אמא עלייה: פרידה מד"ר מרינה סולודקין
חה"כ לשעבר שנפטרה במפתיע נחשבה "מאמא תרזה" של הרחוב הרוסי, עמדה לצד שרון בזמנים הקשים והיתה האוזן הקשבת של יחימוביץ'
סולודקין עלתה עם בעלה לישראל ב-15 בינואר 1991, בזמן מלחמת המפרץ. מיד כשירדה מהמטוס, ובתה הקטנה בזרועותיה, היא צוידה במסכות אב"כ. תחילה התגוררה המשפחה בירושלים, אך כשבעלה של סולודקין גרישה, מהנדס מכונות, התקבל לעבודה במפעל באשקלון, הם עקרו לעיר הדרומית ורכשו דירה צנועה שבה התגוררו כל השנים.
סולודקין לא החזיקה ברישיון נהיגה. בשנים הראשונות לכהונתה נהגה לנסוע באוטובוסים עד שהתחיל גל הפיגועים הגדול, שאחריו הצטיידה במכונית מהכנסת ובנהג צמוד. במשכן היא התבלטה עד מהרה ככתובת עבור הציבור קשה היום.
לשכתה הפכה מוקד עלייה לרגל של וטרנים (ותיקי מלחמה), ליקווידטורים (נפגעי צ'רנוביל), פנסיונרים , אמהות חד-הוריות ונזקקי דיור ציבורי. את פניותיהם היתה רושמת בעיפרון במחברת ולא אחת היתה מזילה דמעה למשמע מצוקותיהם.
בכל שבוע היתה יוצאת סולודקין לאחד מריכוזי העולים ומקבלת קהל יחד עם צמד העוזרות הנאמנות שלה שליוו אותה לאורך כל הדרך, נטשה פטרובסקי וד"ר ראיסה חיריק. סולודקין לא הרפתה מחיריק עד שסיימה תואר שלישי בכלכלה תוך כדי עבודתה בכנסת.
הצעות החוק שקידמה סולודקין בכנסת עסקו בעיקר באוכלוסיות חלשות. היא יזמה תיקון לחוק הטבות לניצולי שואה נזקקים, הקובע כי כספי הרנטה שמקבלים ניצולי השואה מגרמניה לא יוכרו כהכנסה החייבת במס. יחד עם שלי יחימוביץ' היא העבירה את "חוק הקופאיות" המחייב מעביד להעמיד לרשות עובדותיו כיסאות במהלך המשמרת.
כשב"ארץ נהדרת" חגגו עם דמותה של הקופאית הרוסייה הגרוטסקית "לובה", סולודקין, שדווקא התאפיינה כבעלת חוש הומור, מנעה את הזמנתו של השחקן טל פרידמן שגילם את הדמות לוועדת הקליטה בטענה ש"לובה" שמה ללעג ולקלס את ציבור הקופאיות העולות.
בהזדמנות אחרת ניהלה סולודקין מאבק נגד הכוונה של הנהלת הכנסת לחייב עובדות ניקיון, רובן ככולן עולות חדשות, לעבור מבחן מטעם נציבות שירות המדינה כתנאי לקבלת קביעות במשכן. סולודקין עמדה גם בראש שדולה שנאבקה נגד הוצאת ילדים מבתיהם בידי שירותי הרווחה.
לפני כמה חודשים נעלבתי בשמה של סולודקין עת שידר ערוץ הכנסת פינת אופנה שבמסגרתה שמו ללעג את תסרוקתה ואת בגדיה. גם סולודקין עצמה לא מחלה על כבודה ושיגרה מכתב ליו"ר הכנסת ראובן ריבלין, שבו כתבה: "מפיקי ומשתתפי התוכנית בחרו להשתלח בי ולקרוא ללבוש שלי 'ריפוד לרהיט'. ראשית כל, על טעם וריח אין להתווכח. אך גם אם טעמי בבחירת בגדים לא תואם את טעמם האישי של מפיקי ומשתתפי התוכנית, זה לא נותן להם זכות להשתלח בי בצורה כזאת. חוץ מזה, הז'קט שלבשתי הוא מתוצרת 'כחול לבן'. אולי זה היה החטא הגדול שלי?"
בפוליטיקה התמזגה סולודקין יחד עם "ישראל בעלייה" אל תוך שורות הליכוד, וכשהקים אריאל שרון את קדימה, היא עברה לשם והתמידה בחברותה למרות כל הפיצולים שידעה המפלגה. שרון מצדו ראה בה נכס אלקטורלי. הוא הכיר במעמדה בקרב ציבור העולים וחיבב אותה מאוד. הוא העריך את תמיכתה בהתנתקות ומינה אותה לסגנית שרת הקליטה.
סולודקין אהבה לספר כיצד כשנכנסה בפעם הראשונה ללשכתו, שרון נשאר לעמוד עד שהתיישבה. "אמא שלי לימדה אותי שלא מתיישבים כל עוד אישה עומדת בחדר", אמר לה.
עם זאת, יחסיה של סולודקין עם הבא אחריו בראשות הממשלה, אהוד אולמרט, עלו על שרטון. סולודקין שימשה בתקופתו כמנהלת מטה העולים, אבל לאחר הבחירות הוא העדיף את אלי אפללו על פניה במשרד הקליטה. סולדוקין זעמה, אמרה כי מדובר ב"יריקה בפרצופם של העולים" והפכה למעשה למורדת בתוך סיעתה.
אתמול נזכרו מכריה של סולודקין כיצד חשה ביום שבו זימן אליו אהוד אולמרט את חברי הסיעה כדי להודיע להם על התפקידים שבהם ישובצו. "כשמרינה נכנסה לחדר, אולמרט אמר לה שהוא חילק את כל התפקידים ולא נשאר לו תפקיד בשבילה. היא אמרה תודה ועזבה את החדר, אך הרגישה מאוד מושפלת".
כשמופז ניצח את ציפי לבני בקרב על הנהגת המפלגה, התייצבה סולודקין לימינו, אך למרות הנאמנות שהפגינה לאורך כל הדרך הוצבה לקראת הבחירות לכנסת ה-19 במקום לא ריאלי ברשימת קדימה. בדצמבר 2012, חודש לפני הבחירות, הודיעה על פרישתה מהחיים הפוליטיים אך לא מהציבוריים.
בשיחה האחרונה שקיימתי איתה לאחר הבחירות סיפרה לי סולודקין על כוונתה לכתוב ספר שיסכם את הקריירה הפוליטית שלה והזכירה גם כי היו אליה פניות להתמודד על ראשות עיריית אשקלון, עיר מגוריה.
ביום חמישי בשבוע שעבר המריאה סולודקין ללטביה כדי להשתתף בכנס של הוועידה הלטבית נגד פאשיזם. במהלך נאומה היא חשה ברע, ומיד אחרי שסיימה לשאת דברים שבה לחדרה במלון, שם נמצאה לאחר מכן גופתה.
לפני שטסה ללטביה כתבה סולודקין בעמוד הפייסבוק שלה: "בתקופה האחרונה הניאונאציזם מרים את ראשו המכוער במזרח אירופה, במדינות פוסט-סובייטיות. חייבים להיות ערנים. אני אשתתף בדיון בשולחן עגול עם האיחוד האירופי ועם ארגונים בינלאומיים כגון 'עולם ללא נאציזם', חברי פרלמנט ואנשי ציבור ממדינות שונות".
סולודקין, שהלכה לעולמה בגיל 60, השאירה אחריה בעל, בן, סטודנט למחשבים, ובת, קצינה במודיעין. "חשוב לי שכולם יזכרו שאמא שלי היתה אישה גדולה ושכל חייה היא עסקה רק בנתינה. צריכים להמשיך את הדרך שלה, לעזור לכל האנשים באשר הם ולהפיץ טוב בעולם הזה", אמר אתמול בנה לב.
יו"ר העבודה שלי יחימוביץ' ספדה אתמול לסולודקין ואמרה: "מאחורי דמות הדודה הרוסייה החביבה הסתתר אדם מבריק. היתה לה השכלה כלכלית נרחבת, דעתנית, אמיצה וחרוצה. לא פעם התייעצתי איתה בעניינים פוליטיים וכלכליים. העצות שלה היו החלטיות ומדויקות. היה לה בראש מחשבון שידע לעבד את כל הפרמטרים להחלטה נכונה: מוסרית, פוליטית, פרגמטית. עבדנו הרבה יחד. הובלנו את המאבק בתוכנית ויסקונסין (וניצחנו) וחוקקנו יחד חוקים. את החוק הראשון שלי, חוק הזכות לעבודה בישיבה, חוקקתי איתה.
"בדיונים, אחרי שהיה נמאס לה להסביר על איזה עוול שנאבקנו נגדו, היא היתה מתמצתת באיזשהו שלב ופשוט צועקת: 'בושה! בושה!' היא היתה טיפוס יוצא דופן עם לשון חריפה. היא תיעבה פוליטיקאים מושחתים ומניפולטורים וכינתה אותם בבוז 'שולרים', על משקל שושלת רוסית של אנשי עסקים מפוקפקים שיכול להיות שהיא המציאה. כשהיא היתה אומרת על מישהו שהוא 'שולר', הוא הפסיק להתקיים לגביה. הציבור הישראלי הוותיק לא הכיר אותה באמת, אבל דוברי הרוסית ידעו להכיר בערכה. היא עזרה באופן אישי לאלפי אנשים והיתה פרטנרית נפלאה. הציבור בישראל הפסיד פרלמנטרית נהדרת שדלתה פתוחה ואוזנה קשובה לכל מצוקה וסבל. אני איבדתי חברה ויועצת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם