על בינה מלאכותית, פאב תל-אביבי ומה שביניהם
גם השנה מכון ויצמן ערך את אירוע מדע על הבר. פרופ' אלישע מוזס, שהגיע להרצות בפאב הטראפיק: "לפלס דרך בתוך ההמולה – זה היופי"
"אנשים נפלאים - זה הדבר הראשון שמרגישים", אומר פרופסור אלישע מוזס, מהמחלקה לפיזיקה במכון וייצמן למדע. מוזס הרצה בפאב הטראפיק בבן יהודה 188 על נושא "מעצבי העצבים – האם וכיצד נייצר מוח ביולוגי מלאכותי".
ביום שלמחרת, נראה כי מוזס עדיין מלא באדרנלין ותחושות נעימות מהאירוע יוצא הדופן שמכון וייצמן יוזם מדי שנה. לדברי מוזס, "הקהל היה מורכב מאנשים שהנושא מעניין אותם, הם מרותקים ויש להם דעות משלהם. נהניתי להרצות בפניהם, ונהניתי מאוד לשמוע אותם".
המעבדה של פרופסור מוזס מנסה לייצר דברים כמו בינה מלאכותית. "לא מדובר על בינה מלאכותית כמו הרעיונות שהיו פעם, של מחשב אשר אמור להיות כמה שיותר אינטליגנטי ויכול להתנהג כמו בן אדם. למרות שיש מחשבים כאלה מאוד חכמים, ובעלי אסוציאציות כמעט אנושיות והמון ידע, זה רחוק מאוד מהתנהגות אנושית", מסביר מוזס. "הכיוון שכן הולכים אליו כיום זה חיישנים שמושתלים בתוך גוף האדם. סימביוזה בין מחשב לבין תאים".
מה ההתרשמות שלך מאירוע מדע על הבר, והאם היית משנה בו משהו?
מאוד נהניתי והתרשמתי. אני לא טבעי בד"כ מול קהל גדול, וראיתי שהקהל שהגיע מורכב מהאנשים שמגיעים מראש עם עניין. יש להם דעות ומטענים ועולמות משלהם, הם הגיעו להרחיב את הידע ולשמוע, ובמובן הזה, זה מאוד מרשים.
הבר אינו ענק, וזה מאוד נעים ואינטימי. הכל היה מצוין ולא הייתי משנה דבר. מה שטוב זה שאתה צונח לתוך המצב כמו שהוא, אפילו שצריך לפלס לך מקום בתוך ההמולה הזו ולייצר עניין ודו שיח – זה חלק מהיופי. למשל המלצרית שעוברת לחלק שתייה, ובעל הבית שעושה מאחור חשבונות – הכל חלק חשוב מהתהליך וזה נפלא.
האם אלו אנשים שמגיעים מהתחום?
לפי התרשמותי, מעט מהם מכירים את התחום, את זה אני מסיק מאלו שנגשו אלי לאחר מכן ושאלו שאלות. אך מדובר על אנשים שכן חשבו על הנושא, ויש להם דעות והבנה יומיומית מעבר למישהו שלא חשב על הנושא בכלל.
אני מבינה שזו לא הייתה הפעם הראשונה שלך בהרצאה בפאב, כיצד היו הפעמים הקודמות?
כן, עשיתי את זה כבר פעמיים בתל אביב וזו הייתה הפעם השלישית שלי. אנחנו אמנם קצת פחות מתרגשים, אך עדיין הקסם נמצא באוויר. בכל פעם מחדש 'מדע על הבר' זוכה להיענות רבה. גם לאחר האירוע כאשר כל המרצים נפגשים ומדברים על זה, זוהי התחושה.
מה אתה חוקר במעבדה במכון וייצמן?
המעבדה שלי מנסה לבנות מתאי עצב מערכת שיודעת לעשות חישוב, וזה מהר מאוד מביא אותנו להבנה מהו ההבדל בין חישוב למחשבה, ההבדל בין מוח למחשב. אנו מנסים לבחון כיצד ועד כמה אפשר ליצר במעבדה מחשב מתאי עצב, לשחזר משהו שמתנהג כמו יצור חי.
ומה המסקנה?
המסקנה לאורך זמן היא שלמרות שאנחנו כן יצורים מכאניסטים, קשה להגדיר את היכולת החופשית והבחירה החופשית. התוכנה והחומרה אצלנו גדלו ביחד. בגלל שהמוח שלנו גדל בתוך הגוף ומתקשר איתו אז יש לו "רצון לחיות" או "רצון חופשי", והרבה דברים נוספים אשר נועדו לשמר את ה"חומרה" בתוכו.
ברגע שאנו מוציאים תאי עצב ומנסים לגדל אותם במעבדה, אז זה כבר לא פועל ככה. האתגר שלנו הוא לשחזר במעבדה את הדרך שבה תאי עצב מתקשרים עם הגוף.
האם אי אפשר לתכנת מחשב שיתנהג כאילו שהוא מפחד ובעל יצר הישרדות?
אי אפשר לתכנת את המכונה לעשות את זה. את יכולה מראש לתת למכונה תגובות לכל סנאריו שיהיו. אז כשיבואו לסגור את המכונה היא תתנהג כאילו היא מפחדת. אך תגובת הפחד של אורגניזם אמיתי היא לא תגובה לפי רשימה של תגובות אפשריות למצבים שונים, אלא זה פאניקה.
במהלך תהליך הפאניקה, האורגניזם בודק ומנסה כל דבר לאו דווקא הגיוני, וזה לא תמיד עובד, אך מספיק שאחד מתוך כל הזנים יצליח, וזה ישמר את התכונה ואז הוא שורד בכל זאת.
אתה פיזיקאי, איך פיזיקה מתקשרת לחקר המוח ובינה מלאכותית?
הפיזיקה כיום מוכנה לטפל במערכות יותר מסובכות. הפיזיקה התפתחה מספיק כיום כדי לתקוף שאלות מורכבות של תחום המערכות הביולוגיות על ידי הפשטה של השאלות.
אנו משתמשים בשיטות של רשתות וגרפים שמטפלות בהרבה מאוד רכיבים כמו תאי עצב שקשורים אחד לשני. תאים פשוטים שנותנים התנהגות מסובכת כי הם קשורים זה בזה. כמו האינטרנט, כמו רשתות חברתיות, שבהם כל אדם מתנהג כיחידה פשוטה, אך ביחד כל הרשת מייצרת דברים מאוד מורכבים שאי אפשר לחזות. והפיזיקאים למדו לטפל בזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם