מארס טורקי
ההישג האסטרטגי הגדול של הביקור הוא שהמזרח התיכון חוזר להיות תחת שליטה. פתאום לא ישראל מבודדת, אלא סוריה וחלקית גם איראן
אובמה הצליח להחזיר בביקורו את צלעות השליטה האמריקנית במזרח התיכון למקומן. אלה התפרקו מאז פרצו מהומות הרחוב שסחפו את ארצות המזרח התיכון בגל של שינוי סדרי עולם שלא נראה כמוהו מזה 90 שנה.
חזרתן של ישראל וטורקיה למערכת יחסים של נורמליזציה, אם גם לא ידידותית כפי שהיתה בעבר, היא בגדר חדשות טובות. ההתרחשות מוכיחה שביקור חם וידידותי במיוחד יכול לייצר תנאי מומנטום, נוצרת מה שנקרא שעת רצון, והשאר מחליק בגמישות של הרגע האחרון כפי שקרה באוהל שבו התוועדו נתניהו ואובמה בפעם האחרונה לפני שנשיא ארה"ב עזב לירדן.
שעת הרצון פירושה שישראל, בהחלטה נכונה ובעיתוי נכון של ראש הממשלה, מצאה נוסח התנצלות שאזרחי ישראל יכולים לחיות איתו בגאווה. לא היתה השפלה, לא היתה בגידה בלוחמי השייטת, כפי שיש אחדים שמנסים להציג זאת, בוודאי מטעמים פוליטיים פנימיים. הבעת צער על אובדן חיים כתוצאה מטעויות מבצעיות, אם היו כאלה, היא סבירה בהחלט במסגרת של יחסי שתי מדינות כמו ישראל וטורקיה.
לא היתה התנצלות פומבית משפילה על פעולה שלא היתה צריכה להתבצע. ישראל עומדת במשתמע על הזכות החוקית שהיתה לה להשתלט על ה"מרמרה". אין הסרת המצור, יש רצון טוב כלפי האוכלוסיה האזרחית הפלסטינית. יתכן שעוד יהיו התפתחויות חיוביות בכיוון האוכלוסיה האזרחית בהמשך, בלי לפגוע באינטרסים ביטחוניים.
לראש הממשלה נתניהו היה זה סיומו של שבוע מוצלח ביותר. המארס הטורקי ותחילת המגעים באמצעות ג'ון קרי עם הפלסטינים, מרחיקים את הסכנות הדיפלומטיות מצד אירופה. אבל יותר מכך. התחושה היא שברובד המדיני הבינלאומי מסריה של ישראל נקלטים והעמדות שהיא תובעת מהקהילה הבינלאומית בנושאים קריטיים מתקבלות.
אובמה בביקורו בהחלט נותן גב לעמדתה של ישראל במגעים הבינלאומיים מול איראן, למרות שישראל אינה מאמינה בהם. יש תחושה יותר מבעבר, שאובמה נכנס בנושא האיראני מתחת לאלונקה. רק טבעי ש"ביבי", כפי שאובמה התחיל לקרוא לראש הממשלה, יכנס מתחת לאלונקה בנושאים החשובים לאמריקנים - כמו במערכת היחסים עם טורקיה.
האם הצעד של אובמה בהליכתו לקראת ישראל נובע רק מאהבה? ברור שהאינטרס האמריקני תבע זאת. למרות שבמשך כל החודש וחצי שקדמו לביקור היה ראש הממשלה עסוק בתרגילי הרכבת הקואליציה, זה היה אחד הביקורים הממלכתיים שהוכנו בצורה המדוקדקת והמוצלחת ביותר. לפי ח"כ עומר בר-לב, מחזיק תיק הביטחון של מפלגת העבודה, אובמה ונתניהו הגיעו לתיאום טוב בנוגע למהלכים ולוחות זמנים בנושא איראן. יש לו כנראה דרך לדעת זאת.
בנושא הפלסטיני, אובמה ירד מכל ההגדרות שמסגרו את המשא ומתן עם הפלסטינים ובייחוד עניין התנאים המוקדמים שהם מציבים. אובמה לא חסך מהישראלים את ביקורתו, כפי שמותר למנהיגים זרים להביע אותה בפני הציבור במדינה ידידותית ופתוחה כמו ישראל. החמיצות שבה התקבל ביקורו על ידי כלי תקשורת אמריקאים מסוימים שאוהדים מאוד את אובמה אבל שונאים את ישראל, היא הוכחה שהביקור השיג תוצאות טובות.
הניו-יורק טיימס ובנותיו נמצאים בדיסוננס קוגניטיבי: המנהיג שהם עוסקים בפולחן האישיות סביבו, מחבק את מדינת ישראל, ואומר בעצם "אני ציוני", בדיוק כשהטיימס מתמכר להתקפות של דה-לגיטימציה נגד ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם