ליל הסדר הסודי של קהילת יהודי מצרים
יהודים בודדים נותרו במצרים. תחת שלטון האחים המוסלמים הם נאלצים לשמור על פרופיל נמוך ואת חג הפסח נאלצים לחגוג בסתר
"כבר 40 שנה אני אחראי על המפתחות של בית הכנסת, ואני לא מפסיק להתגעגע אל מה שהיה פה פעם, לאנשים המכובדים, לילדים ולשמחה שיצאה מפה", הוא מספר ושר את "לכה דודי" בעברית, כדי להוכיח את אמינות סיפוריו, אך מיד הוא מנמיך את הטון. "אחרי מלחמת סיני הקהילה הלכה והתמעטה עד שנשארו רק הבניינים הריקים".
בית הכנסת הגדול מזכיר את אלו של הקהילות הגדולות באירופה. על הכיסאות מוטבעים שמות אנשי הקהילה המכובדים, סביב ארון הקודש המפואר תלויות מנורות, ולידו עמודי שיש לבנים וחנוכיות כסופות. פרוכת ישנה בצבע בורדו מכסה את עשרת הדיברות החקוקים מתחת לשני כתרים כסופים. בתוך ארון הקודש שוכנים כ-57 ספרי תורה עתיקים, רכוש ממשלת מצרים, שאסרה להוציא אותם מגבולות המדינה.
מאחורי בית הכנסת עומד בניין גדול בן כמה קומות. הקירות סדוקים ומתקלפים, החלונות מנופצים, ורק השלט האפור - "בתי הספר של העדה היהודית" - נשאר עד דומם לקול צחוקם של הילדים ששיחקו פה בעבר, למורות הנוזפות ולרוח הקהילה היהודית במצרים, שהיתה ואיננה עוד.
כך נראתה יהדות מצרים בעת ביקור שערכתי שם ב-2010, ונדמה שמאז מצבה רק הורע, עם הדחתו של הנשיא חוסני מובארק ועלייתם לשלטון של האחים המוסלמים. אפילו המיעוט היהודי שנותר ופעל במצרים חש כי זה הזמן להוריד פרופיל ולהישמר. יהודי מצרים ב-2013, תמונת מצב.
בימי הזוהר שלה מנתה הקהילה היהודית במצרים כ-100 אלף איש, אולם מאז 1948 נקט הממשל המקומי שלל פעולות יזומות כדי לגרש את חבריה מהמדינה, בין השאר באמצעות סנקציות, חרמות, איסוף למחנות ריכוז ועבודה, מכות, השפלות ואפילו רציחות. מרבית נכסי הקהילה היהודית הולאמו על ידי ממשלת מצרים, ופרט לשלושה, כ-50 בתי הכנסת שפעלו בקהיר ובאלכסנדריה הוגדרו כאתרי מורשת מצריים והוקצו מידי היהודים.
המצב הדיפלומטי גם הוא לא מזהיר. מאז הפריצה לשגרירות הישראלית בספטמבר 2011 וחילוץ הצוות הדיפלומטי ממצרים בפעולת בזק, לא נפתחה שגרירות חדשה בקהיר. השגריר יעקב אמיתי נע ונד ללא מקום קבע, והצוות הדיפלומטי שנשלח חזרה למדינה מצומצם מאוד.
לאחר שלושה גלי הגירה גדולים במשך השנים, במצרים נותרה קהילה יהודית קטנה שכיום מורכבת בעיקר מכ-20 אלמנות הפועלות תחת נשיאותה של כרמן וינשטיין.
למרות המצב הקשה, אתר הקהילה עדיין פעיל, והוא מעדכן בחדשות האחרונות הנוגעות בעיקר ליהודים. מספר טלפון באדום משך את עיניי - "הזמנות לקראת הפסח". ניסיון ליצור קשר עם האדון שמבצע את ההזמנות לקראת ליל הסדר בקהיר 2013 הסתיים במשפט אחד: "אני מצטער מאוד, אבל אנחנו לא מדברים עם עיתונאים".
יצחק לבנון, לשעבר שגריר ישראל במצרים, הוא שכיהן בתפקיד באותו לילה שבו פרצו ההמונים לשגרירות. בתקופתו היה נוהג לתפעל את בית הכנסת "שערי שמים" ברחוב עאדלי שבקהיר לתפילות בשבת ובחגים. "כל תפילה במקום היתה מבצע של ממש", הוא מספר. "בקושי רב הצלחנו לגייס מניין, כאשר גם נציגי השגרירות הישראלית ונציגים מהשגרירות האמריקאית התפללו. בקהילה המצרית לא נותרו גברים, האחרון שבהם הלך לעולמו כבר בשנת 1996".
בעיניו של לבנון, החשש של חבר הקהילה משיחה עם עיתונאי מובן מאוד, בוודאי לנוכח השלטון האסלאמי. ובכל זאת, מי שיהיה בקהיר כנראה יוכל ליהנות מסדר פסח כהלכתו. "נשיאת הקהילה היהודית כרמן וינשטיין פועלת רבות עבור הקהילה, וייאמר לזכותה שהיא אף פעם אחת בחייה לא פספסה פסח במצרים, לא משנה באילו נסיבות", מבהיר לבנון. "היא תמיד מארגנת את ליל הסדר עבור היהודים הנמצאים במדינה, וגם השנה עשרות משתתפים יישבו יחד סביב שולחן סדר גדול".
מי שתופס את הכיסאות, מספר לבנון, הם הנשים המבוגרות בקהילה, יהודים שעובדים בשגרירויות זרות ולפעמים אפילו אורחים לא יהודים כמו השגרירה האמריקאית שמכבדת את נשיאת הקהילה והשתתפה כבר בכמה אירועים שהתקיימו גם אחרי המהפכה השלטונית. לדברי השגריר לשעבר, ההיערכות לליל הסדר לא קלה, ובשל החשש הביטחוני מועד האירוע והמקום שבו ייערך לא מפורסמים באתר, והמידע ניתן רק למי שמוכר על ידי המארגנים.
כדי לקיים את מצוות החג כהלכתן, הקונגרס היהודי מכין מנות כשרות סגורות-והוא דואג להעבירן למצרים. בחבילה ישנן גם הגדות של פסח וסביב השולחן קוראים בהן ושרים את השירים, כל אחד כפי יכולתו. "העיקר הוא עצם קיומו של האירוע והמסורת, מבהיר לבנון, ומספר כי "השלטונות במצרים יודעים מתי והיכן מתקיים הסדר, ואף דואגים לשמירה".
לולא נפל מובארק, ייתכן שהחששות לא היו כבדים כל כך, וההתנהלות היהודית בקהיר לא היתה כה סודית. הנה למשל, בתוככי "חארת אליהוד, שכונת היהודים, שוכן בית כנסת אבן עזרא, ששופץ בשלטון הקודם בעלות של 4 מיליון דולר. בית הכנסת המפואר התפרסם בזכות "הגניזה הקהירית" - אוסף אדיר של כתבי יד וספרים יהודיים - שנמצאה בעליית הגג שלו. הממצאים מהגניזה שפכו אור רב על הקהילה היהודית במצרים ובארצות ערב בפרט ועל מקורות היהדות בכלל.
האוצר ההיסטורי, שעבור היהודים ערכו לא יסולא בפז, נמצא בטעות על ידי שתי בחורות נוצריות שבמהלך מסע במצרים קיבלו במתנה מגילות שלא ידעו לקרוא אותן, אבל הבינו שהן בעלות ערך רב. בהמלצת ידיד המשפחה הן פנו לפרופסור שלמה שכטר מאוניברסיטת קיימבריג בלונדון, וזה זיהה מיד שהכתב הוא ערבי, אבל את השפה לא הבין. מאוחר יותר התברר כי המגילות נכתבו בשפה העברית אך בכתב ערבי, וזו היתה הדרך של יהודי המזרח להעביר מסרים בינם לבין עצמם, מתחת לעיניהם של השליטים.
גם אם המגילות היו נתפסות, אף אחד לא היה יכול לגלות מה כתוב בהן, מלבד יהודי ששלט בשתי השפות גם יחד. מי שהשתמשו בשיטת ההצפנה היו, בין השאר, רבי משה בן מימון (הרמב"ם) והרב סעדיה גאון, שחי גם הוא במצרים. אחרי עבודת תרגום גילה הפרופסור את מקור המגילות ויצא לערוך חיפוש בבית הכנסת, שם גילה את הגניזה.
גם בית הכנסת של הרמב"ם בקהיר שופץ על ידי חוסני מובארק ממש לפני ההפיכה, בעלות של 5.5 מיליון דולר. בני הקהילה היהודית מספרים כי בית הכנסת ניצב על מערת הקבורה של הפרשן המפורסם, שהיה ידוע לא רק בבקיאותו הגדולה בהלכה, אלא גם בתגליות שהפכו אותו לרופא המלכותי במצרים. השיפוץ היה אמור להביא למצרים מבקרים ותיירים רבים, אך בשל המהפכה שערי בית הכנסת נותרו נעולים.
בית כנסת "שערי שמים" שברחוב עאדלי הוא בית הכנסת היחיד שעדיין נמצא בשימוש. אנשי השגרירות ויהודים מזדמנים מנסים לשווא למלא את בית הכנסת האדיר, שידע ימים טובים יותר. "סבא שלי, שהיה דתי מאד, היה הולך לבית הכנסת 'שערי שמים' בכל יום, ואנחנו הצטרפנו אליו בעיקר בחגים והאווירה היתה כל כך חמה", נזכרת דליה רהב, שעלתה ממצרים בגיל 11. "בתקופה שבה אני חייתי בקהיר, בשנות השישים, הקהילה כבר היתה די מצומצמת, ולכן התחושה של הביחד בבית הכנסת היתה חשובה לכולם. החזן היה שר את הזמירות המסורתיות, כולם לבשו בגדים חגיגיים לבנים. זה הזכיר את הימים המפוארים של יהדות מצרים, שחלפו" .
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם