הבריח מאות ילדים לחוף מבטחים בשוויץ
ז'ורז' לואנז' מצרפת כבר בן 102, אבל עדיין לא שוכח רגע אחד מהמבצעים שניהל בתקופת השואה כבכיר ב-OSE שהציל מאות ממוות
המבצע הזה היה אחד השיאים המרגשים בסיפורם של לואנז'ר, יהודי צרפתי בן 102, ושל ארגון הסיוע היהודי OSE, שפעל ביתר שאת להציל ולשקם ילדים יהודים בתקופת הכיבוש הגרמני את צרפת ולאחריו. בבתי הילדים של הארגון עברו, בין היתר, גם הילדים ניצולי השואה אלי ויזל, סופר וחתן פרס נובל, והרב הראשי לישראל וחתן פרס ישראל, ישראל לאו.
ז'ורז' לואנז'ר מחבל אלזס שבגבול צרפתגרמניה היה תינוק בן שנתיים כאשר ה-OSE נוסד כארגון רפואי עברי הרחק משם, בסנט פטרבורג שברוסיה הצארית. המקימים היו קבוצת אינטלקטואלים ורופאים יהודים בראשות אדמירל קופמן מהצי הרוסי, שנחרדו למראה העוני והסכנות הבריאותיות שארבו לילדים היהודים.
בשנת 1921 גירש סטלין מהמדינה את מייסדי הארגון, ואלה התמקמו בברלין ומינו את אלברט איינשטיין לנשיאם. עם עליית הנאצים ב-1933 הם חצו את הגבול לצרפת והשקיעו את כל מרצם בטיפול בילדים יהודים עד שבחודש מאי 1940, בזמן שהצבא הגרמני פלש לצרפת, הפעיל הארגון רשת של 12 בתי ילדים שנפרסו לאורכה ולרוחבה של המדינה באזורים של צרפת החופשית.
לואנז'ר עצמו נפל בשבי הגרמני ב-1940 יחד עם כל הפלוגה שבה שירת כחייל בצבא הצרפתי. "הייתי בשבי עם חבריי מאלזס. הם ידעו מי אני והבינו שעדיף לשתוק. אבל לא חששתי במיוחד", הוא נזכר. כנראה שהמילה "פחד" לא קיימת במילון המונחים של איש הצבא, ובהזדמנות הראשונה שנקרתה בדרכו הוא ברח מהשבי.
הוא עבר 600 ק"מ בדרכו חזרה לצרפת כדי לחבור לאשתו ולפעילות המחתרתית שעוד חיכתה לו. "עוד לפני המלחמה, בהיותי תושב אלזס ודובר השפה הגרמנית, הקשבתי לנאומיו של היטלר והבנתי היטב את כוונותיו. כך שהכנתי את עצמי למה שעתיד לקרות. הייתי מהנדס במקצועי, אבל אז הלכתי ללמוד חינוך גופני כי הבנתי שצריך לטפח את הפיזיות של הילדים ובני הנוער היהודים", הוא מספר.
פלור, אשתו של לואנז?ר, נותרה בצרפת עם בנם הבכור ועם 125 ילדים יהודים נוספים שבהם טיפלה, מרביתם כאלה שנשלחו מגרמניה ומאוסטריה בידי הוריהם לארגון שהיה תחת חסותה של משפחת רוטשילד. בזמן שבעלה היה בצבא ובשבי הגרמני, פלור מילאה את מקומו. לימים, כשגברה הסכנה שייתפסו בידי הגסטפו, פלור והילדים הועברו לטירה ששכנה בצפון נהר הלואר, שהפריד בין צרפת החופשית לצרפת הכבושה.
בנקודה זו התאחד השבוי הנמלט ז'ורז' לואנז'ר עם אשתו, בנו ויתר הילדים. הוא הצטרף לארגון OSE ולאחר קבלת תרומה ממשפחת רוטשילד העביר את הילדים לחסותו. "ד"ר יוסף וייל, רופא ומנכ"ל OSE, הכיר אותי וידע שאני מורה לספורט. הוא גייס אותי לארגון וביקש שאארגן פעילות ספורטיבית לילדים".
במקום לנדוד בין 12 בתי המחסה תוך סיכון עצמי, בחר לואנז'ר לקיים סמינר הדרכה לספורט ולמחול למדריכים צעירים שהיו אמורים להפעיל את הילדים. "טיפחנו בילדים מוטיבציה ועודדנו את רוחם", הוא מבהיר.
לואנז'ר צירף לארגון גם את בן דודו מרסל מרסו, תושב שטרסבורג ולימים אחד הפנטומימאים הגדולים בעולם. אז הוא היה רק בן 20, וכבר הופיע בפני הילדים עם חיקויים דוגמת זה של צ'רלי צ'פלין.
אבל הימים האפלים יותר הלכו וקרבו. בינואר 1943 זימן המנכ"ל וייל את כל מנהלי בתי הילדים כדי לבשר להם על מברק רינגר (רינגר, נציג הקונגרס היהודי בשווייץ, קיבל הדלפה מאיש עסקים גרמני בדבר הוראתו של היטלר בעקבות ועידת ואנזה לשלוח את כל היהודים מהארצות הכבושות מזרחה להשמדה. המברק נשלח לקונגרס היהודי העולמי בניו יורק). "אנשים פרצו בבכי ושאלו מה יעלה בגורל הילדים. זה היה קשה ביותר".
באותו מפגש הציג ד"ר וייל בפני הנוכחים אדם בשם ג'ורג' ג'ארל, שתפקידו היה להקים ארגון מחתרתי מקביל לשלהם שאנשיו יתחזו ללא יהודים. תפקידם יהיה לפזר 1,200 ילדים יהודים בין משפחות נוצריות, בפנימיות, במנזרים ובמוסדות אחרים. בתום המפגש הטעון הטיל וייל על לואנז?ר להקים רשת הברחה כדי שאפשר יהיה להעביר 200 ילדים לשווייץ.
"אלה היו ילדים יהודים חרדים שסירבו לעבור למשפחות ולמסגרות נוצריות מחשש שיאלצו אותם לאכול טריפה, ללכת לכנסייה, להצטלב", אומר לואנז'ר. "הם חששו שאבא ואמא שלהם לא יסכימו לקבל אותם חזרה משום שחטאו". בזמן שהמטפלים הכינו את הילדים פיזית ונפשית למסע המסוכן, התיישב לואנז'?ר בעיירת גבול שבין צרפת ושווייץ והמתין לבואם של הילדים. הם נסעו בקבוצות קטנות של 10 עד 15 איש, מלווים במדריכה צעירה, לכאורה בדרכם למחנה קיץ.
"בזכות קשריי עם חברי המחתרת הצרפתית נפגשתי עם אנשי הרכבת שסייעו לנו ודאגו לאישורי מעבר בשער צדדי שלא אויש בידי חייל גסטפו. בהמלצת אחד ממנהלי הרכבת נפגשתי עם ראש העיר של אנמס, לימים חסיד אומות עולם. הוא הפנה אותי למבריחי גבול אמינים, מפני שהיו כאלה שהציעו את עזרתם ליהודים שנמלטו מכל אירופה כשעל גופם כסף, זהב ותכשיטים, ואז באמצע הדרך רצחו אותם ושדדו את רכושם", מספר לואנז'?ר.
"בשלב הראשון שכרנו מגרש כדורגל קרוב לגבול כדי לארח את משחקי הילדים. הנחינו אותם לבעוט מפעם לפעם חזק אל מעבר לגבול. בכל פעם שלושה ילדים רצו לחפש את הכדור, אבל רק אחד חזר בעוד השניים האחרים נאספו על ידי נציגי ה-OSE המקומיים. בהמשך העברנו בשלום את כל 200 הילדים, גם בזכות העובדה שהחיילים האיטלקים במעברים היו ידידותיים יותר. כך היה עד ספטמבר 1943".
לאחר שהשלים את המשימה העביר לואנז'ר לשווייץ עוד 150 ילדים יהודים לפני שנאלץ לדאוג למשפחתו. בשנת 1944 הזהיר אותו ראש עיריית אנמס שהגסטפו בעקבותיו, לאחר שזיהו את תמונתו וחשפו את חלקו במחתרת. "בעת ההיא נולד בני השני ואשתי היתה מאד חולה, אז ראש העיר דחק בי לברוח עם משפחתי לשווייץ", הוא מספר.
ומה קרה?
"בפעם הראשונה בכל שנות פעילותי, ודווקא כשאני עם אשתי וילדי, נתפסתי. הגרמני לקח אותנו לחקירה כשהוא מלווה בכלב אימתני. הוא כיוון אקדח לראשו של בני התינוק ואיים עליי: 'אם תזוז אני יורה'. אמרתי לו בגרמנית שאני מאלזס ואין בכוונתי לזוז. בשלב מסוים הקצין נאלץ לטפל באנשים אחרים ושאג פקודות שגרמו לכלב לרוץ אליו. פתאום היינו לבד. אמרתי לאשתי שאנחנו הולכים. נמלטנו לכפר סמוך, התדפקנו על הדלתות, ורק אישה אחת האירה את פנינו בנר. הבהרתי לה שנעזוב בבוקר ונתתי לה כמה מטבעות זהב שהיו בכיסי. כשפתחתי את החלון בחמש בבוקר, הגבול היה לפניי. ניגשתי ומצאתי חייל שווייצרי בודד מפטרל. חזרתי, אספתי את משפחתי ובעזרת החייל הרמתי את הרשת של גדר הגבול, וכולנו היינו בשווייץ. בהמשך אשתי יצרה קשר עם אנשי OSE שדאגו לה ולבנים. אני חזרתי לצרפת".
למה חזרת?
"קודם כל דאגתי למשפחתי. הבאתי אותם למקום מבטחים. ואז חזרתי לעבודה, לעשות את מה שהייתי חייב למען בני עמי".
במשך שנתיים, בין 1944-1943, הועברו 350 ילדים יהודים בגילים 15-5 בזכות אומץ לבו של ז'ורז' לואנז'ר ובחסות ארגון OSE. רבים מהם עלו לישראל. לפני שנים אחדות התקיים כנס בנושא הצלת הילדים ביד ושם, שבו לקחו חלק כ-20 מאותם ילדים שהועברו על ידי לואנז?ר. הם לחצו את ידו בהתרגשות והודו לו באופן אישי על שהציל את חייהם.
עם סיום המלחמה חזר לואנז'ר לשווייץ והתאחד עם אשתו ושני בניו. אבל תפקידו לא תם. אנשי עלייה ב' (לימים המוסד) שמעו על איש המחתרת האמיץ ויצרו איתו קשר בשנת 1946 על מנת שיסייע בארגון ההפלגה של האונייה אקסודוס, ועליה פליטי השואה, לארץ ישראל.
"בן-גוריון החליט לערוך מבצע תקשורתי רחב היקף על מנת לגייס את תשומת הלב העולמית לפליטים היהודים. הם היו זקוקים ליהודי צרפתי עם קשרים לרשויות הצרפתיות. לצורך כך, הפכתי להיות איש מוסד ושימשתי כמקשר בין המוסד לרשויות הצרפתיות. ארגנתי ניירות מזויפים לאנשים שהיו אמורים להיכנס לשטח צרפת. האקסודוס היה ניצחון גדול".
ז'ורז' לואנז'ר לא הפליג עם 4,250 הפליטים על האקסודוס לארץ ישראל. הוא טס לארץ ופגש את דוד בן-גוריון. במשך 15 שנים, עד 1980, הוא כיהן כמנהל צים במערב אירופה, פתח את קו הספנות בין מרסיי לחיפה והיה אחראי לרכישתן של ארבע אוניות של צים בכספי הפיצויים.
הוא עוטר באות הכבוד של צרפת על פעילותו ההרואית במלחמה. "השיא של עבודתי היה בתקופת המוות, בשנות המלחמה. אז פעלתי יחד עם חבריי בארגון OSE הנפלא".
לואנז'ר פרסם שני ספרים על ההתנגדות היהודית בצרפת. לאחר המלחמה עבר להתגורר עם משפחתו בפריז. בשנת 1995 נפטרה אשתו פלור. בנו הצעיר נפטר לפני שנה, ואילו בנו הבכור חי בסין. הוא סב לשני נכדים.
בחודש שעבר ז'ורז' לואנז'ר ביקר בארץ עם משלחת בכירים מארגון הסיוע היהודי OSE, ובהם אנדריי מאראינז, המנהל הבינלאומי של הארגון, והנשיא ז?אן גוטמן. הם נפגשו עם נשיא המדינה שמעון פרס והעניקו לו את מדליית הכבוד של OSE.
"פרס אהב את האיש המורד שהייתי. וכן, הוא מדבר צרפתית טובה,? קובע לואנז?ר. בין היתר, הוא ביקר גם במכון פוירשטיין בירושלים, שמייסדו ראובן פוירשטיין טיפל בשיטה הייחודית שפיתח גם בילדים ניצולי שואה. הוא היה אורח הכבוד של צים בחיפה ולא החמיץ גם בילוי עם משפחתו: אחותו בת המאה, אחיו בן ה-92 ואחייניו הרבים, בהם גם הזמרת ירדנה ארזי, בתה של אחותו איווט לואנז'ר, שעלתה לישראל ב-1949; " הנציגות הנכבדה של משפחתנו בארץ ישראל", כפי שהוא מצהיר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם