מאהדה לזעם
הציבור מתחיל להבין שלפיד הלך על המטרות הקלות שמזמן מעמד הביניים שבחר בו, ותופס שלפיד לא יצא לקרב אמיתי מול הגורמים במשק
הזעם על לפיד הוא רב. קיר הפייסבוק שלו, שהיה בשנה האחרונה מקום של תמיכה ועידוד, הפך אתמול לקיר של כעס ודמעות. לזכותו ייאמר כי הוא מבין את המצב. לפיד מגיב ולא בורח, אם כי במקומו הייתי בכל זאת עושה מסיבת עיתונאים, נותן שואו גדול ולא מסתפק בסטטוס הקבוע. "זה בדיוק הפירוש לקחת אחריות, לעשות את מה שקשה בהנחה שיכעסו עליך", כתב לפיד. עכשיו הוא יצטרך לעמוד מול הביקורת הקשה והמאבק מול השרים, שכל אחד מהם קפץ אתמול כדי להראות שהוא יעשה לו חיים קשים, וגם יתקע בו נעצים פה ושם.
גם ראש הממשלה רמז שהתקציב ייראה אחרת. מעניין מאיפה הוא יביא את המיליארדים החסרים. אולי מסין?
עד היום לפיד עמד בהצלחה במאבק הציבורי. הוא שלח פצצות ריכוך שהגבירו את האהדה בקרב הציבור שלו. פצצה כזו הייתה הנאום המפורסם בכנסת והעימות מול החרדים. פצצה אחרת הייתה הרפורמה במסגרת תוכנית "שמיים פתוחים". עכשיו זה שונה. הגזירות והקיצוצים הוגשו במנה אחת גדולה, ארוכה וקשה מדי. בום ועוד בום. הציבור מתחיל להבין שלפיד הלך על המטרות הקלות שמזמן לו מעמד הביניים ששלח אותו לתפקיד שר האוצר. הציבור תופס גם שלפיד לא יצא לקרב אמיתי מול הגורמים הכבדים במשק, או שנכנע להם מהר מדי.
הציבור ראה מלחמה בחרדים, זה נכון, אבל ראה גם פשרות מהירות ונדיבות עם עופר עיני וההסתדרות, משרד הביטחון (הקרב על המיליארדים יוכרע בישיבת הממשלה הקרובה), משרד התחבורה, ההתנחלויות והטייקונים הגדולים. לפיד ניסה להסביר אתמול שיטיל מס חברות, מס על מוצרי יוקרה, יתערב בחוק עידוד השקעות הון וכו'. "בפעם הראשונה לא רק מעמד הביניים שילם את המחיר", הבטיח.
אבל מעמד הביניים משלם את רוב המחיר. לעשירים לא איכפת במיוחד ממס על היאכטה במרינה של הרצליה. לאדם העובד איכפת מאוד אם הוא משלם יותר על ביקור אצל רופא או עבור הילד בגן. כל שקל חשוב, והכל מצטבר. מכאן האכזבה. וגם מהפער הטבעי בין ההבטחות והמציאות שנוצרה; גם מסדר העדיפויות במאבק, גם הרתיעה מהחזקים באמת.
ועם כל זאת, לפיד נהנה עדיין מאשראי גבוה. הוא עדיין מקובל ופופולארי. הוא לא יובל שטייניץ, שהיה שר אוצר מתוך מינוי פוליטי ולא מתוך בחירה של מאות אלפי אנשים. רבים גם מקבלים את ההסברים שלו אודות האדמה החרוכה שקיבל והצורך להציל את המשק. אם יצלח את התקציב הזה בשלום, כשהוא עומד על הרגליים ולא חבוט מכל הכיוונים, הוא כבר ייחשב סיפור הצלחה, למרות הכל. אם לא יוכיח נחישות ומנהיגות הוא יכול כבר היום לגנוז את החלומות הגבוהים שרקם לא מזמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם