מסע הגיבוש של דתיים וחילונים שנמאס להם
ישראלים שמנסים למצוא דרך לחיות יחד בחברה משותפת חיים בקהילות מעורבות, המטרה: ליצור דור חדש עם תפיסה חברתית שונה
מפעילים אותו שלושה חבר'ה צעירים המתגוררים בו יחדיו: בנג'י דייויס ומיה ליס, שעלו לארץ מקליפורניה לפני כשלוש שנים, ונציג הצברים, אלירן כהן. ארגון הגג מעניק להם סבסוד של מחצית משכר הדירה ותקציב חודשי לפעילויות שונות הכוללות הרצאות, קבלות שבת שוויוניות, ארוחות שישי וגם עזרה לקהילה והתנדבויות.
אני מבינה את הרעיון מאחורי הקמת בתים כאלו בחו"ל. באמת יש צורך בכך בישראל?
דייויס: "המטרה העיקרית שלנו היא חיזוק הזהות היהודית ולא סתם בחרנו לפתוח את הבית שלנו בתל אביב. זו העיר עם הכי הרבה יהודים שמרגישים לא שייכים וחסרי זהות".
כהן: "מי שבא לכאן אלו בעיקר עולים שהגיעו ארצה ופתאום חסרה להם תחושת הקהילתיות החזקה שלה היו רגילים בבית, וישראלים שטעמו ממנה בשליחויות שונות וראו כי טוב".
אבל לדתיים כבר יש את הקהילתיות הזו שמובנית עמוק בחברה הקיימת שלהם. מה הם מחפשים אצלכם?
כהן: "הקהילתיות הזו לא מתאימה לכל אחד, היא מאוד סגורה ולא מכילה את הזר והשונה, והרבה דתיים מחפשים לצאת ממנה. יש לי חברים דתל"שים שהגיעו לפה ואמרו "איזה מגניב כאן, אם ככה היו מנגישים לי את היהדות אולי לא הייתי בורח ממנה כל כך מהר"".
דייויס: "חשוב לנו לציין שאין כאן אג'נדה מיסיונרית. בהתחלה קראנו לבית שלנו "לאר האוס", כי אנחנו שואבים את ההשראה שלנו מהבית ללימודים פלורליסטים שהקים הפילוסוף היהודי-גרמני פרנץ רוזנצוייג, בין שתי מלחמות העולם. זו אחת המטרות שלנו בלימוד, לחבר בין כל הדעות בין שהמרצה הוא רב חרדי או ח"כ רות קלדרון".
כהן : "בנוסף, הרבה אנשים חוששים להגיע לעיר כמו תל אביב לבד, ובית חם ופתוח כמו שלנו מספק להם רשת ביטחון".
אתם בעצם מעין בית חב"ד מקומי.
דייויס: "זה מזכיר לך את חב"ד רק בגלל שמדובר בבית חם. המטרה והתוכניות שלנו שונות לחלוטין".
כהן: "מה שעוד דומה בינינו, הוא העניין שעד גיל מסוים אתה מוקף במסגרות חברתיות כמו תנועות נוער או מוסדות לימוד. וכשאתה גדל, פתאום נהיה ואקום חברתי שמתמלא שוב רק כאשר מתחתנים ומקימים משפחה. אנחנו רוצים למלא אותו גם עבור אלו שנמצאים בין השלבים הללו".
מה לגבי שידוכים?
דייויס: "אנחנו לא מועדון היכרויות, התוכניות שלנו תמיד יהיו עם תוכן ולא רק מסיבות. אבל באופן טבעי קורים כאן חיבורים ואנחנו רואים בכך דבר מבורך".
מוישה האוס הוא רק אחד מהפרויקטים הרבים בהם תומך "צו פיוס", ארגון א-פוליטי ללא מטרת רווח שהוקם לאחר רצח רבין מתוך מטרה לאחות את הקרע החברתי שנוצר בעם בעקבותיו. בשנים שחלפו מאז נדמה כי החברה הישראלית רק הולכת ומתקטבת, מתפצלת לשבטים נפרדים ללא מכנה משותף.
את עיקר מאמציהם מפנים ב"צו פיוס" לקידום קהילות מעורבות. קהילות אשר קמו למרות שינויים אלו, ואולי אף כתגובת נגד להם, על ידי דתיים וחילוניים שמאסו בהגדרות הדיכוטומיות הקלאסיות. ישראלים שהחליטו לשכלל את המודלים הקהילתיים הקיימים ומנסים למצוא דרך לחיות יחדיו לא רק בשכנות טובה, אלא כחלק מחברה משותפת העוטפת את כל תחומי החיים.
מנהלת הארגון עליזה גרשון והאחראי על תחום קהילות, יוחאי שרון, סיפרו לנו על פעילותם. "לקהילות הוותיקות אנו מסייעים באמצעות מרק"ם, שזו רשת קהילות של תמיכה הדדית", מסביר שרון, "ישנן הרבה בעיות משותפות לקהילות ותיקות, ובאמצעות הפורום הזה הן יכולות להתמודד איתן ביחד".
גרשון: "לא פחות מכך, חשוב לנו לעזור דווקא לקהילות חדשות ולהעצים את התופעה. אנחנו לא רק מחכים לאנשים שיפנו אלינו, אלא הקמנו יחד עם מדרשת עין פרת חממה לגיבוש קהילות. בנוסף למוישה האוס אנחנו רוצים לבנות מודל עבור סטודנטים וצעירים שנמצאים עוד לפני שלב החתונה, ולבסס אצלם את תפיסת העולם המשלבת מתוך תקווה שהם ימשיכו באופן טבעי לחיים בקהילה כזו".
בעבר עסקתם בעיקר בהסברה ובהקמת אוהלי הידברות וכיום אתם מתמקדים בעשייה. מה גרם לכם לשנות כיוון?
"ראינו שלמרות שהמפגשים בין הקבוצות השונות היו מאוד חיוביים וכל משתתף הושפע מהם, בסופו של דבר הוא חזר הביתה לחברה ההומוגנית שלו והמשיך את חייו בדיוק כמו קודם. בהקמה של חברה מעורבת אנחנו יוצרים דור חדש שכל התפיסה החברתית, התרבותית והזהותית שלו תהיה שונה. אנחנו מאמינים ששם טמונים זרעי השינוי המשמעותיים לחברה הישראלית".
איזה צד יותר קשה לרתום לעסק, החילוני או הדתי?
שרון: "לחינוך המשלב יותר קשה לרתום את הדתיים, הם חוששים מהשפעה גדולה מדי על הילדים שלהם. לקהילות עצמן דווקא יותר קל להביא אותם כי הם מבינים מהם חיי קהילה ואת יתרונותיה. למרות שאנחנו רואים הרבה חילונים שכן מחפשים את ה"ביחד" הזה, הם פשוט לא תמיד יודעים להגדיר את הרצון שלהם כקהילה".
בקהילה דתית יש בית כנסת סביבו מתכנסים. מה העוגן בקהילה מעורבת?
גרשון: "בית ספר משלב הוא עוגן מרכזי שקיים לא בכל הקהילות אך ברובן. פעילויות תרבות סביב חגים, טקסים שונים, משימות חברתיות, התנדבויות".
מה לגבי תנועת נוער משלבת?
"ברוב הקהילות המעורבות יש תנועות נוער שבהן הסניף המקומי עושה את ההתאמה הייחודית המאפשרת לו לקבל חניכים דתיים וחילונים, כמו הצופים הדתיים בכפר אדומים. מצד שני, למשל במודיעין, כן יש פיצול לצופים ובני עקיבא. היינו מאוד שמחים להקים תנועת נוער ארצית חדשה. אולי בהמשך הדרך, כשהתופעה תהיה גדולה ורחבה יותר ויהיה מספיק ביקוש, נוכל גם לעשות זאת".
יש קהילות שבהן החיבור לא צלח?
"עד היום לא ראינו מקרה כזה. יש קהילות שבהן לקח יותר זמן, בעיקר כאלו שלא החלו כמעורבות והפכו לכך לא מתוך אידיאולוגיה, אלא משום שהאוכלוסייה המקורית הידלדלה - אם זה מסיבות בטחוניות, קשיי פרנסה או סתם הזדקנות טבעית - והן החליטו להפוך למעורבות כדי לעבות את היישוב. אבל גם שם בסוף הכל הסתדר. לשמחתנו מדובר בסיפור הצלחה גדול, והראיה לכך היא הביקוש הרב לקהילות כאלו. חבר מביא חבר היא שיטת השיווק הטובה ביותר".
הישובים המעורבים הראשונים בארץ הוקמו לפני למעלה מ-30 שנה בכפר אדומים, תקוע ובית חורון. בהמשך החלו להתגבש קהילות מעורבות גם ביישובים קיימים כמו מזכרת בתיה ושוהם, ואף במרכזי ערים כמו ירושלים ומודיעין.
קהילות אלו בוחרות לחלוק יחדיו לא רק מרחב פיזי, אלא תפיסת חיים המאמינה כי המשותף ביניהם רב על השונה. בשנים האחרונות חל זינוק במספר המשפחות הצעירות המבקשות להצטרף לאידיאולוגיה זו. משיזף אשר בצומת הנגב ועד למטולה שבצפון הגולן, רוח של שינוי נושבת באוויר. הישוב החדש ביותר שנחנך ממש בימים אלו הוא אליאב (שעד לאחרונה נקרא בשמו הלא רשמי, חרוב) בחבל לכיש.
קשייה של קהילה מעורבת בראשית דרכה ברורים ומובנים, אך מה לגבי קהילות ותיקות ומבוססות יותר? אחד מסיפורי ההצלחה שאליהם התכוונה גרשון נמצא במזכרת בתיה. הזמן שחלף לא פתר את הקונפליקטים, אולי אף להפך. "הקהילה שלנו נבנתה על בסיס כמה עקרונות יסוד, ולאט לאט חלקם הופכים להיות מובנים מאליהם בעוד אחרים למורכבים יותר", משתפת אפרת שפירא-רוזנברג, אשת תקשורת, מנהלת פרויקטים בקרן "אבי חי" ותושבת מזכרת בתיה הנחשבת לאחת מהדמויות הפעילות במקום.
מהם עקרונות היסוד הללו?
"למשל, שלא עורכים ימי הולדת לילדים בשבת או שהאוכל בכל האירועים הקהילתיים צריך להיות קנוי וכשר, גם אם מדובר בבתים של דתיים. אגב, עדיין יש התמרמרות סביב העניין של עוגת יום הולדת קנויה. מה שנחמד זה שיש דברים שהופכים לקלים יותר כמו משפחות חילוניות שמחזיקות סט של כלים חד-פעמיים או מחבת שהם משתמשים בה רק לחביתות למקרה שילדים דתיים יישארו לארוחת הערב, כדי שיהיה להם מה לאכול חוץ מקורנפלקס וחלב. גם הילדים עצמם כבר יודעים שאם הם באים לחבר דתי אז אפשר לאכול ארוחת צהריים חמה ואם לחילוני אז רק פרוסה עם גבינה, וזה נראה להם טבעי".
ומה לגבי המורכבויות שציינת?
"אני מרגישה שבשנים הראשונות היו המון אופוריה ורצון טוב והרבה דברים עברו בקלות, למשל סוגיות כמו האם אפשר לשלוח הודעות על טיולים בשבת במייל הקהילתי או שזה פוגע ברגשות הדתיים, האם יש לגיטימציה לתת-קהילה דתית שמתגבשת בתוך בית הכנסת ועוד. ככל שעובר הזמן, ואנחנו מכירים יותר טוב אחד את השני, גם יורדים יותר לעומק. יש פערים והבדלים שנמצאים רק במקומות האלו, ושמצריכים פתרונות לא פשוטים. זה כבר לא רק איזה פלסטר קטן וסיסמאות של "איזה יופי, כולנו חיים ביחד". סוגיית החטיבה היא דוגמה טובה. בהתחלה החינוך המשלב תוכנן להיות רק עד כיתה ו', ועכשיו קיבלנו אישור להמשיך גם לחטיבת ביניים אבל הרבה משפחות דתיות לא מעוניינות בכך".
מתוך פחד שלילדיהם יהיה יותר קשה להתמודד עם הקונפליקט דווקא בגיל ההתבגרות והם יבחרו בדרך הקלה, לחיות ללא עול מצוות?
"בדיוק. הפחד הזה קיים גם בשאר המוסדות של החינוך המשלב, כמו בקשת ירושלים או יח"ד במודיעין, והמשפחות החילוניות לא מצליחות להבין מדוע. הן מרגישות שהילדים שלהם פתאום לא מספיק טובים בשבילנו וברור שזה לא כך אבל יש דברים שמסובך להסביר אותם. זה אתגר מאוד קשה ומשמעותי עבור הקהילה שלנו ואני מקווה ומאמינה שנצלח אותו. הבת הגדולה שלי תלמד בשנה הבאה בחינוך דתי, ואני מרגישה שהיא תהיה שגרירה של החברה המשלבת.
"אני מאמינה שכך התפיסה הזו תחלחל אטאט גם לחברה הדתית שבה היא תהיה, וזו שליחות לא פחות קטנה מאשר לקיים את החברה המעורבת עצמה. כרגע זה לא קל. יש הרגשה ששופטים את העוזבים ואומרים עליהם שהם לא מספיק מחויבים לרעיון, לא מספיק "קשתיים"".
לא מספיק "קשתיים"? חשבתי שכל העניין הוא לצאת מהמסגרות והתוויות. זה נשמע כאילו החלפתם דת אחת באחרת.
"ממש כך, וזהו חלק נוסף בהתמודדות החדשה שלנו. אנחנו לא רוצים פונדמנטליזם קשתי שיחליף את זה הדתי, אלא לפתח קהילה סובלנית באמת שתקבל ותכיל בתוכה מגוון של דעות - לכן קוראים לנו קשת. זו סוגיה מהותית ואם לא נצליח לברר אותה בהצלחה אז זה אומר שיש פה משהו לא אמיתי".
ואולי אי אפשר להתיך דתיים אורתודוקסיים וחילונים למקשה חברתית אחת. הזרם הקונסרבטיבי והרפורמי לא נראה לך מתאים יותר לכך?
"אני דווקא שמחה שאנחנו קבוצה אורתודוקסית שמחויבת להלכה, כי זו לא חוכמה להתכנס סביב איזשהו מרכז קונצנזואלי. האתגר של החברה הישראלית הוא לגשר דווקא בנקודות המחלוקות".
כאילו כל זה לא מספיק, אתגר החברה המעורבת כפול ואינו מסתכם רק בגישור מעל הפער שבין דתיים לחילונים. גם בתוך הקבוצות עצמן קיימים זרמים השונים זה מזה בהשקפת עולמם. אצל החילונים תוכלו למצוא חבר'ה מסורתיים שמקפידים לבקר בבית הכנסת כל שבת, לצד אתאיסטים גאים שרואים ביהדות חלק בלתי נפרד מהתרבות שלהם.
על הסקאלה הדתית המנעד רחב לא פחות, וכולל נשים המקפידות על כיסוי ראש וחצאית, אך גם כאלו בגופיות ומכנסיים קצרים; גברים עם ציציות בחוץ ומנגד אחרים שאינם חובשים כיפה. בין כל אלו נמצאים גם הדתל"שים, המתחזקים וכמובן הזוגות המעורבים שבהם אחד מבני הזוג דתי והשני לא, אשר מוצאים בקהילות אלו את מקומם הטבעי.
המאפיין המובהק של כולם הוא הרצון לחקור כל אלמנט בחייהם, להפוך בו ולבחון אותו מחדש. הם אינם מקבלים דבר כמובן מאליו, מפרקים ומרכיבים מהתחלה את תצרף היהדות שלהם. עינט קרמר, מנהלת ארגון "טבע עברי" ותושבת אשחר שבגליל, הגיעה אליו לפני שבע שנים כחלק מגל חדש שרענן את היישוב ואף הוסיף לו דגש אקולוגי ומצאה שם חיים מלאי תוכן, בדיוק כפי שחיפשה.
"מתנהלת אצלנו קהילה מאוד מגובשת ואינטנסיבית", מספרת קרמר, "אולי זה גם קשור לעובדה שאנחנו נמצאים על הר גבוה ומבודד".
במה אתם שונים מקהילות אחרות שאינן מעורבות?
"קיימים אצלנו כל היתרונות והחסרונות של קהילה רגילה, לצד חיפוש מרתק ובלתי פוסק. האוכלוסייה שלנו מורכבת מדתיים שמחפשים דתיות אחרת, פתוחה ודיאלוגית המאפשרת לשאול שאלות ומחילונים שרוצים לשלב יהדות בחייהם.
"העובדה הזו מביאה אותנו לבדיקה ובירורים בנושא הדתי-יהודי שלא מתרחשים בקהילות הומוגניות. למשל, בית הכנסת שלנו הוא אורתודוקסי מיינסטרים, אך חלק מהאנשים בקהילה מעוניינים בתפילה שוויונית יותר, ללא הפרדה בין נשים לגברים או בשיתוף כלי נגינה, וכך מתפתח דיון על תפילה וכיצד היא צריכה להיעשות. אלו דיונים מאוד מפרים שתמיד נעשים באופן פתוח. לעתים הצד הדתי מרגיש מאוים מקריאת התיגר על הקונבנציות המסורתיות, אך הקהילה ממלאת כל כך הרבה פונקציות בחיים של כולנו, כך שגם אם קשה עם משהו אחד, טוב בהרבה ממקומות אחרים, וזה שווה את זה".
את עצמך דתייה או חילונית?
"אני לא אוהבת את ההגדרות ולא מחילה אותן עליי. אני לא חושבת שרמת שמירת ההלכה או מספר המצוות שאדם מקיים היא שמעידה על הקשר שלו עם הקב?ה ועל הדתיות שלו. לשים אנשים בקופסאות זה דבר שיוצר הפרדה במקום חיבור".
יש לך עצות לקהילות הנמצאות בתחילת דרכן?
"העצה הכי טובה היא שלא צריך להמציא את הגלגל. בואו לשבת אל קהילה ותיקה, תתייעצו, תתעניינו, קבלו ליווי. חבל לחזור על טעויות שאחרים כבר עשו לפניכם. לאנשים שבחרו בחיים האלו, לחיות את החלום הזה, יש המון רצון לשתף אחרים בידע שלהם, רק תשאלו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם