36% מההורים: לא רוצים תלמידים עם צרכים מיוחדים בכיתות עם ילדינו
למרות שכ-120 אלף תלמידים עם מוגבלויות שונות כבר משולבים בכיתות רגילות, מרבית ההורים מתנגדים לכך. "ההתנגדות נובעת לאו דווקא מסטיגמה, אלא מכך שהמערכת לא ערוכה לקלוט תלמידים אלה", טוענת מומחית להפרעות קשב
הסקר בחן את עמדותיהם ודאגותיהם של הורים לילדים בגילאי בית ספר. הוא נערך בקרב מדגם מייצג של הורים לתלמידים בגילאי 12 ומעלה על ידי חברת המחקר "שילוב", לקראת כנס תל אביב לחינוך מתקדם של מכללת סמינר הקיבוצים ועיריית ת"א.
ההתנגדות לשילוב ילדי חינוך מיוחד בלטה יותר בקרב גברים, ש-40 אחוז מהם התנגדו לכך לעומת 32 אחוז מהנשים.
כשבוחנים את הנתונים בפילוח לפי אזור מגורים, עולה כי שיעור ההתנגדות הנמוך ביותר נרשם בירושלים וסביבתה - 23 אחוז. מיד אחריה ניצב אזור הדרום והשפלה עם שיעור התנגדות של 28 אחוז. באזור המרכז נרשמו 37 אחוזי התנגדות לשילוב ילדים עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך, ובאזור הצפון נרשמו 39 אחוז. שיעור המתנגדים הגבוה ביותר נרשם באזור השרון - לא פחות מ-52 אחוז.
"אני חושבת שזה עצוב", אומרת ש', אמא לילדה הסובלת מאוטיזם מאזור השרון. "לדעתי הכל נובע מתוך בורות. אלו לא ילדים מצורעים - אלה בסך הכל ילדים שיש להם בעיה והם יכולים להיות משולבים. זה רק יקדם אותם". לדבריה, "במקרים רבים דווקא הילדים הרגילים מרוויחים מנוכחותם של בעלי הצרכים המיוחדים, גם בזכות הצוות והפעילויות הנוספות וגם במובן של הערך המוסף שהם מקבלים בהיבט הערכי".
על פי נתוני משרד החינוך, בשנת הלימודים הנוכחית משולבים בכיתות רגילות כ-120 אלף תלמידים בעלי צרכים מיוחדים. ש' סבורה שעל מנת לקדם את סוגיית שילוב ילדי החינוך המיוחד בכיתות רגילות באופן מוצלח, יש להעלות את המודעות לעניינם. "צריך להסביר שבסוף לכל אחד יש את המוגבלות שלו. יש כל כך הרבה טיפוסים שונים ביננו ואנחנו צריכים לדעת לקבל אחד את השני. אני חושבת שההסברה בנושא הזה היא מאוד-מאוד חשובה כבר מגיל קטן, כדי שיגדלו עם זה ויפנימו את זה. אז, אני מאמינה שגם יקבלו יותר את הילדים הללו".
לעומתה, ד"ר נעמי וורמברנד, מנהלת מרכז "דרך מהות" של מכללת סמינר הקיבוצים העוסק באבחון וטיפול בנוער ומבוגרים בעלי לקויות למידה והפרעות קשב, סבורה כי הסיבה להתנגדות נעוצה בחוסר מוכנות של המערכת לבצע את השילוב כראוי. "אחת הסיבות לכך שהורים מתנגדים היא לא בהכרח בגלל סטיגמה אלא מסיבה פרקטית".
לדבר ד"ר וורמברנד, "ההתנסות של הורים לילדים שיושבים בכיתה עם ילדי חינוך מיוחד היא לעיתים לא חיובית, כיוון שהמערכת לא ערוכה לזה ואין תהליך נכון של הכלה".
היא מסבירה שחוסר שילוב נאות בולט במיוחד במקרים של הפרעות קשב וריכוז: "לעתים ילד כזה, שיושב בכיתה ולא מקבל את היחס שמותאם לו, יכול ממש להרוס שיעור שלם. לכן אין פלא שההורים מתנגדים. אם כל המורים היו יודעים איך להכיל את הילדים האלה, לא רק שהילדים לא היו מפריעים, הם אפילו היו משפרים את הכיתה בצורה כזו שההורים היו מבקשים לשלב אותם".
ח״כ קארין אלהרר (יש עתיד), יו״ר השדולה למען שילוב ילדים עם מוגבלויות במערכת החינוך, אמרה הבוקר (א') בתגובה על הסקר כי "מדובר בנתונים מדאיגים וכואבים, על כל הורה מוטלת האחריות לשאול את עצמו האם גם הוא היה רוצה שיתייחסו לילדיו כמצורעים".
אלהרר הוסיפה כי "שילובם של תלמידים עם מוגבלויות במערכת החינוך הכללית ייפתח בפני התלמידים מגוון אפשרויות ואינטראקציות חדשות שלעולם לא יזכו להכיר במסגרת החינוך המיוחד, התלמידים יוכלו ללמוד ולשחק עם בני גילם, ולהרגיש חלק ככל התלמידים, דבר אשר יסייע במיגור דעות קדומות ובצמצום תופעות הדרתם החברתית. בד בבד, השילוב יתרום לא פחות גם לילדים בעלי התפקוד התקין ויעודד סבלנות וסובלנות ומצידם".
אלהרר הדגישה כי "מדובר בכדור שלג מתגלגל. ככל שהילדים עם מוגבלויות ימשיכו ללמוד במסגרות סגרגטיביות, סגורות, בהן אף אחד לא רואה ולא שומע אותם, כיצד נוכל לצפות שהחברה תקבל אותם ללא רתיעה ופחד? שילוב הוא תהליך אשר נדרש להתחיל כבר בשלב הילדות, בו הילדים פתוחים מחשבתית לקבלת השונה, ואינם מקובעים כהוריהם. הערכים החברתיים שיקבלו התלמידים בעלי התפקוד התקין כתוצאה משילוב נכון של תלמידים עם מוגבלויות בכיתות, מהווים את הבסיס לחברה מוסרית, מלוכדת ושוויונית יותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם