"עם השנים אני זוכה להכיר את רז עוד ועוד"
סא"ל דותן רובנר, מג"ד שמשון, כותב על חברו לנשק, רז משה מינץ ז''ל מיחידת דוכיפת שנהרג בהיתקלות עם מחבלים ב-2.11.2001
- שר הביטחון בטור מיוחד: "היגון אינו מרפה, הכאב צורב בבשר וחורך את הנשמה"
ניצבתי שם אז לפניך, רז, ניסיתי להסביר את תחושותיי. מה אומרים על מפקד אמיץ שהוביל את חייליו ונהרג בפיגוע, עצר בגופו ובחייו מחבלים עם נשק אשר ייתכן והיו בדרכם ליישוב עפרה בערב ליל שישי? מה אומרים על מפקד שהגיע לפלוגתי לאחר שהצטיין בקורס מ"כים והתעקש להגיע דווקא לפלוגת מסלול, לחנך וללמד?
סמ''ר רז משה מינץ ז''ל ללא קרדיט
הדרך חזרה לפלוגה בידיעה שנהרגת, רז, היתה ארוכה מאוד ולא נגמרה, מה אומרים לחיילים? מי מודיע למשפחה? מי מטפל בך עכשיו?!! מציאות שונה, עולם אחר, אבל חייב לדבר עם הלוחמים והמפקדים. אני פוגש אותם יושבים ובוכים. הכאב הוא גדול, עצוב ועמוק. אירוע מעצב בחיי.
אני יושב עכשיו במשרדי, בתפקיד מג"ד, וחושב על אולי. אולי כל האירוע הזה לא היה קורה והיינו חוזרים היום יחד מהפעילות הגדודית - אני המג"ד ואתה הסמג"ד. היינו מסכמים את פעילות החיילים. איך התנהגו? היו ערניים? מה לשים דגש בפעילות הבאה? אולי על הדרך גם היינו מתווכחים קצת על כדורגל, כי אני ירוק ואתה אדום. אולי האירוע לא היה קורה ואז בכלל לא הייתי מכיר את המשפחה המדהימה שלך, שמחזקת אותי כל הזמן ונותנת לי כוח להמשיך. אולי גם לא הייתי מכיר את אח שלך, שהיה טירון שלי כסמג"ד ודעתן לא פחות ממך, ורוצה רק להיות הכי טוב שיש.
מפקד גדוד שמשון, סגן אלוף דותן רובנר צילום: אדי ישראל
אני מאמין בגורל, והגורל כואב, אבל אנחנו לא יכולים להשפיע על מה שאלוהים מחליט. 11 שנים וכאילו היה זה אתמול. השעה החרוטה - 17:45, ערב יום שישי. החיים השתנו. אורה, יואב, גל, אור וגיא. מחבק אתכם. עם השנים אני זוכה להכיר את רז עוד ועוד - מחברים, משירים, מסיפורים. פספסתי בגדול, אבל מצאתי משפחה נוספת, משפחה חמה בעלת ערכים, מחבקת, אוהבת וכואבת את החיים. כבר במפגש הראשון הבנתי מאיפה רז ירש את איכותו ועושר עולמו.
רז, אמשיך להגיע אליך כמו בכל שנה. החוזק, השקט, המבט שאומר הכול. חבר לנשק. תשמור עלינו מלמעלה, רז. סליחה שאתה לא כאן איתנו היום, הלוואי והכול היה אחרת.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם