בזכות החסינות
חסינות "עניינית" או "מקצועית" מונעת את העמדתו לדין של חבר כנסת בשל הבעת דעה, הצבעה או מעשים אחרים שעשה במסגרת מילוי תפקידו. היא נועדה להבטיח את עצמאותו אך לא לאפשר לחבר הכנסת לעבור על החוק
היא אינה ניתנת לשלילה בידי הכנסת, והגנתה על חבר הכנסת תקפה גם לאחר שסיים את כהונתו. היא נועדה להבטיח את חופש הפעולה של חבר הכנסת, לאפשר לו לפעול בתפקידו בלא חשש שימצא את עצמו מושא לתביעה משפטית, ובמיוחד להבטיח את עצמאותו ואת אי תלותו ברשויות השלטון האחרות.
עקרונית, החסינות לא קיימת כדי לאפשר לחבר הכנסת לעבור על החוק. הנחת היסוד היא שתפקידו של חבר הכנסת מחייב אותו לפעול במסגרת החוק. עם זאת, דיני החסינות קובעים שפעולה אסורה שעשה חבר כנסת תהא מוגנת אם היא קשורה קשר הדוק לביצוע תפקידו.
לפי הפסיקה בישראל, ההגנה הניתנת להתבטאויות של חבר הכנסת היא רחבה במיוחד, שכן חופש הביטוי הפוליטי של חבר הכנסת הוא כלי עבודתו העיקרי. עם זאת, כדי שדברים אסורים שאמר חבר כנסת ייהנו מחסינות עליהם להיות רלוונטיים, כעניין נלווה ונגרר למילוי התפקיד "כדין", קשורים לביצוע התפקיד וצריכים לשרת את התהליך הדמוקרטי שלשמו קיימת הכנסת ושלשמו נבחרו חברי הכנסת.
בקשר לפרשה הנוכחית, כדאי להזכיר את פרשת שטאובר שהתרחשה לפני כמעט 20 שנה. באירוע ההוא הקריא חבר הכנסת דאז בנימין נתניהו מתוך מסמך מסווג של צה"ל בעת דיון במליאת הכנסת. לדבריו, היה בידו מסמך שממנו עולה כי הממשלה מתכוונת לסגת מרמת הגולן. לאחר ששר החוץ דאז שמעון פרס התייחס למסמך כאל "בלוף", הקריא נתניהו חלקים מתוכנו. המסמך זכה לכינוי "מסמך שטאובר".
בית המשפט העליון עסק בשאלה אם החסינות מגנה על נתניהו במקרה הזה, וקבע כי נתניהו פעל במסגרת מילוי תפקידו ולמען מילוי תפקידו בשעה שנאם מעל בימת הכנסת, שכן את העבירה לכאורה של גילוי סודות רשמיים הוא עבר כחלק אינטגרלי מהפעילות הלגיטימית של נאום. הפעולה שפעל נתניהו בדבריו נופלת בגדר הסיכון הטבעי של פעילות חבר הכנסת, ולפי בית המשפט הייתה קיימת הצדקה עניינית למסירת המידע.
כאז כן היום, ההגנה המשפטית על התבטאויותיהם של חברי הכנסת היא רחבה, מתוך הבנה של כל הצדדים המעורבים - הכנסת, היועץ המשפטי לממשלה ובתי המשפט - לחשיבותה החוקתית של החסינות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם