ההחלפה שלא נעשתה גבתה והצילה חיים
רגע לפני שד"ר דוד זלוף עלה למשמרת ביחידה לפינוי נפגעים במלחמת יום הכיפורים, פנה אליו רופא צעיר בשם ראובן סוקולובסקי וביקש להתחלף. זלוף סירב וחזר מהמשימה. ד"ר סוקולובסקי עלה למשמרת הבאה, ולא שב. לפני שבועיים נפגש זלוף עם אלמנת סוקולבסקי
בביקורה הראשון אצל רופא המשפחה החדש, ד"ר דב זלוף, נשאלה חנה, כחלק מהתשאול הרגיל, לעיסוקה. כאשר השיבה כי היא עובדת באגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון, משהו בהבעתו המקצועית של ד"ר זלוף השתנה.
הוא הרהר מעט בינו לבינו וביקש מחונה שתפרט בפניו את אופי תפקידה. מיד לאחר מכן ביקש את עזרתה. כך התחיל, ואולי בעצם נמשך, סיפורו של דוד, אביו של ד?ר דב זלוף וסיפורם של יהודית ודני סוקולובסקי, אלמנתו ובנו של ד?ר ראובן סוקולובסקי ז?ל, ששירת כרופא מוטס במלחמת יום הכיפורים, ושמפגש קצר וגורלי בינו לבין זלוף האב התגלה למשפחתו רק כיום, במלאות 40 שנה למלחמה.
ד"ר דוד זלוף, רופא נשים בהכשרתו, שירת כרופא מוטס ביחידה לפינוי נפגעים בהיטס. הוא היה מבין מקימי היחידה שלימים הפכה ליחידת החילוץ 669. במהלך המלחמה הוא גויס כאיש מילואים ונמצא בכוננות בבסיס רפידים שבחצי האי סיני. על הלוח שבמרפאה הוא שובץ ככונן לקריאה הבאה. בשעה 16:00 נתקבלה קריאה לעלות על מסוק ולפנות פצוע. ד?ר סוקולובסקי, רופא מוטס צעיר ששירת באותה יחידה, פנה אל ד"ר זלוף וביקש ממנו להתחלף בשיבוץ ולצאת במקומו.
"תמיד היו שני צוותים בכוננות. אחד היה באוויר ועוד שניים נשארו בבסיס במצב כוננות. זה היה בביר גפגפה, שם המתינו הרופאים לקריאה, וכשזו הגיעה יצאו אליה בהתאם לשיבוץ", מספר ד"ר דב זלוף, בנו של דוד. "אבי עשה במהלך המילואים יותר מ-20 גיחות מעבר לקווי האויב. במהלך הקריאה שיועדה לצוות שלו קם אבי והתכונן לעלות על המסוק. רגע לפני שעלה הגיע אליו ד"ר סוקולובסקי וביקש ממנו להתחלף. אבי, שהוא אדם נדיב ונוח לבריות ותמיד מוותר, ביקש הפעם לצאת לפי הכתוב בלוח. אולי היה זה הדחף והרצון להגיע כמה שיותר מהר לשטח".
ד"ר זלוף יצא למשימת חילוץ הפצוע והעביר אותו לבית חולים שדה אשר התארגן בבסיס. ד?ר סוקולובסקי יצא למשימת החילוץ הבאה, ולא שב ממנה. טייס המסוק עוד הספיק לדווח בקשר על פגיעה באוויר ועל נחיתה, אך מאותו רגע נותק הקשר עם צוות המסוק.
מרגע זה הוכרז הצוות כולו נעדר וההנחה היתה כי חיילי המסוק נמצאים בשבי המצרי. לאחר שלושה חודשים של חוסר ודאות והיעדר מידע חזר מהשבי פצוע ומותש טייס המסוק רענן אלרן. לימים התברר כי המסוק שבו נמצא סוקולובסקי וצוותו נכנס אל מעבר לקווי האויב ונפגע בעודו באוויר. כשנחת המסוק לא הבינו המצרים כי מדובר בצוות רפואה, ובחושבם כי מדובר באנשי קומנדו ירו על כולם. לבד מאלרן נהרג כל צוות המסוק.
ד"ר סוקולובסקי היה בן 29 במותו והוא הותיר אחריו אישה צעירה ויתום בן שנה. ד"ר זלוף היה באותה עת בן 46, ואת שארית חייו חי בתחושה קשה של אשמה וחרטה. "אבא סיפר לי את הסיפור הזה בהיותי בן 25, והבנתי שזה ישב לו על הלב. זו היתה עבורו סיטואציה של 'או אני או הוא', אז באיזשהו מקום זה לא הניח לו", מספר זלוף הבן.
"בשלב מאוחר יותר הוא כתב ספר על החיים שלו שבו תיאר את תולדות חייו ומשפחתו, את העלייה לארץ ישראל ואת חבלי הקליטה. בספר ישנו פרק המתייחס לתקופת הצבא ובו הוא מספר מה בדיוק קרה באותו יום. לפני כמה חודשים עברתי פעם נוספת על הספר שכתב אבי והתעכבתי על דף הנופלים כדי לראות מי היה אותו רופא. ליד תאריך נפילתו היה כתוב שיש לו ילד שנולד בשנת 72' וזה ריגש אותי מאוד. חשבתי לעצמי שאם יש ילד יש אולי גם אלמנה ואולי הורים. התחלתי לחפש אותם ולא הצלחתי למצוא".
בשלב זה נכנסה לתמונה עדנה חונה מהאגף להנצחת חיילים במשרד הביטחון. סיפורו של זלוף האב ריגש אותה והיא ביקשה להכיר את הנפשות הפועלות. "דב הזמין אותי לביתו לפגוש את אביו דוד. הגעתי ומצאתי את דוד בן ה-86 יושב וגולש באינטרנט. זה היה עבורי פלא עולמי. מאוד התרגשתי לפגוש אותו. דב ודוד הראו לי את הספר שנכתב במשך ארבע שנים ובו גם סיפורו של ראובן.
"כבר למחרת בבוקר ניסיתי לאתר את בני משפחתו של ד"ר סוקולובסקי ז"ל. במהלך החיפושים גיליתי שהוריו של ראובן כבר נפטרו והחלטתי ליצור קשר עם יהודית האלמנה ודני הבן. צלצלתי ליהודית ולא היתה תשובה. מתברר שהיא היתה בחו?ל. משלא הצלחתי להשיג אותה ניסיתי להתקשר לדני. הוא ענה לטלפון, שמע את סיפורי והסכים מיד להיפגש עם בני משפחת זלוף. הוא אמר שכאשר תשוב אמו מחו?ל, היא תחליט אם ברצונה להיפגש עם המשפחה".
אלמנתו של ראובן, יהודית סוקולבוסקי פוקס, מספרת כי כאשר שוחחה עם דני לא הבינה במה מדובר. "דני סיפר לי בקצרה שרופא בן 86 מבקש לפגוש אותנו. שנינו לא הבנו, הרי עברו כל כך הרבה שנים מאז המלחמה, אבל אמרתי לעצמי ?אדם בן 86 רוצה לסגור מעגל, מי אנחנו שנגיד לו לא?".
המפגש המרגש התקיים לפני כמה שבועות בבית משפחת זלוף שברמת גן, ונכחו בו יהודית, דני, ד?ר זלוף האב, שני בניו, דב וירון, וגם עדנה, שתיווכה בין המשפחות. "הרגשתי שאני באה לבליינד דייט,? מספרת סוקולבסקי פוקס על התחושה שקדמה למפגש.
במהלך המפגש, כאשר שמעת את סיפורו של ד"ר זלוף, התעורר בך כעס על הבחירה שעשה, על סירובו להתחלף עם ראובן?
"ממש לא. כשהבן שלי רכב על אופנוע ואמרתי לו 'תחליף לאוטו', הוא אמא לי 'אמא, גם במכוניות נפגעים. הכל כתוב למעלה'. זה הכל עניין של גורל. 29 זה אמנם לא גיל ללכת בו ובטח לא במלחמה הזאת, אבל מה אפשר לעשות'.
במהלך המפגש הטעון ביקש ד"ר זלוף האב לשמוע מה עבר על יהודית האלמנה הצעירה ותינוקה דני מאז מותו בטרם עת של ראובן. "ראובן ואני היינו נשואים אז שלוש שנים, לאחר שלוש שנים שבהן יצאנו יחד. דני ואני היינו בבית הכנסת באותו יום. חזרנו הביתה והתחילה המלחמה. החבר?ה הצעירים גויסו וראובן הספיק להיות לילה אחד בבית לחופשה, ואז יצא שוב ועלה על הטיסה שממנה לא חזר", מספרת סוקולובסקי פוקס.
"לאחר הנחיתה בלב מתחם גדודי של הצבא המצרי היה ראובן בסטטוס של נעדר. ישבנו שלושה חודשים בבית וחיכינו. היינו במצב של אי ודאות. היה מקום בקריה שאליו הגיעו תמונות של הנעדרים, וחברים נסעו לשם כל יום לבדוק אם יש מידע חדש על ראובן.
"השמועות נתנו הרגשה שמרבית הצוות בחיים, והיתה תחושה שכל מה שנותר זה לחכות שהם יחזרו מהשבי. כשהטייס חזר ואיתו הגיעו השמות, הסתבר שראובן לא חוזר. ולא רק זה, היה בהתחלה איזשהו בלגן בשמות, וראש העיר אפילו התקשר לברך על החזרה. היה אז בלבול גדול".
סוקולובסקי פוקס נשארה לאחר מותו בקשר טוב עם הוריו של ראובן, עם אחיו ובנותיו, איתן עד היום נמצאים היא ובנה בקשרים טובים. שנים לאחר מותו של ראובן היא נישאה בשנית והביאה לעולם בת, כיום בת 35, אחות לדני בן ה-40.
סוקולובסקי פוקס משתפת את הנוכחים במפגש בעובדה כי הדמיון החיצוני של דני לאביו גדול מאוד, וכי זוג חברים של ראובן המנוח שלא ראו את דני שנים ונתקלו בו לאחרונה בחוף הים זיהו אותו באופן מיידי. "כשנכנסנו דני ואני לבית משפחת זלוף, דוד, למרות הקושי הרב לדבר, הסתכל על דני ואמר 'זה בדיוק אבא שלו. אתה מאוד דומה לאבא', מספרת סוקולובסקי פוקס.
"דני היה בן שנה כאשר אביו נהרג. הוא מכיר אותו דרך תמונות, סיפורים וזיכרונות שמעלים אמו ומשפחתו של אביו המנוח. גם הוא, בדיוק כמו אמו, שמע לראשונה במהלך המפגש את סיפור ההחלפה.
"המפגש הזה הוא מאוד ראשוני עבורי. יש הרבה סיפורים מתקופת המלחמה שקשורים להחלפות גורליות,? הוא מספר. "מאבא אמנם אין לי זיכרון ויזואלי, אך לפני חמש שנים, כשמלאו 35 שנים למלחמה, קיימנו מפגש של חברים מהילדות של אבא. נכחו בו כ-60 אנשים שלמדו איתו, שהיו איתו בתנועת הנוער וששירתו איתו בצבא, והוא היה עבורי משמעותי ועמוק.
באמצעות תמונות וסיפורים ודרך עיני החברים, יכולתי להכיר את אבא שלי. אחד המשתתפים במפגש הביא סרטון וידיאו בצבע שבו רואים את אבא רוקד בחתונה של חבר. זה היה מאוד מרגש. זו הפעם הראשונה שבה ראיתי את אבא זז ורוקד וממש חי מול עיני".
יהודית מספרת שדני הכיר את סיפורו של אביו מגיל צעיר, ושזה ליווה אותו במהלך חייו. "דני נסע להודו לטיול הגדול, וכשחזר אחרי כמה חודשים נכנסתי לחדר ומצאתי אותו בוכה בכי גדול", מספרת סוקולובסקי פוקס. "שאלתי אותו מה קרה. חשבתי שאולי הוא עבר משהו בטיול. הוא ענה לי "אני יושב בחדר, מסתכל על עצמי, בן 24, מה אני כבר הספקתי לעשות בחיי ומה אבא שלי הספיק", אמרתי לו: "אבא שלך למד רפואה, אבא שלך התחתן, ולאבא שלך נולד בן. 29 זה גיל צעיר למות בו, אבל משהו הוא כן הספיק.
ד"ר זלוף האב, שבריאותו כיום רופפת, מתרגש מאוד מהדברים. דב בנו הסביר לנוכחים שאביו עבר כמה אירועים מוחיים והוא מתקשה אמנם לדבר, אך ראשו פועל מצוין. הוא מקשיב לאביו בסבלנות ומעביר את דבריו: "אולי בגלל שאבא בן אדם טוב בצורה קיצונית, באיזשהו מקום הוא אוכל את עצמו על זה שהוא היה בן 46 וראובן היה בן 29, והוא לא נתן לו להתחלף. לכן בערוב ימיו, הוא רצה לראות, להכיר ולדעת. לסגור מעגל ולקבל פיוס מהמשפחה. אף אחד אמנם לא ידע מה יילד יום, אבל זה סיפור כואב מאוד שבהחלט ליווה את אבא במהלך חייו".
כיצד הגיב אביך כאשר סיפרת לו שבכוונתך להפגיש אותו עם משפחתו של ראובן?
"שיתפתי את אבא בעובדה שאני מחפש את משפחתו של ראובן. כשחיפשנו את פרטי המשפחה, ראינו באינטרנט את התמונה שלו, ואבא התרגש והזיל דמעה. הוא אמר שזה אכן אותו חייל שאיתו התחלף, וביקש לפגוש את המשפחה ולסגור מעגל. הוא שמח מאוד כשאמרתי לו שאיתרנו את המשפחה ושאנו עומדים לקיים את המפגש המיוחל".
ד"ר זלוף האב עבר לא מעט בחייו. בהיותו ילד חלה בגזזת. משפחות שבכיסן היה מצוי כסף באותה תקופה שלחו את חוליהן ללבנון לעבור טיפול שנחשב בזמנו מודרני וכלל הקרנות חוזרות ונשנות. באותם ימים לא ידעו על השפעתן ההרסנית של ההקרנות, ומי שעבר טיפולים תוקפניים אלו סבל בהמשך חייו מגידולים במוח.
בראשו של זלוף, שהיה בן 7 כשלקה במחלה ועבר את הטיפולים הקשים, התגלו בגיל צעיר גידולים, ובהדרגה הוא איבד את כושר העבודה. בגיל 56, לאחר שהגיע לדרגת סגן מנהל בית החולים ליולדות בכפר סבא ובהמשך עבר לעבוד במרפאות קופות חולים, נאלץ לפרוש בשל בריאות לקויה. מאז הידרדר בהדרגה מצבו, והיום, בגיל 86, כשמוחו צלול, הוא יושב על כיסא גלגלים ומתקשה לתקשר מילולית עם סביבתו.
במהלך המפגש הוא מעניק לסוקולובסקי פוקס ולדני בנה את הספר שכתב, ובו הקדשה שכתב במאמץ רב בדף הראשון: "ספר זה, עותק אחרון של ספרי, מוקדש לכם יהודית ודני. יהיה ספר זה לכם לנחמה קלה. אלו הם חיי, וגם אלו מתקרבים לקצם. חייתי אותם בצנעה וביושר ובאהבת האדם באשר הוא אדם. עמ' 102 שלכם הוא. ממני בהוקרה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם