בזכות השמחה לאיד
שנים שהציבור החרדי התעלל ב"רוב" בגלל בעיות קשות של ההנהגה האטומה והמנותקת, הבכיינות שלהם כעת מספקת סיבה אמיתית לאופטימיות
הסיפור הוא יללות החרדים, אבל אין שום סיבה לקחת אותם ברצינות. במשך שנים - יותר מדי שנים - המחנה החרדי התעלל ברוב הציבור. כל שנה עוד קצת משתמטים. רק עוד קצת, עד שזה הגיע לממדים מפחידים. כדי להבין את השינוי צריך להביט בש"ס. רוב ראשי המפלגה הזאת, שקוראת לעצמה ספרדית אבל היא בעיקר ליטאיתאשכנזית, שירתו בצבא. הדור הצעיר יותר שש"ס מגדלת הופך להרבה יותר חרדי. לשירות צבאי הוא כבר לא מגיע.
בשנת 1974 רק 2.4 אחוזים מבני המחזור זכו לפטור במסגרת "תורתם אומנותם", אך בשנים האחרונות עברנו את 10 האחוזים. היוזמות השונות והמשונות לגיוס בני ישיבות למסלולים מיוחדים עזרו כמו כוסות רוח למת, ומחזור המשתמטים רק הלך וגדל. נכון שצה"ל מתקשה לגייס אותם, אבל זה לא נובע מכך שאין צורך בכוח אדם; זה נובע מכך שקשה מאוד לעמוד בדרישות המיוחדות שלהם, ובכלל זה סילוק מהשטח של בנות המין האחר.
ללא שינוי כיוון, בעוד כעשור היינו מגיעים למצב שבו רוב בני המחזור (חרדים, ערבים וסרבני מצפון) אינם מתגייסים. אז כן, גם לרוב יש זכויות, גם לרוב נמאס. אבל הם מייללים.
עיקר הזעם מופנה עכשיו לבית היהודי ולרבני הציונות הדתית. הרי בכל מה שקשור לעמדות ימניות ולאומניות בכלל ולהתנחלויות בפרט, החרדים הוכיחו שהם בצד של נוער הגבעות. הימים שבהם החרדים שמרו על צניעות, איפוק ועמדות יוניות חלפו כלא היו. חלק מהדתיים-לאומיים הפכו אמנם להרבה יותר חרדים, אבל רוב החרדים הפכו להרבה יותר לאומנים. כמה נעים ונחמד להיות בצד האולטרה-מיליטריסטי כאשר אחרים עושים את המלאכה.
אלא שהם שכחו עוד דבר: בשנות הברית המדומה עם המחנה הדתי השתלט האגף החרדי על כל חלקה טובה בממסד הרבני. קשה קצת לשכוח את העובדה שרוב הדיינים שהתמנו בעשור האחרון שייכים לאגף החרדי - הרי החרדים היו אשפים בניצול המעמד שלהם לצורך דיכוי הרוב. קשה גם לשכוח את משבר הגיור: אפילו הרב חיים דרוקמן, שעמד בראש מערך הגיור, זכה לנחת זרועם של החרדים. הם נקטו בדורסנות, ועשרות אלפי ילדים ומבוגרים שיכולים להיות וצריכים להיות יהודים זכו לסרבנות מתמדת מהאגף החרדי. אבל עכשיו הם מייללים על כך שהשאירו אותם בחוץ.
פה ושם יש מי שמנסה לטעון שהמיליארדים הבודדים שזורמים לחרדים אינם מעמסה אמיתית על קופת המדינה; זו טעות אופטית. הבעיה איננה רק בהזרמות כספים אלא בכך שאחוז הולך וגדל של צעירים אינו שותף למעגל העבודה. כמו תמיד מציגים החרדים פרויקטים מוצלחים ונפלאים - כמו מסלול לחרדים במכללה אקדמית או כמו פרויקטים לשילוב בעבודה. זה יפה ונפלא אלא שזו טיפה בים. קוסמטיקה.
במשך שנים זה היה המיעוט שרמס את הרוב; עכשיו המיעוט מיילל על כך שלא נותנים לו להמשיך במשחק הישן. פעם זו הייתה "ברית היסטורית" עם מפא"י, בשנים האחרונות זו הייתה "ברית היסטורית" עם הליכוד. תמיד זו ברית עם השלטון, תמיד זו תלות קואליציונית שגורמת לסחטנות. ועכשיו, כמו ילדים מפונקים, הם מתקשים להאמין שהסיפור הזה הולך להיפסק.
אין כאן שום עוינות לחרדים. הרי כל מי שמכיר אותם יודע שמדובר בבעיות קשות של הנהגה אטומה ומנותקת וזה כולל את חברי הכנסת. אצל החרדים בדיוק כמו אצל הערבים. יש רוב בקרב הצעירים - ערבים וחרדים - שמוכן לשותפות אמת, אך תמיד זו ההנהגה שמצליחה לכפות כיוון אחר. יש רגעים נדירים שבהם השמחה לאיד היא עניין ראוי. אחרי התעללות שנמשכה יותר מדי שנים ואיימה עלינו להחריבנו, היללות של מנהיגי החרדים מזכות אותנו ברגע כזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם