אסא כשר תוקף: "רע למות בעד ארצנו"
ערב יום הזיכרון תוקף מחבר הקוד האתי של צה"ל את השיח על סיכון חיי לוחמים. "מוכרחים להסתכן, אך אין לחנך להקרבה עצמית"
הוא הזהיר מחציית קווים כשמדובר באומץ לב, ומתח ביקורת על דברים שנאמרו קודם לכן בכנס, בין היתר על ידי האלוף במיל', ח"כ עמרם מצנע. "הקרבה היא מעבר לקו שאנחנו רשאים לחנך, יש אנשים שלא חוזרים מהמשימה, אבל הם לקחו על עצמם להסתכן, לא למות".
בדבריו רמז לאמירה המפורסמת של יוסף טרומפלדור "טוב למות בעד ארצנו", ולאחר מכן התייחס אליה ישירות: "אלה לא בדיוק המילים של טרומפלדור. הוא אמר'כדאי למות למען הארץ, ומתי תקחו אותי כבר מפה לכפר גלעדי'. הוא לא רצה למות ולא מחא כפיים לעצמו שהוא הולך למות. הוא ביקש מהרופא שפרסם את הדברים שייקחו אותו מתל חי לקיבוץ שבו יש בית חולים, אך עד שהועבר אליו הוא כבר נפטר מפצעיו".
כשר תקף גם את מדיניות העיטורים של צה"ל ומשרד הביטחון, והגדיר את שני הגופים "קמצנים". "המדינה וצה"ל לוקים ביחס קמצני למתן עיטורים וצל"שים, אנחנו חברה שיש לה יחס קמצני למילה הטובה, מפרגנת רק כשאין לה בררה".
הוא הסביר: "נעשו מעשים על ידי אנשים רבים מספר שאינם נופלים בגבורתם ממקבלי אות הגבורה, ולא ייתכן שברגע מסוים אמרו 'גמרנו, אין יותר תופעה כזו של מי שראוי'. למה נגמר? למה הסתיים? גם מחר יכול להיות חייל או חיילת שיעשו מעשים בגבורה מאותה ליגה של קודמיהם לפני שנים רבות". מאז קום המדינה הוענק עיטור הגבורה 40 פעמים, אך הפעם האחרונה הייתה ב-1975 על מעשים במלחמת יום הכיפורים.
כשר, אב שכול בעצמו, מתח ביקורת גם על הרעיון שצץ בשנים האחרונות להפריד את יום הזיכרון מיום העצמאות, והסביר כי "צריך לחבר את היגון עם השמחה, לא בא בחשבון לשמוח על העצמאות של העם היהודי בלי לזכות את הנופלים, ולא נכון להתמכר לכאב היגון בלי לזכור את ההקשר שהאנשים נפלו בעת קרב למען המדינה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם