סוחרת סמים מסוכנת או סטלנית טיפוסית?
מריה אסטריכר שוהה חודשים במעצר בית באשמת מכירה ואחזקת חשיש בכמות זעירה. סיפורה עורר סערה בפייסבוק, וכעת היא מדברת על שעברה
סיפורה של מריה אסטריכר, שנמצאת במעצר בית כבר שמונה חודשים, היה נשאר בין כותלי חדרה, לולא הסטטוס שכתבה, המצוטט לעיל, שעורר סערה ברשת החברתית. הסטטוס יוצא הדופן הסב את תשומת לבם של אלפים, הסעיר את הרשת ופתח שוב לדיון ציבורי את חוקיותם ומידת מסוכנתם של הסמים הקלים בישראל. בתוך שעות ספורות קיבלה מריה אלפי תגובות. העולם הווירטואלי התחלק לתומכים שקראו לשחרר אותה ממעצר באופן מיידי ולמתנגדים שטענו כי הסמים אסורים לפי החוק, ובצדק.
"מה אני בסך הכל מבקשת? את גזר הדין שלי", אומרת השבוע אסטריכר בראיון לסופשבוע. "שיהיה ברור, אני לא רוצה להגיע לכלא, זה הסיוט הכי גדול שלי. אבל אני מעדיפה להיכנס לכלא ולגמור עם זה, כי אני על הסף. בשביל פצצת אנרגיה כמוני, להיות בבית זה דפוק. שקצינת המבחן תתייחס אליי כבר, שכבר יזוז משהו.
"חשוב לי להבהיר שאני לא מעודדת שימוש בסמים, שאני מתחרטת ושאני רוצה שיתנו לי כבר עונש. אבל שיתנו גם עונש סביר. כלא יפיל אותי עוד יותר. כלא הוא המקום הכי גרוע. שייקחו את זה בפרופורציה, כי השופטים לא מחשיבים מעצר בית ככלא. ביום של גזר הדין, השופט יחשוב: ואללה, סבבה לה, ישבה בבית. הכל טוב. תגידי תודה שלא קיבלת מעצר עד תום ההליכים".
חשבת שהסטטוס בפייסבוק יעורר סערה גדולה כל כך?
"לא תכננתי לעורר סערה. ישבתי פה, ועורך הדין שלי הודיע לי שצריך לחכות עוד שלושה חודשים. שקצינת המבחן תשלח אז תסקיר, ובינתיים הם רוצים להשאיר אותי בבית, והם לא יכולים לתת לי גזר דין. כתבתי כי הייתי עצבנית. כתבתי וראיתי טירוף. אנשים על הקיר קידמו את ההודעה שלי בסטטוסים מצייצים, ועיתונאים החלו לדבר איתי. ככה זה התגלגל".
מאז כתיבת הסטטוס קיבלה אסטריכר אלפי הודעות, מחמיאות ומאשימות, מכל רחבי הארץ. אחד הגולשים אף החליט לתרום לה סכום של 1,500 שקלים. גולש אחר קנה לה מכשיר אייפון חדש. "מאז היו לי חמש הצעות מעורכי דין לייצוג פרובונו", מגלה אסטריכר. "מישהו גם העלה פוסט עם התמונה שלי, שאני נמצאת במעצר בית על בוף, ויאיר לפיד נמצא בכנסת כשהוא עישן מלא. אז הסביבה ממש תומכת".
אסטריכר ממשיכה בלהט: "אתמול העליתי קישור לכתבה שבנאדם התעלל בכלב וקיבל שלושה חודשים של עבודות שירות. אתה מבין? ואני יושבת במעצר בית על כמה בופים. דווקא בתקופה שהחיים שלי התחילו להסתדר. אין היגיון".
אני לא יוצאת דופן, מבהירה אסטריכר, "קיבלתי 2,000 מיילים, מתוכם 200 היו של אנשים שאומרים לי שהם באותו סרט. כתב לי איזה בחור בן 18 שבגלל גרם וחצי כל החיים שלו נחרבו, שההורים לא מדברים איתו ושהוא יושב במעצר בית. במהלך התקופה הזאת קראתי קצת, וגיליתי שבכל חודש נפתחים 5,000 תיקים על שימוש ואספקה. המצב שלי הוא חלק ממצב כללי שקיים במדינה".
אסטריכר נעצרה בתחילת אוגוסט אשתקד. חוקרי "נוער חשיפה" של משטרת ירושלים עקבו במשך תקופה ארוכה אחר פעילותה של מי שלדברי מקור במשטרה הוגדרה "ספקית הסמים הגדולה בעיר". בחודש אוגוסט נפל הפור. "יום אחד הייתי בעיר ועבדתי בבסטה שלי", מספרת אסטריכר, תוך שהיא משפילה מבט אל הרצפה. "הייתה לי בסטה של מכירת צמות. באו שני אנשים, ואמרו לי 'שלום, את עצורה בחשד לסחר בסמים', באותו היום היה ברשותי קרטון קטן (מנה אישית אחת של סם מסוג אסיד, י"א)".
כאשר הובאה אסטריכר לחקירתה בתחנת המשטרה, התברר כי אנשי "נוער חשיפה" כבר עוקבים אחריה מזה שנה. כמה אישומים הוכנו נגד אסטריכר מבעוד מועד: החזקה של אל אס-די ואספקת חשיש בכמות קטנה יחסית של 0.33 גרם, 0.62 ו-2.58 גרם. "התארגנתי על שני בופים ורציתי למכור אותם לידיד שלי", אומרת אסטריכר. "הוא הביא לי 200 שקל. כנראה הם ראו את זה כשעקבו אחריי. זה מה שמקובל בעולם של המעשנים. יש לך חבר, אז אתה מביא לו. עכשיו אני סטודנטית אז אין לי כסף, מה גם שאני עובדת בשלוש עבודות, אז מקובל שהוא יביא לי משהו בתמורה".
גורם בכיר במשטרה טוען, לעומת זאת, כי אסטריכר אינה חפה מפשע. "אסטריכר הייתה יעד משטרתי בעניין סחר בסמים במשך חודשים טרם מעצרה", אמר הגורם. "היא נעצרה והוגש נגדה כתב אישום, בין השאר בעוון אספקת סמים לקטינים. החשודה שהתה במעצר במשך שמונה ימים, ולאחר מכן שוחררה למעצר בית. במהלך התקופה המדוברת הפרה אסטריכר פעמיים מעצרי בית, ועל כן נמשכת תקופת שהותה במעצר בית".
המשטרה טוענת שאת סוחרת סמים סדרתית.
"לא היה לי זמן גם אם הייתי רוצה. אני עובדת בשלוש עבודות במקביל. פשוט היה לי. הבלשים מ"נוער חשיפה" התחילו לשבת עליי לפני שנה וחצי. כנראה מישהו היה בחקירה ושאלו אותו מי מעשן בעיר, אז הוא זרק את השם שלי. זו עיר קטנה, יש מלא משת"פים וכולם מכירים אותי: מוזיקאים, סטודנטים, ילדים. הם ממש עקבו אחריי. בחקירה אמרו לי שעברתי דירה, שאמא שלי חמודה ועוד כל מיני דברים. הם ממש עקבו אחרי. אין לכם חיים חוץ מלעקוב אחרי צעירים? תפרו לי אישומים, וכשעצרו אותי כבר לא היה מה לעשות. הכל היה תפור וגמור".
כתב האישום שהוגש בסופו של דבר נגד אסטריכר מצייר תמונה מורכבת למדי ומעמיד בסימן שאלה גדול את טענות המשטרה כי מדובר בסוחרת סמים מסוכנת. לפי כתב האישום, הכמויות שסיפקה אסטרייכר הן מזעריות. ובכל זאת, אסטריכר מצאה את עצמה במעצר במגרש הרוסים במשך שבוע שלם. מאז ועד היום, במעצר הבית המתמשך, חייה של אסטריכר הפכו לסיוט.
כבר בכניסה לדירת משפחת אסטריכר בלבה של העיר החרדית מודיעין עילית, ניכר כי מריה אינה מתאימה לנוף בלבושה ובאורח חייה. בפתח הבניין אפשר להבחין בעשרות עגלות ואופני ילדים, עדות למספר הנפשות הגבוה בכל משפחה. אסטריכר עצמה היא אחת מ-12 ילדים במשפחה קשת-יום. בגיל 16, לאחר שאביה התמכר להימורים, לאלכוהול ולכדורים, הפסיד את בית המשפחה ונהג באלימות, החליטה מריה לעזוב את הבית ואת אורח החיים החרדי.
"נולדתי בגיל 16", אומרת אסטריכר. "לא היה לי כלום עד אז". לדבריה של אסטריכר, לפני התמכרותו של אביה, בני המשפחה עוד הספיקו לחיות חיים מאושרים. "היה לנו בית עם חצר, כל הזמן שיחקנו בו והיה כיף", היא נזכרת. "אבל אז הוא נכנס להימורים, שיחק על הבית שלנו בלאס וגאס ונותרנו ללא כלום".
"אתה רואה את המצב של הבית", היא אומרת ומצביעה על הדירה בת שלושת חדרים. "אבא שלי כל הזמן נכנס למוסדות גמילה. אני זאת שמכניסה אותו, וברחתי מכל החרא הזה בגיל 16. עכשיו תוקעים אותי כאן שמונה חודשים. דווקא בתקופה שאני הכי פורחת, שאני הכי צריכה לעוף על עצמי, ללמוד, לעשות דברים - דווקא אז מחזירים אותי לטינופת הזאת. זה משגע אותי".
תסקיר המבחן שנערך למצבה של המשפחה מגלה רבות על החיים הקשים שעברו על מריה בנעוריה, כולל קשיים רבים הקשורים לאביה ולמצבה הכלכלי של המשפחה, שהידרדר מאוד במשך השנים. בילדותה התגוררה המשפחה בבני ברק, ומשם עברו למודיעין עילית. בכיתה ט' השתלבה אסטריכר בסמינר המיועד לנערות בעייתיות בקהילה החרדית, בכיתה י' עברה לסמינר אחר. בתקופות אלו גירש אותה האב מהבית, ובפעמים אחרות ברחה מהבית מרצונה. היא אף שולבה במשפחות אומנה שונות, אך התקשתה להתמודד עם אורח החיים הדתי.
בכיתה י"א הפכה מריה בן רגע לחסרת בית, כשבני משפחתה אינם מקבלים אותה עוד. באותה תקופה הכירה בחור בן 19, חוזר בתשובה, ועברה להתגורר איתו בקריית ארבע. כעבור שנה נפרדה ממנו וחזרה לרחוב. כך, בגיל 19 החלה מריה להתגלגל בין בתי חברותיה. בתקופות מסוימות אף נהגה לישון ברחובות אילת, כשהיא מתפרנסת בקושי מעבודות מזדמנות ומתגוררת בהרים עם צעירים אחרים, חסרי בית, שהכירה באותה תקופה.
בשלב מאוחר יותר בחייה, כשהפכה ממתבגרת לבוגרת, חלה תפנית חיובית. מריה החלה לעבוד בשלוש משרות ולהרוויח מספיק כדי לשכור דירה בירושלים. היא עבדה במלצרות, בקייטרינג ובטיפול בקשישים. לאחר שצברה מספיק ביטחון נרשמה ללימודים במכינה קדם-אקדמית, ושם השקיעה את מרבית מרצה וזמנה.
על אף שקצינת המבחן סבורה שאסטריכר ביקשה להשתמש בסמים כחלק מההתמודדות עם חייה, מריה טוענת כי שימוש בסמים קלים הוא רק למטרות בילוי ושחרור. "לא הייתי נרקומנית", היא אומרת בהתרסה. "פה ושם עישנתי. בשבילי זה היה בילוי. יש אנשים שכואב להם אז הם מעשנים, כדי לברוח. אצלי זה היה נטו פאן. כל השבוע קרעתי את התחת בעבודות, אז כן, בסוף השבוע הרשיתי לעצמי לעשן, וגם זה לא בקביעות".
במובנים מסוימים חזרתה של מריה לשכונות החרדיות במודיעין עילית היא סוג של כלא, לא פחות. חבריה החילוניים והדתיים לשעבר לא מגיעים לבקר אותה ובני משפחה מנסים להתנער ממנה. "אני משתגעת ומרגישה שאיש לא שומע אותי. אני מתחננת לכולם שייתנו לי כבר פסק דין", אומרת אסטריכר.
שוב ושוב, גם אחרי שהנערה כבר הודתה בכל האישומים בסחר בסמים ובהחזקת סמים, דחו הרשויות את הדיון בעניינה למועדים מאוחרים יותר. בשבוע שעבר, ככל הנראה עקב הלחץ התקשורתי, החליטה קצינת המבחן להקדים את הדיון שנקבע במקור לעוד שלושה חודשים כך שיתקיים בעוד שבועיים בלבד. עם זאת, אסטריכר מתקשה להאמין כי מהדיון הזה תבוא הגאולה.
עושה רושם שגם משפחתה של אסטריכר הייתה מעדיפה שלא תשהה במחיצתם. באחד הדיונים בעניין המשך החזקתה במעצר בית אצל אחותה, אמרה האחות: "אני לא יכולה להמשיך לפקח על הנאשמת. מצאתי עבודה ואני חייבת לעבוד ולפרנס. בעוד שבוע אני יוצאת לעבוד". כאשר נשלחה למעצר בית אצל אחיה, הוא ביקש שתועבר מביתו בטענה שאינו יכול להמשיך לפקח עליה עקב מצבה הבריאותי של חמותו. גם הוריה של אסטריכר, לדבריה, היו מעדיפים שלא תימצא בסביבתם.
איך היה במעצר?
"מזעזע. דבר ראשון, לא נתנו לי להביא חומר לעדשות. בארבעה ימים הראשונים הייתי עם עדשות בעיניים. דבר שני, התנאים שם מזעזעים. זה אגף סגור, אין טלוויזיה. בנות אין שם יותר מדי, כי יש יותר עצורים מעצורות, אז פשוט לא משקיעים. בכיתי לסוהר באמצע הלילה שיביא לי עט כדי שאוכל לכתוב, כי אני פשוט לא מסוגלת לשבת ככה 24 שעות ביממה. זה הפחד הכי גדול שלי".
איך השתחררת?
"המשפחה שלי לא רצתה לבוא, כי אין להם איך לשלם שלושת אלפים שקל ערבות. להורים שלי אין כסף, וגם לא אמרתי להם. בכלל לא הודעתי להם בשבוע הראשון שנעצרתי. המזל שלי הוא שהחברים שלי שמעו ושמו בשבילי את הכסף. שוחררתי לאחי בבית שמש. אצלו הייתי חודשיים בערך".
במהלך התקופה ההיא הצליחה אסטריכר להשיג אישור מיוחד לצאת ללימודיה במכינה. אבל אסטריכר הפרה את תנאי ההקלה במעצר, והתנאים שנכפו עליה הוחמרו. "בכל יום נסעתי ללימודים מחמש בבוקר עד שש בערב", מספרת אסטריכר. "יום אחד, ברוב טיפשותי, הפרתי את המעצר. לא משהו שקשור לסמים, פשוט הייתה תקלה ברכבת הקלה ואמרו לכולם לרדת בשוק. אני כמו מפגרת קפצתי לאיזו דירה, ובמקרה הייתה קפיצה (פשיטה משטרתית, י"א) על הדירה. הם תפסו אותי, ולמרות שלא היה עליי כלום הסתבכתי עוד יותר".
אסטריכר נשלחה לכמה ימי מעצר בכלא הנשים נווה תרצה. "לא היה עליי כלום ולא עשיתי כלום, אבל מיד עצרו אותי כי הייתי בדירה באמצע הפשיטה", אומרת אסטריכר. "בנווה תרצה היה סיוט. אני כבר לא מדברת על המקקים, שפשוט הלכו על הקירות. אני מדברת על חוסר מעש ואי ודאות. ברור ששמו אותי עם כל מיני אסירות שאין ביני לבינן קשר. זה אגף פתוח, אז חופשי התחככתי בנרקומניות, באסירות עולם, ברוצחות. לא משנה שעוד לא נשפטתי, שאולי אני זכאית. הכל בגלל הפרה של מעצר בית. זה ממש הזוי".
אסטריכר מעידה על עצמה שהיא אחת הצעירות המוכרות בירושלים. לטענתה, אין צעיר או צעירה שרוצים להתארגן על בוף ואינם יודעים שאפשר להגיע לביתה של מריה והיא כבר תארגן משהו לעשן. "היה לי בעיר שם של סטלנית. יושבים אצלי כל היום חברים בסבבה. אבל זה היה ג'וינט פה, ג'וינט שם".
הבלשים ביקשו ממך להסגיר את הספק שלך?
"בטח ביקשו. אם הייתי אומרת הייתי יוצאת מזמן, בדיוק כמו מי שהלשין עליי. יכולתי לזרוק שם של מישהו ולצאת. אבל בחיים לא אעשה את זה".
יכול להיות שלכן נטפלו אלייך?
"אולי. האמת היא שהחברה שהסתובבתי בה גרמה לכל זה. לא חברה של אנשים מפוקפקים, אבל מעשנים. קצינת מבחן אמרה לי להתרחק. סבבה, אני מתרחקת, אבל אני מבקשת כבר לגזור לי את הדין. בשלב מסוים קלטתי שמקצינת המבחן לא יצא כלום. היא לא מבינה את הראש שלי. היא מקובעת: אם עישנתי פעם, אני צריכה גמילה. היא חייבת להבין דבר אחד: יש אנשים שמעשנים וחיים טוב יותר מאנשים אחרים".
מאז ששוחררה מנווה תרצה, ולקראת כל דיון בעניין החזקתה במעצר בית, נאלצת אסטריכר להתמודד עם תסקירים לא מחמיאים הדוחים בחודשים נוספים את גזר דינה. על אף ההמלצות על ההקלה בתנאים, במשך כל התקופה לא הומלץ על שחרורה של מריה ממעצר בית. באחד התסקירים המליצה קצינת המבחן שמריה תיכנס לתוכנית טיפולית נגד שימוש בסמים. "אם התוכנית תעריך כי מריה זקוקה לתוכנית טיפולית מקיפה יותר, העומדת בסתירה להמשך לימודיה, יובהר למריה כי ראשית תהיה מחויבת לתוכנית הטיפולית אף במחיר הפסקת לימודיה", נכתב בתסקיר.
"אני מגיעה לקצינת המבחן ומתחננת שיפסיקו את מעצר הבית", מספרת אסטריכר בייאוש. "אומרת להם, תנו לי כוס לבדיקת שתן ותראו שאני נקייה. אני משתגעת בבית. אי אפשר יותר להישאר שם".
מה את עושה במהלך תקופת מעצר הבית?
"כלום. אני מתוסכלת. קורה לי פעמיים בשבוע שאני לא נרדמת, אז אני לוקחת כדורי שינה. אני שוכבת ימים במיטה. זה פשוט סיוט. בחודש האחרון נתנו לי אישור לצאת לעבוד במסעדה של גיסי. זה טוב ולא טוב, כי המסעדה ממש ליד הבית. אני הולכת למסעדה וחוזרת לדירה הזו. אני לא מקבלת כסף בשביל העבודה, שהיא בעיקר לקלף תפוחי אדמה. אני יושבת שם שעות. הכי חורה לי שהפסקתי ללמוד, כי גם ככה התחלתי מאוחר את הבגרויות. יש מיליון דברים שאני רוצה לעשות. אני גם מפחדת שאסיים את המאסר לקראת ספטמבר, ואני לא יודעת אם אוכל להתחיל ללמוד שוב, כי אני צריכה שלושה או ארבעה חודשים להתאושש מהסיוט שאני נמצאת בו".
אמרת את כל הדברים האלה לשופט?
"בדיון אחד התחננתי לגזר דין. אמרתי לשופט, שמע, עם כל הכבוד, אני לא רוצה שתתייחס לתסקיר. תביא לי את גזר הדין. אמר לי, אוקיי, אני אביא גזר דין. אבל אז התובע הסתכל עליי וסימן לאחותי, תגידי לטובתה שלא תבקש גזר דין. אני ממליץ ללכת לקצינת מבחן.
"אני מאוד מפחדת ללכת לכלא, אבל עכשיו אני כבר לא יודעת מה עדיף. לפעמים אני חושבת מחשבות לא טובות. שאני לוקחת תיק ובורחת, חוצה את הגבול. גם מחשבות אחרות עוברות לי בראש. אני לא בנאדם אובדני, אבל לפעמים אני חושבת שרק ככה משהו יזוז. אני אומרת לעצמי שאולי בכלא לא אוכל לברוח ולא אדפק עוד יותר, אבל לפעמים אני לא יכולה לעצור את עצמי. יש אנשים שטוב להם בבית. חנונים שלומדים, עושים עם עצמם כל מיני דברים. אני לא מסוגלת לשבת ולא לעשות כלום. אני מנסה לכתוב הרבה, אבל המוח שלי התנוון. זה פשוט מטורף. גם לא באים לבקר אותי. אני מרגישה מפגרת, כאילו מישהו צוחק עליי ואף אחד לא בא".
את רוצה להמשיך לעשן?
"לא. לפחות שנה או שנתיים אני לא אעשן, או עד שזה יהיה חוקי. עכשיו אני ממש לא בעד עישון. עכשיו זה לא בחוק, זה פלילי, ואני רוצה שיהיה ברור שאני לא מעודדת עישון ואני לא חושבת שזה בסדר. עשיתי טעות, טעות איומה אולי. אבל זו הפעם הראשונה שלי. אם הייתי כזו עבריינית כמו שמנסים לצייר אותי, לא היו תופסים אותי בכלל".
מדוברות בתי המשפט נמסר כי לא יוכלו להגיב לכתבה, מכיוון שהנושא נמצא בתהליך משפטי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם