הגברת השניה של ג'ורג' בוש
היא הדפה בשבילו נעליים במהלך סיור בעיראק, דאגה שאנשים ללא ז'קט יישארו מחוץ לחדר הסגלגל, ונחשפה לרגעים האינטימיים בינו לבין אולמרט. דנה פרינו, דוברת הבית הלבן לשעבר ואשת הסוד של ג‘ורג‘ בוש הבן, מספרת על יחסיה עם האיש החזק בעולם ונזכרת בימים שביקורו של הנשיא בישראל התקבל בברכה. ראיון מיוחד
"באותו יום היינו בפגישה אצל הנשיא פרס, בפגישות ברמאללה, ובערב הוזמנו לארוחה במעון ראש הממשלה,“ נזכרת פרינו בראיון מיוחד לסופשבוע. "אני זוכרת שבכיסא לידי ישב השר רפי איתן, בן אדם מדהים", עיניה קורנות בהערצה כלפי האיש שחלקו בפרשת פולארד כנראה לא ידוע לה עד היום. "בכל כמה דקות הוא היה מרים את הכוס, שותה לחיים וצועק לעברי 'בונאפטיט'.
בשלב מסוים הוא הזמין אותי לראות את הדולפינים שלו בריף הדולפינים", היא מתרפקת על האיש בעל החיוך הממזרי והמשקפיים הכי מפורסמות בפוליטיקה הישראלית, שגם בגיל 82 הצליח להלך קסם על נשים צעירות כפרינו.
אלא שבעוד שהשר בפינה היה אחראי על החלק הבידורי של הערב, הרי שבמרכז השולחן ישבה צמרת ההנהגה הישראלית בראשות אהוד אולמרט, ומן העבר האחר הנשיא בוש ויועציו הבכירים, שניסו למצוא דרכים מקוריות לחילוץ המשא ומתן עם הפלסטינים מהבוץ שהיה תקוע בו אז, כמו היום.
"ואז אולמרט מתחיל לדבר, והוא מודה לבוש על הביקור ומדגיש עד כמה זה חשוב לישראל" נזכרת פרינו. "ולצדו של אולמרט יושב אביגדור ליברמן (השר לעניינים אסטרטגיים וסגן ראש הממשלה באותה תקופה, צ.י.) והיה ברור לכל מי שהיה שמסביב לשולחן שליברמן מתנגד להסכם שלום תמורת ויתור על שטחים", היא ממשיכה.
"מה שאהבתי אצל בוש זה שהוא לא הלך סחור סחור. אז הוא קוטע את אולמרט, ואומר לו, ’אני רוצה להגיד לך כמה חשוב לי להיות פה ומה המשמעות של הביקור הזה בשבילי, אחרי הכל אמא שלי קוראת לי תמיד הנשיא היהודי הראשון. אבל אני רוצה להגיד משהו נוסף שיהיה ברור לכולם. אם יש פה מישהו בשולחן שמחכה להזדמנות לתקוף את האיש היקר הזה על רקע החלטות אמיצות שהוא יקבל, אני רוצה לדעת על זה כאן ועכשיו. אני הנשיא של ארצות הברית ולא הייתי מבזבז את הזמן של המדינה שלי אם לא הייתי חושב שאולמרט רציני', ואני זוכרת שישבתי שם המומה מהדברים שלו והיו לי דמעות בעיניים. זה היה רגע אדיר של פטריוטיות ומנהיגות".
מה היו התגובות בצד הישראלי?
"ליברמן אמר, 'אני שמח ששאלת' והתחיל להסביר מדוע הוא מתנגד לוויתור על שטחים במסגרת הסכם עתידי עם הפלסטינים. בוש אמר 'אני מכבד את הדעה שלך', והכול היה פתוח על השולחן. וזה מה שאהבתי בנשיא בוש. ואז מתפתח דיון מסביב לשולחן, ובשלב מסוים ג‘ורג‘ בוש אומר ’יש לי שאלה, אני סקרן לשמוע את הסיפור האישי שלכם. אני סקרן לדעת מאיפה ההורים שלכם הגיעו לפה ומה הרקע של כל אחד מכם' ואז הוא מצביע על אחד הבכירים בצד הישראלי, והאיש אומר 'ההורים שלי הגיעו מעיראק', והם ממשיכים לעבור מסביב לשולחן: אוקראינה, רוסיה, פולין, עיראק, הונגריה.
פתאום מישהו בצד הישראלי אומר לקולגה שלו, 'רגע, גם ההורים שלך מפולין, מתי הם עלו לארץ'? ומפה לשם מתחילה שיחה בין הישראלים בנוגע לרקע של כל אחד ואחת מהם, וג‘ורג‘ בוש יושב בשקט, מביט בהם ונותן לזה להימשך. אחרי כמה דקות הוא מביט בהם ואומר 'הייתה לי הרגשה שכולכם שכחתם למה אתם פה. לילה טוב.' ואז הוא לוקח את הכיסא אחורה, יוצא לסיגר אחרון עם אולמרט במרפסת והולך לישון. מבחינתי זה רגע מדהים שמראה את התשוקה הגדולה שלו לישראל".
חמישה שבועות לפני ביקורו המדובר של הנשיא ברק אובמה בישראל, קשה שלא להיזכר בערגה בימים שביקור של נשיא אמריקני בארץ לא תואר בפי גורמים פוליטיים בישראל במונחים של "חישוק" ו"סנדול", כשהכימיה בין ירושלים לוושינגטון זרמה בטבעיות, כשכל חיוך וכל מבע לא נבחנו בזכוכית מגדלת וכשהערכה ההדדית בין שני המנהיגים לא הייתה תלויה בשיקולי הקול היהודי שם והרכבת הקואליציה פה.
לפני שביבי נתניהו הטיף לנשיא האמריקני בשידור חי, בימים שראש הממשלה הישראלי היה נכנס לבית הלבן אחר כבוד דרך הכניסה הראשית, ולא מוברח החוצה מיציאה צדדית. בוש, מהבחינה הזאת, היה ניגודו המוחלט של הנשיא הנוכחי. על אובמה אומרים מבקריו כי "אין לו את ישראל בקישקעס". במקרה של בוש, ישראל לחצה לנשיא על כל הכפתורים הנכונים.
את ובוש עדיין בקשר?
"כן, באופן די קבוע. הוא אפילו צייר לא מזמן תמונה של הכלב שלי ג‘ספר. הוא ידע שהכלב הקודם שלי, הנרי, מת. כשקארל רוב התחתן בחודש יוני נפגשנו, והראיתי לו תמונה של ג‘ספר. הוא אמר לי ’תשלחי לי את זה.‘ שלושה שבועות לאחר מכן קיבלתי תמונה שלו כשהוא מצייר את ג‘ספר ולפני כמה חודשים קיבלתי גם את התמונה עצמה. הוא ממש טוב. ממש. ביום שישי האחרון, כשהוא הודיע שמת הכלב המשפחתי שלהם ברני, הוא פרסם ציור של ברני שהוא צייר ולמטה הוא חתם ,'43' כמו החתימה על הציור של ג‘ספר (בוש היה הנשיא ה-43 של ארצות הברית, צ.י.").
נשמע שאת מעריכה אותו מאוד.
"אני מתפללת כל יום שהייתי יכולה להיות כמוהו. הגישה שלו כלפי החיים, היכולת לחיות כל יום במלואו, לנצל את החיים עד הסוף. חלק מזה נובע מאיך שהוא גדל בבית, וחלק אחר הוא הקשר המדהים שיש לו עם לורה. אני חושבת שיש נקודת מבט מיוחדת למי שהיה בעברו אלכוהוליסט והצליח לשנות את מסלול החיים שלו. הוא בעיקר שמח מאוד. לפעמים אני קוראת דברים ואני תוהה, ’איך זה לא מעצבן אותו', אבל הוא בוחן את הדברים בטווח הארוך".
עד כמה הוא מוטרד ממקומו בהיסטוריה?
"לא מזמן שאלתי אותו את זה. הוא אמר לי, 'תראי, בשנה שעברה קראתי שלושה ספרים על ג'ורג' וושינגטון. אם היסטוריונים עדיין מנתחים את הנשיא הראשון, אז לנשיא ה-43 אין יותר מה לדאוג, כי הוא לעולם לא ידע', הוא עסוק מאוד. הוא בונה את הספרייה שלו, הוא עובד עם חיילים משוחררים, הוא נושא נאומים, הוא כתב ביוגרפיה - הביוגרפיה הנשיאותית הנמכרת ביותר אי פעם".
איזה איש הוא, כשמכירים אותו באופן אישי?
"הוא מצחיק מאוד. זה מה שתמיד אהבתי לראות אצל בני הזוג בוש: את הכימיה הגדולה שהייתה להם. הוא היה יכול לתת בה מבט אחד והיא הייתה פורצת בצחוק. והוא גם היה מהיר מאוד. אני זוכרת שפעם ברברה וולטרס ראיינה אותו, ושאלה אותו בטון רציני, 'תגיד, אדוני הנשיא, אם היית עץ, איזה עץ היית רוצה להיות', הוא הסתכל עליה ואמר לה ברצינות, ’אבל ברברה, אני לא עץ, אני שיח )משמעות המילה בוש באנגלית היא שיח, צ.י.").
ארבעה דוברים בסך הכול היו לבית הלבן בתקופת נשיאותו של ג‘ורג‘ בוש הבן. עוד שניים היו לאובמה. יותר מכולם נחקקה בתודעה הציבורית של ארצות הברית דמותה של פרינו מאחורי הפודיום. חלק גדול מכך, חייבים להודות, נעוץ בחזותה הנאה, שהחזירה את הצבע ללחיים של תדרוכי העיתונאים השגרתיים. חיוך כובש ומלא חן מהצד האחד, ומבט נוקב ודיבור תקיף מהצד האחר. שילוב ייחודי של חיה פוליטית ושחקנית קולנוע. דוברת הבית הלבן השנייה בהיסטוריה של ארצות הברית, והראשונה בממשל רפובליקני.
אנחנו נפגשים באולפני פוקס ניוז בשדרה השישית בניו יורק, בפינת רחוב 48 בעוד שלוש שעות תעלה פרינו לאוויר במסגרת תוכניתה היומית,The five, פאנל של חמישה פרשנים פוליטיים שדנים בענייני השעה. הדבר הראשון שמבחינים בו הוא קומתה הקטנה, מטר וחמישים בדיוק. היא מקבלת את פניי בשמלה אדומה צמודה שמחמיאה לגזרתה הנאה. לחיצת ידה רפה, צעדיה קטנים, אך ברגע שהיא מתחילה לדבר אי אפשר לטעות בסמכותיות הרבה שמתפרצת ממנה.
צינית בחלקים של השיחה, נוקשה בחלקים אחרים, בעיקר כשהשאלה לא לרוחה. בטוחה בעצמה כמו שיכולה להיות רק מי שבגיל 35 מונתה לתפקיד דוברת הבית הלבן והפכה ליד ימינו של נשיא ארצות הברית. מי שבגלגולה הנוכחי ברשת פוקס ניוז משמשת לא פעם על תקן קול ההיגיון, אף על פי שלאיש אין ספק שמדובר במי שמחזיקה בדעות שמרניות לעילא ולעילא.
פרינו נולדה בוויומינג וגדלה בדנבר שבקולורדו, הכי רחוק שאפשר מהסצנה הפוליטית של וושינגטון הבירה. היא מעידה על עצמה שכבר בגיל שמונה הייתה קוראת שני עיתונים יומיים, ושאביה היה מצפה ממנה כבר בגיל צעיר להגיע לשולחן האוכל כשהיא מוכנה לנהל דיון רציני בענייני השעה. היא סיימה לימודי תואר ראשון בתקשורת המונים ומדעי המדינה, והמשיכה ללימודי תואר שני במדיניות ציבורית. במקביל החלה לעבוד בערוץ החדשות המקומי של אילינוי.
עם סיום הלימודים עברה לוושינגטון שם עבדה תחילה כעוזרת של נציג קולורדו בבית הנבחרים, סקוט מקלניס הרפובליקני, ובהמשך שימשה במשך ארבע שנים דוברת של נציג אחר של קולורדו, דן שייפר הרפובליקני. ב,1998- אחרי חמש שנים בוושינגטון, בגיל 26, עזבה הכל ועברה לבריטניה עם בעלה הבריטי, איש העסקים פיטר מקמהון. כעבור שנה שבה לארצות הברית, והשניים התיישבו בסן דייגו שבקליפורניה. שם היא עבדה במשך שלוש שנים במחלקת יחסי הציבור של כמה חברות הייטק שונות.
בנובמבר 2001 חודשיים אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר, חזרה לוושינגטון על תקן דוברת במשרד המשפטים. שנתיים לאחר מכן הצטרפה לצוות הדוברים של הבית הלבן. את הקידום לתפקיד הדוברת קיבלה בשנת 2007 לאחר שטוני סנואו, קודמה בתפקיד, לקה בסרטן המעי הגס ונאלץ לפרוש מתפקידו.
למה עזבת את המגזר הפרטי?
"אחרי שעבדתי בגבעת הקפיטול ועזבתי עם בעלי לבריטניה, שמרתי על קשר עם החברים שלי בוושינגטון. רבים מהם נשארו שם ועברו לעבוד בקמפיין של הנשיא ג'ורג' בוש. אהבתי את בוש עוד מימיו בתור מושל, למרות שמעולם לא פגשתי אותו. חברה שלי שעבדה במשרד המשפטים וידעה שאני לא אוהבת את החיים בסן דייגו אמרה לי שמחפשים דוברת, וביקשה שאצטרף אליה. צריך לזכור שעדיין לא הוקם המשרד לביטחון פנים, כך שבתוך משרד המשפטים נכנסו גם ענייני הגירה, ביטחון פנים, ה-FBI ובכלל, כל החוטים שיצאו מ-11 בספטמבר עברו דרך משרד המשפטים".
אהבת את בוש? הרי לא הכרת אותו. לא נפגשתם לפני שהגעת לבית הלבן.
"במהלך השהות שלי בגבעת הקפיטול הייתי בקבוצה של דוברים שנהגו להיפגש אחת לחודש. אני זוכרת שב-1998 ככל שהפריימריז של המפלגה הרפובליקנית התקרבו, היינו מנהלים יותר ויותר דיונים על מי שיהיה המועמד בבחירות בשנת 2000. רוב האנשים רצו את ג‘ורג‘ בוש.
"משכה אותי אליו העובדה שהיה לו ניסיון בתור מושל. הוא קידם רפורמה בחינוך, התנגד להגדלת כוחה של המדינה, היה קשוח בנושאי ביטחון והיה בעד רפורמה במס. והייתה לו חמלה. היא באה לידי ביטוי בנושאי הגירה, לדוגמה. הוא תמיד היה אומר שערכי המשפחה לא נעצרים בנהר הריו גראנדה (המסמן בחלקו הדרומי את הגבול בין ארצות הברית למכסיקו, צ.י.). הוא אמר שאנ-שים שבאים לאמריקה עושים את זה לא כדי להיות נתמכי סעד, אלא כי הם רוצים לעזור למשפחה שלהם. אם הם רוצים לעבוד במקצועות שאמריקנים לא מוכנים לעבוד בהם, אנחנו צריכים לתת להם את התקווה וההזדמנות לעשות את זה באופן שמספק להם את התקווה שגם ההורים שלנו הגיעו לאמריקה בשמה".
אפשר לומר שהייתה לו אישיות שהיה קל להתחבר אליה.
"אספר לך סיפור מעניין שסיפרה לי מישהי מהקמפיין של אל גור. מתברר שבקמפיין לא הצליחו להבין למה גור לא מצליח לזכות במספיק קולות נשיים שיעניקו לו את הניצחון. כדי להבין טוב יותר למה, הם היו עורכים קבוצות מיקוד בקרב נשים במטרה להבין איך הן מרגישות כלפיו. באחת מהקבוצות הסבירה את זה אחת הנשים באולם במונחים של נשף סיום התיכון. היא אמרה שבמקרה של אל גור את יכולה לדעת בוודאות שהוא יגיע בזמן, יבקש מאבא שלך אישור לקחת אותך לנשף, יביא לך זר פרחים ויחזיר אותך הביתה בחצות. ג'ורג' בוש, היא הסבירה, יגיע לאסוף אותך ברכב עם גג נפתח ויוודא שאת הולכת לחגוג הלילה".
אבל זה מפתיע שדווקא מי שנתפס כאחד הנשיאים הכי לא פורמליים שידעה ארצות הברית בשנים האחרונות, הנהיג קוד התנהגות נוקשה מאוד בבית הלבן, כמו, למשל, הדרישה מכל הגברים ללבוש חליפה כשהם נפגשים איתו.
"אחד הדברים שבוש רצה לעשות הוא להחזיר קצת מהכבוד שאבד לבית הלבן בשנים הפרועות של ביל קלינטון, במיוחד בחצי השני של כהונתו, הוא באמת דרש שילבשו ז'קט בחדר הסגלגל. צריך לזכור שאבא שלו היה נשיא, ושהוא גדל בבית של איש מלחמה מעוטר, ולכן הוא גדל מגיל צעיר עם הידיעה שצריך ללבוש חליפה ועניבה כשנכנסים לחדר הסגלגל. אני זוכרת שהייתי רואה את הסגן שלי, טוני פרטו, המומחה לעניינים כלכליים, רץ למשרד של הנשיא כשהוא היה קורא לו, ובדרך לוקח את הז‘קט ולובש אותו לפני שהוא נכנס".
איך היית פונה אליו בכל השנים שעבדתם ביחד?
"בכל פעם שהוא היה נכנס לחדר הייתי עומדת לכבודו, ועד היום אני קוראת לו 'אדוני הנשיא'. פעם אחת שמעתי חבר ילדות שלו קורא לו ג'ורג' וחשבתי לעצמי, ג'ורג'? אבל אני תמיד קראתי לו 'אדוני הנשיא', גם היום, כשאני שולחת לו אימייל אישי, אני פשוט לא מכירה שום דרך אחרת לפנות אליו".
העבודה בבית הלבן והחשיפה היומיומית בפני עשרות כלי תקשורת הפכו את פרינו לידוענית בכל קנה מידה. שיטוט באינטרנט חושף לא מעט סרטוני הערצה לדוברת הנאה כמו גם התייחסויות רבות ליופייה ולאיברים שונים בגופה, בדגש על הרגליים.
אלא שפרינו השברירית בעלת הרגליים הקצרות והזרועות הגרומות תיזכר גם בזכות תקרית ספק קומית ספק אלימה, שהתרחשה בעת ביקורו של הנשיא בוש בעיראק בדצמבר 2008 כשהעיתונאי העיראקי מונתאדר אל זיידי השליך לעבר הנשיא האמריקני את נעליו. בוש הצליח להתכופף ולצאת מהאירוע ללא פגע, ודווקא פרינו יצאה מהתקרית בשן ועין.
"מה שקרה הוא שמשליך הנעל היה לידי ואיש השירות החשאי היה לפני, וברגע שהוא רץ לעבר התוקף הוא העיף את עמוד הברזל של המיקרופון, שפגע בפנים שלי בעוצמה", נזכרת פרינו. "זה כאב כל כך, ובתוך הבלגן מה שעבר לי בראש היה שאולי זו הסחת דעת לפני פיגוע גדול. הייתי בטוחה שזהו, הלך עלינו. אבל התברר שלמרבה המזל זה לא היה המקרה.
אחר כך ניגש אליי הנשיא בוש ואמר 'ראיתי שבכית, והייתי בטוח שאת בוכה כי מישהו השליך לעברי נעל'. ואני אמרתי לו, 'ובכן, גדלתי בוויומינג ואני קצת יותר קשוחה מזה' בששת השבועות האחרונים של ממשל בוש הסתובבתי עם פנס גדול בעין".
תקריות אחרות נרשמו לפרינו עם העיתונאית המפורסמת הלן תומאס, שבאמירותיה הצליחה להיכנס לפרינו עמוק מתחת לעור. במשך יותר מחמישים שנה נחשבה תומאס לאייקון עיתונאי ולחלק בלתי נפרד מהתפאורה של חדר התדריכים בבית הלבן. תומאס כיהנה בין 1961 ל-2000 כראש צוות כתבי הבית הלבן של סוכנות הידיעות יו-פיאיי, ועשתה היסטוריה כשהפכה לעיתונאית הראשונה בעלת משרת ניהול במועדון העיתונות הלאומי.
התקרית המדוברת אירעה במאי ,2010 כשתומאס נשאלה במהלך אירוע להנצחת המורשת היהודית בבית הלבן אם יש לה תגובה בנוגע למצב בישראל. "תגיד להם שהם צריכים להסתלק מפלסטין,“ הטיחה בנרגנות אופיינית. "שיחזרו הביתה, לגרמניה, פולין, אמריקה או כל מקום אחר.“ תומאס אמנם נסוגה בהמשך מדבריה, אלא שזה כבר היה מאוחר מדי. בעקבות התקרית היא סיימה את דרכה בבית הלבן. בגיל 90 התפטרה מעבודתה ברשת העיתונים "הארסט" ונאלצה להסתפק במדליית כבוד שקיבלה מהרשות הפלסטינית.
פרינו, שפניה של תומאס ניבטו לעברה כל יום מהשורה הראשונה של חדר התדריכים, מודה שהעבודה מולה הייתה חווייה לא קלה. "אני חושבת שאנשים לא מבינים עד כמה היא יכולה להסיח את הדעת כשהיא שואלת שאלות,“ היא מסבירה. "אני מתחילה לענות לה, והיא ממשיכה לדבר וקוטעת באמצע, ונכנסת לדברים של אנשים אחרים".
היחסים בין השתיים לפני פרישתה של העיתונאית, שמוצאה ערבי, היו מתוחים עוד הרבה לפני פרשת ההסתלקות מפלסטין. עימות מפורסם אחר שביסס את היחסים המורכבים ביניהן התרחש בדצמבר ,2007 במהלך תדרוך שעסק בהסגת חלק מהכוחות האמריקנים בעיראק. הדיאלוג ביניהן אף עלה ליוטיוב וסחף תגובות רבות. כך הוא התנהל:
פרינו: "הנשיא בוש הודיע כי 5,700 חיילים יחזרו הביתה עד סוף השנה והבהיר כי סדר הכוח בעיראק ייקבע על ידי המפקדים.“
תומאס: "למה לא על ידי הציבור האמריקני“?
פרינו: "הציבור האמריקני אמר את דברו כשבחר את הנשיא, שהוא גם המפקד העליון של הצבא, שמקבל את ההחלטות בהתבסס על ההמלצות של המפקדים בשטח.“
תומאס: "וכמה עוד אנשים הרגנו היום“?
פרינו: "הלן, מצער אותי שאת מנצלת את המקום שלך בשורה הראשונה, שהוענק לך מאת עמיתייך, כדי לצאת בהצהרות כאלה. זו זכות וכבוד להיות בתדרוך העיתונאים, ולנסות לטעון שאנחנו, ארצות הברית, הורגים אנשים חפים מפשע - זה אבסורד וזה פוגע מאוד.“
תומאס: "את יודעת כמה הרגנו מאז תחילת המלחמה“?
פרינו: "אנחנו רודפים אחרי האויב. אם הרגנו חפים מפשע, הבענו צער על כך.“
תומאס: "צער לא מחזיר חיים."
פרינו: "הלן, אנחנו בשדה קרב, והצבא שלנו עובד קשה מאוד כדי להבטיח שלכולם תהיה הזדמנות לחירות, חופש ודמוקרטיה, וזה בדיוק מה שהם עושים.“
איך את מחליטה מי ישאל שאלות במהלך התדרוך?
"סוכנות הידיעות אי-פי תמיד מקבלת את השאלה הראשונה. אחר כך תמיד הייתי עוברת דרך שתי השורות הראשונות, ולאחר מכן פותחת את הבמה לכולם. בכל מקרה, אין דבר כזה שיהיו שם עיתונאים מסי-אן-אן או מניו יורק טיימס שירצו לשאול שאלות ולא אתן להם".
ואז מגיע תורה של הלן תומאס?
"רוב הדיאלוגים שלי עם תומאס לא הגיעו ליו-טיוב, למעט הדו-שיח ההוא שבו הרגשתי שהיא לקחה את זה רחוק מדי, ואני הגבתי בזעם. יש לי הרבה כבוד אליה. היא התחילה בתור כתבת שמקבלת חמישה דולרים בשבוע, והיא טיפסה כל הדרך למעלה. היא הייתה בבית הלבן והכתיבה לבוס שלה בזמן אמת פרטים מההתנקשות בקנדי. היא עברה כל כך הרבה בבית הלבן. מה שקרה איתה נבע אולי מהחלטה שלה להביע יותר דעות אישיות בחדר התדריכים. אולי היא הייתה צריכה לפרוש קודם".
אז את יכולה להחליט שזהו, היום את לא נותנת לה לדבר.
"היה גם לחץ שהגיע משאר העיתונאים בתדרוכים, שהרגישו שהיא גוזלת מהם זמן יקר. אני לא יכולה להיזכר בתדרוך שהיא לא שאלה בו שאלות".
בשנה האחרונה חזרה פרינו למסכי הטלוויזיה כאחת מחמשת הפאנליסטים הקבועים בתוכנית האקטואליה היומית .The Five זו אחת התוכניות הפופולריות ביותר ברצועת השידורים היומית של הרשת, שהחליפה את תוכניתו היומית של גלן בק השמרן והמתלהם, שזכה אמנם לשיעורי צפייה גבוהים אך במקביל לקח את הרשת למקומות קיצוניים שהטילו צל קודר על ערוץ החדשות כולו.
בארצות הברית הפכה פוקס ניוז בשנים האחרונות לספינת הדגל של ערוצי החדשות היומיים, כשהיא נהנית משיעורי צפייה גבוהים אף יותר משל שתי המתחרות, סי-אןאן ואם-אס-אן-בי-סי: שילוב מנצח בין רצועות חדשות יומיות בעלות גוון אובייקטיבי לרצועות פובליציזם שמרניות.
פוקס ניוז באמת הוגנת ומאוזנת כפי שהיא מבקשת להציג את עצמה?
"תלוי מה אתה צורך. אני קוראת את כל העיתונים. האם יהיה הוגן לשפוט את ניויורק טיימס לפי טור המערכת? אותו הדבר לגבי וול סטריט ג‘ורנל. גם בפוקס, אם תצפה בשון הניטי תקבל עמדה שמרנית, כי הוא שמרן שגאה בכך. אבל אם תפתח בשלוש אחר הצהריים תקבל את החדשות עם שפרד סמית. יש הרכב מצוין ומבדר מאוד".
קראתי פעם שטענת שרוב התקשורת דמוקרטית.
"לפי סקר של מכון ’פיו‘ שנעשה פעם בשנה, 89 אחוזים מאנשי התקשורת הגדירו את עצמם דמוקרטים. אבל זה לא תמיד משפיע. הכתבים בבית הלבן שואפים להיות הוגנים עד כמה שהם יכולים. מסביב לזה, בבחירת הכותרות או הסיפורים שייכנסו לעיתון, אני חושבת שהנטייה שמאלה משפיעה על התקשורת. כשהייתי דוברת הבית הלבן אני זוכרת שאנשים תמיד היו שואלים אותי: ’מה תעשי, התמיכה בנשיא כל כך נמוכה". אני תמיד הייתי אומרת שיש שני גופים אחרים שהתמיכה בהם נמוכה יותר: הקונגרס והתקשורת".
איך הרגשת בבחירות האחרונות.
"הייתי עצובה בשביל המדינה. הייתי מאוכזבת. אני מאמינה שרומני היה פועל טוב יותר מהנשיא, ואני חושבת שאובמה, בהתחשב בפופולריות שלו, יכול לעשות הרבה יותר כדי לאחד את העם ולחולל רפורמות גדולות. הוא היה יכול, למשל, לעשות רפורמה במערכת המסים שלנו, והוא בחר לא לעשות את זה. חבל".
איך את מסכמת את הקמפיין של רומני?נראה שבמקום שהבחירות יהיו על הכהונה הראשונה של אובמה, הן היו על האישיות של רומני.
"נכון, אבל גם נראה שהוא לא היה אהוד במיוחד. באופן אישי חשבתי שהוא היה נחמד מאוד, אבל זה לא עבר טוב דרך הטלוויזיה. בקמפיין בחירות אתה תמיד רוצה להגדיר את היריב שלך קודם, וזה מה שג'ורג' בוש עשה בהצלחה לג'ון קרי ב-2004. בסופו של דבר השאלה היא מי מגיע לשם ראשון, ונראה שאובמה היה ראשון הפעם. מלבד זאת, חלק מהאשמה נמצא כנראה בפריימריז הארסי של המפלגה הרפובליקנית, שכנראה לא עזר לרומני יותר מדי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם