לכדי מפלגות בינוניות גדולות עוד יותר שמהוות איום ישיר על השלטון. בכך לא רק שלא מושגת התקווה של המצדדים באחוז חסימה גבוה ליציבות רבה יותר, אלא נוצר למעשה תמריץ למערכת מפלגתית מלאכותית בעלת כוחות חזקים ורבים ואולי ירידה נוספת בכוחן של המפלגות הגדולות.
במבחן המעשה עלה בישראל בעבר אחוז החסימה פעמיים, מ-1 ל1.5% (1992) ומ-1.5% ל-2% (2004). בשתי הפעמים לא התרחשה בעקבות כך עלייה בכוחן של המפלגות הגדולות. ההפך הוא הנכון – הן רק נחלשו יותר עם הזמן. אין שום סיבה להניח שעליה נוספת היא זו שפתאום תעשה את העבודה בכיוון "הנכון".
מי ייפגע מאחוז חסימה של ארבעה אחוזים? לפי תוצאות הבחירות האחרונות השתיים שנמצאות מעליו אך קרובות אליו הן מפלגתה של ציפי לבני (השותף הכי "נוח" של נתניהו עד כה) ומפלגת מרצ – שהייתה נאלצת ליצור גוש עם מפלגת העבודה (אז היו צועקים על מפלגת העבודה שהלכה שמאלה מדי).
אך בעיקר, אחוז חסימה גבוה צפוי לפגוע במפלגות הערביות. פגיעה כזו בוודאי שלא תשיג את המטרה המוצהרת של חיזוק קואליציוני ומשילות, מכיוון שהמפלגות הערביות ממילא לא מוזמנות להצטרף לקואליציות. לכן לא ברור למה איחוד של המפלגות הערביות הוא משאת נפשו של המעוניין ביציבות. מצב זה כן יפגע באמון הפוליטי של מיעוט אתני גדול שגם ככה מידת האמון שלו במערכת נמוכה מאוד (ראו אחוזי ההצבעה הנמוכים מאוד במגזר הערבי). הוא יפגע קשות במגוון האופציות שעומדות בפני המצביעים הערבים ולמעשה יטול מהם את זכות הבחירה המינימאלית בין מספר אפשרויות של מפלגות שונות.
בשביל להימנע ממצב זה אפשר לאמץ בארץ את החוק הסרבי לאחוז חסימה לפיו על מפלגות המוגדרות כמפלגות של מיעוט אתני מוכר לא יחול חוק אחוז החסימה הארצי שחל על כל יתר המפלגות. החלה של חוק כזה הוא תנאי התחלתי הכרחי בשביל להעלות את אחוז החסימה מבלי לפגוע סלקטיבית ולא פרופורציונאלית במערכת המפלגתית הערבית בישראל.
בסופו של יום רצוי לזכור שהעלאת אחוז חסימה איננה פתרון קסם לבעיותיה של מערכת פוליטית בחברה משוסעת, לתרבות פוליטית בעייתית, לחולשתה המוסדית של הכנסת ולעוד כהנה וכהנה בעיות עמוקות שאין בינן ובין אחוז החסימה ולא כלום. אם הקואליציה תתעקש על העברת הסעיף הזה, כנראה שנצטרך כולנו ללמוד זאת בדרך הקשה.
הכותבים הינם דוקטורנטים למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם