לחזק את מעמד האחות הסיעודית
למרות יוקרת מקצוע הסיעוד והעובדה שמדובר בעבודה שתורמת לציבור, מעטות האמהות שרוצות לראות את ילדיהן עובדות בו. הגיע הזמן להעלות את תדמית התפקיד
מצד אחד זהו מקצוע שמתעסק במצבים הקריטיים של החיים והמוות, מצבי משבר ומחלה. מקצוע עם שליחות ומשמעות עבור העובד בו. זהו מקצוע מגוון שיש בו אפשרויות תעסוקה רבות וניתן לעבוד בו בחלקיות משרה המתאימה גם לחיי משפחה. אז למה זו לא משאת נפשה של כל אם עבור בנה או בתה?
אולי כי אנחנו פוגשים באחות השחוקה, העובדת משמרות רבות ואינה מביאה לידי ביטוי את הידע המקצועי שלה למטופל. אולי אנחנו לא רואים את ההבדל בין האחות המעשית למוסמכת ולאקדמאית שמשך ההכשרה שלהם הוא שונה אך למרות זאת כולם נראים עבורנו אותו דבר ועושים את אותן הפעולות.
אולי הדור הצעיר, נתקל בתנאי קבלה נמוכים מול שאר מקצועות הבריאות, דבר שגורם לו לחשוב כי מדובר במקצוע נחות. אני טוענת כי הביקוש למקצוע יעלה והמחסור באחיות ייפתר רק אם מקצוע הסיעוד יילמד במוסדות האקדמיה להשכלה גבוהה ותנאי הקבלה אליו יהיו גבוהים בדיוק כמו שאר מקצועות הבריאות.
אני טוענת כי הדימוי המקצועי בעיני הציבור יעלה רק אם המטופל ומשפחתו יבחינו בהבדל בשטח בין הפעולות שהאחות האקדמאית מבצעת והידע שהיא מפיצה למטופל ולמשפחתו לבין אלה הממלאות תפקידים אחרים.
אני טוענת כי רק קידום והתפתחות מקצועית כגון מומחיות קלינית של האחות המתוגמלת בשכר תבטיח לסטודנטים אופק מקצועי ותמנע נשירה מהמקצוע.
אז מה עושים?
אני מציעה כי נתחיל בקבלה של סטודנטים איכותיים למקצוע ונשריש בהם בתהליך ההכשרה את חשיבותו. כמו כן יש למצב את האחות בסטטוס של בעלת ידע מקצועי רב היכולה להעביר אותו בראש ובראשונה למטופל, למשפחתו וגם לאנשי מקצוע השותפים לה.
יתרה מכך, בעת קיום התנאים לעיל, תעלה תדמית התפקיד. העלייה בביקוש למקצוע תוביל לגידול במספר המועמדים למוסדות ההשכלה הגבוהה וכפועל יוצא, כך גם תנאי הקבלה ורמת הסטודנטים הנבחרים.
הכותבת הינה דקן ביה"ס למדעי הסיעוד, המכללה האקדמית תל אביב-יפו
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם