לא משפט שדה
מטרת החשיפה של התלונות נגד רוזן אינה משפט שדה, אלא התמודדות מול הקשיים העמוקים שנשים מתמודדות עמם במקום העבודה
סוגיית ההטרדות המיניות, בתוך המערכת ומחוצה לה, עלתה עוד במפגשים הראשונים שלנו. עיתונאיות רבות החלו להציף את מה שכולם ידעו, אך סירבו לחשוף. עם המשך הפעילות, הגיעו לחברות התא עשרות עדויות של נשות תקשורת שלטענתן הוטרדו מינית, פיזית ומילולית, בידי איש תקשורת בכיר במשך תקופה ארוכה.
העדויות הצביעו על דפוס התנהגות חוזר של אותו בכיר, העושה לכאורה שימוש לרעה בשמו, בתפקידו ובמעמדו תוך שימוש לרעה בכוח משרתו. ביום שישי האחרון חשף תחקיר יסודי של עיתון הארץ כי מדובר בעמנואל רוזן.
הנשים, שעדותן הגיעה אל חברות התא, סירבו להתלונן במשטרה. הן ביקשו להשאיר את העבר מאחוריהן ופחדו מהמחיר האישי והנפשי שתלונה במשטרה גובה ממתלוננות, מה גם שהחוק אינו נותן מענה לכלל המקרים הקיימים הקשורים להטרדה.
מול הכמות הגדולה כל כך של העדויות, ונוכח העובדה שרבים ובכירים בתקשורת עדים כבר שנים לדפוס ההתנהגות הזה, ניצבנו בפני דילמה. האם להמשיך הלאה כאילו כלום? האם לא למדנו דבר מפרשות העבר? כיצד לפעול בנושא? תפקידנו כעיתונאיות ועיתונאים הוא לחשוף עוולות ואי סדרים, אבל מה עושים כשהם קורים בתוך הבית?
הצעד הראשון היה איסוף העדויות: פרסמנו הודעה בפייסבוק, מבלי להזכיר את שמו של רוזן, שהזמינה נשים שנפגעו מאיש התקשורת הזה - או אחר - לפנות אלינו ולמסור את עדותן. עוד באותו היום קיבלנו תלונות נוספות. הייתה לא מעט ביקורת על המהלך הלא שגרתי, לצד חיזוק משמעותי מבכירים בתקשורת, ובראשם גדי סוקניק.
הצעד השני היה פנייה משפטית למנהליו של רוזן בערוץ 10, בבקשה להביא להפסקת העסקתו עד לברור העניין. זמן קצר לאחר הפרסום בהארץ, הודיע הערוץ כי רוזן ייצא לחופשה.
רוזן מכחיש את המיוחס לו מכל וכל וטוען כי מדובר בהשמצות. מטרתנו איננה "משפט שדה" או רדיפה, אלא התמודדות מול הקשיים העמוקים שנשים בכלל ועיתונאיות בפרט מתמודדות עמם במקום העבודה.
רבים אומרים לנו "דווקא אתן העיתונאיות חוששות להתלונן?", כאילו הייתה איזו טבליית אומץ שאפשר לקחת כדי להתגבר על המשוכה. כאילו תפקידך העיתונאי מאפשר לך להתגבר על מחסומים מבניים העומדים בפני נשים שחוו הטרדות מיניות.
הטוענים מיתממים: הם מתעלמים מיחסי הכוחות בין נשים צעירות בתחילת דרכן המקצועית לבין מנהלים בעמדות השפעה; מהתעשייה המתכווצת ומהמכווצת באופייה, שבה כולם מכירים את כולם והשם הטוב שלך הוא הנכס העיקרי שיש לך; מתעלמים מהעובדה שגם נשים רבות בעמדות השפעה חזקות לא מתלוננות.
דווקא בתור קבוצת עיתונאיות, הרגשנו כי מוטלת עלינו אחריות להפר את קשר השתיקה המתמשך ולפעול נגד הטרדות מיניות. לאותה אחריות אנו מצפות גם מעמיתינו הגברים בכלי התקשורת השונים. זה אינו מאבק רק של נשים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם