לצעוד כאן, עם החיים
החברה הישראלית בחרה למקד את מבטה על אלה שאינם עוד, ולהעדיף את העיסוק בזיכרונם על-פני העיסוק באלו שנשרדו את השואה וחיים בינינו
נבכה את הרוע והאכזריות שאין להם שם ותיוותרנה ללא מענה השאלות התלויות והעומדות מאז אירופה ההיא: למה? איך? ונזכור את הצנחנית חנה סנש, את גבורתו של מרדכי אנליביץ', ונעלעל ביומנה של אנה פרנק. ונדבר על שואה ועל גבורה, ונחתום בפרק פ"ג בתהלים, ובהמנון המדינה. ובחלוף היום הקשה, נשוב אל שגרת יומנו. זהו טיבו וטבעו של יום זיכרון, התחום והמוגדר מראש בזמן ובמועד, החוזר על עצמו מדי שנה בשנה.
סוגיה מרכזית שצריכה להעסיקנו ללא הרף, ולא רק ביום הזיכרון, הינה מצבם של ניצולי השואה בישראל. כיום חיים בתוכנו ובינינו כ-180,000 ניצולים. המספרים מדברים על כשלושים ניצולים שהולכים לעולמם מדי יום. אריתמטיקה פשוטה חושפת שתוך זמן לא רב ניוותר עם קומץ, שיוכל לספר בגוף ראשון על הזוועות בפלנטות ההן של אושוויץ, בירקנאו וברגן בלזן. המחשבה שבעוד כעשור מהיום יהיו אנשים מעטים כל-כך שיוכלו להפשיל שרוול ולחשוף מספר צרוב על-ידם אינה נראית ממשית, אך אין ממשית ממנה.
רבים מהם, רבים מדי חיים בצמצום רב. רבים אחרים כבר עייפים, מותשים ומתקשים לצלוח את נפתולי הבירוקרטיה הישראלית. הנדר שנדרה החברה הישראלית "לזכור ולא לשכוח" אינו מורכב מדי עבורנו כאשר נדרש מאמץ תודעתי גרידא פעם בשנה ביום השואה. נכון, עמותות רבות מעניקות סיוע לניצולים לאורך כל ימות השנה. אך לעתים נראה כי החברה הישראלית כקולקטיב לא בחרה למקד את מבטה על אלה שאינם עוד, ולהעדיף את העיסוק בזיכרונם על-פני העיסוק באלו החיים בינינו.
בשנים האחרונות ניכר שינוי הדרגתי ואטי בתפיסה זו ובתקשורת מוקדש מקום הולך וגדל למצבם של ניצולי השואה. הבעיה היא שלניצולי השואה אין זמן להמתין להתפכחותנו ההדרגתית. הזמן הינו המרכיב הקריטי ביותר עבורם. סחבת ובירוקרטיה ישראליות אופייניות אינן יכולות להתקבל בהבנה כאשר המדובר באוכלוסיה שהולכת ומתמעטת, הולכת ופוחתת מדי יום ביומו.
השנה החליטה עמותת "אביב לניצולי השואה" לצעוד כאן בישראל במצעד למען החיים. היום אחר הצהריים, ערב יום השואה, יתכנסו צעירים לצדם של ניצולי שואה בתל-אביב ויצעדו יחד. העמותה, המעניקה סיוע משפטי ללא תשלום לניצולים, מבקשת מכולנו לזכור דווקא את הנותרים בחיים ואת צורכיהם.
בפראפרזה על "מצעד החיים" הנודע, אותו פרויקט חשוב ומשמעותי המתרחש על אדמת פולין מזה שנים רבות, יוקדשו מקום ומחשבה דווקא להזדהות עם אלה ששרדו את הזוועה, אלה החיים עמנו כאן היום. ויידע כל מצטרף לשורת הצועדים לצדם של הניצולים כי הליכה משותפת זו היא לבטח אחת מן הדרכים היותר ראויות לצקת תוכן ומשמעות אל יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
הכותבת הינה מרצה לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם