אין גבול לצביעות

הראשונים שיודעים שאין קשר בין ישראל לבין אפרטהייד הם השחורים של דרא"פ. הם לא זכו לאלפית מהזכויות של ערביי ישראל

בן דרור ימיני | 13/3/2013 8:47 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
לאפרטהייד יש הגדרה ברורה לפי החוק הבינלאומי. היא מופיעה באמנת רומא, שלפיה פועל בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג. זו הגדרה מחמירה, שמחייבת דיכוי שלטוני שיטתי על בסיס של גזע. אין שום קשר בין ההגדרה המשפטית לבין השימוש במושג הזה. כל אפליה מטופשת הופכת לאפרטהייד. כך לא נאבקים בפשעים וגם לא באפליה. כך מחזקים את תעשיית השקרים.

בלבנון, למשל, שבה מתגוררים פליטים פלסטינים כבר למעלה משישה עשורים, יש משטר של אפרטהייד נגדם. הם אינם רשאים לעסוק במקצועות מסוימים; הם מוגבלים באזורי מגורים; 56 אחוזים מהם מובטלים; 66 אחוזים מהם חיים מתחת לקו העוני, ועוד ועוד. שורה של חוקים בלבנון מגבילה את הזכות לאזרחות, לרכוש ולעיסוקים בתחומי המשפט והרפואה. והרשימה ארוכה. אפרטהייד לכל דבר ועניין.

האם מישהו שמע על משלחת שאמורה להגיע ללבנון כדי לבדוק את משטר האפרטהייד? התשובה ידועה. זה לא קרה. זה לא יקרה. משום שהשימוש בדגל ה"אפרטהייד" לא נועד למאבק למען חברה צודקת יותר, אלא למאבק נגד מדינת ישראל.

זה אותו קמפיין שמנוהל על ידי "שבוע האפרטהייד" המתקיים בימים אלה ברחבי העולם, וזה אותו קמפיין שאין לו שום עניין בהשגת הסדר או שלום. אבל האידיוטים השימושיים מגויסים בהמוניהם. הם תמיד מגיעים כאשר הם שומעים את השם "ישראל". זה עושה להם משהו. זה לא האפרטהייד ולא האפליה. זו האובססיה.
שיטפלו בצרות שלהם

הראשונים שיודעים, ובוודאי אמורים לדעת, שאין שום קשר בין ישראל לבין אפרטהייד הם השחורים של דרום אפריקה. הם לא זכו לאלפית מהזכויות שלהן זוכים ערביי ישראל. לא היו להם חברי פרלמנט. לא היו להם שופטים בכלל, ובוודאי לא שופט שישב בראש ההרכב ששלח את הנשיא הלבן לכלא, כמו בפרשת קצב. וגם היום, שני עשורים לאחר שמשטר האפרטהייד בוטל, הם יכולים רק לחלום על היום שבו יגיעו למצבם של הפלסטינים בעזה.

זו לא טעות. עזה. לא נצרת. תוחלת החיים בדרום אפריקה היא 51 שנים. ברצועת עזה היא 72 שנים. תמותת תינוקות לאלף בדרום אפריקה היא 49. בעזה היא 18. על השוואה לערביי ישראל אין מה לדבר. מדובר בגן עדן שאפילו לחלום עליו הם יתקשו. לא שזה באמת גן עדן. לא שאין אפליה. לא שאין תופעות מכוערות שצריך להיאבק בהן. אבל כשמגיעים לכאן אורחים מחו"ל, אז צריך לומר להם שייטפלו קודם כל בצרות האדירות שלהם, לפני שהם מכניסים את האף לבעיות הזעירות יחסית שקיימות אצלנו.

כן, הכל יחסי. מפלגת השלטון, ה-ANC, ידעה ימים טובים יותר, במסגרת המאבק באפרטהייד. רוב חברי המשלחת שתגיע לישראל יהיו, מן הסתם, חברי המפלגה. וכמו בהקשרים אחרים, תוצאות הביקור ידועות מראש. סעיף 35 במצע המפלגה נושא את הכותרת "פלסטין", וכל סעיפי המשנה עוסקים בהזדהות מוחלטת, חד-צדדית, עם מאבק הפלסטיני נגד ישראל, ובכלל זה "קריאה לשחרור האסירים הפוליטיים".


 
נלסון מנדלה לא רצח אף אחד. האסירים הפלסטיניים יושבים בכלא לא משום שהם ביקשו שלום. להפך. הם העדיפו טרור על שלום. חיסול ולא פיוס. בסעיף אחר מודיעה המפלגה שהיא "מתעבת" את היחס בישראל לאנשים שמוצאם מאפריקה. הכוונה כנראה למסתננים. זה בהחלט מעניין. רק לאחרונה פורסם סרטון וידאו שבו נראה רכב של משטרת דרום אפריקה כשהוא גורר על הכביש מסתנן ממוזמביק. המתסנן, מידו מקיאה, מת בייסורים קשים.
 
זה היחס של קורבנות האפרטהייד לאפריקאים אחרים. עכשיו הם מגיעים לכאן כדי ללמד אותנו איך להתייחס לערבים ולזרים. אין, פשוט אין, גבול לצביעות.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
בלוגים של בן דרור ימיני
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

בן דרור ימיני

צילום: דעות

נולד בערב ליל הסדר, ולכן שמו בן-דרור. עיתונאי ומשפטן. פרסם את הספר "אגרוף פוליטי" והיה עורך העיתון הלוחמני "הפטיש"

לכל הטורים של בן דרור ימיני

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים