"אחד מחברי ועדת הקלפי שלשל לתוכה חמש מעטפות"
גם במגזר הערבי בישראל, כמו במדינות השכנות, בחירות חופשיות הן עניין של בחירה: מרגע סיום ההצבעה לכנסת ה-19 החלו לזרום עדויות על זיופים ומרמה בקלפיות. לא מדובר בעבריינים, אלא באנשים פרטיים שניסו להטות את התוצאות
העדויות הללו, שמתארות מקרי זיופים ומעשי מרמה בבחירות במגזר הערבי, זורמות מרגע סגירת הקלפיות. לא מדובר בעבריינים לא מוכרים או במי שלמשטרה יהיה קשה להגיע אליהם. מדובר באנשים שפרטיהם רשומים בפרוטוקולים של הקלפיות השונות. במי שיום העבודה שלהם, שבמהלכו עסקו בניסיון להטות את תוצאות הבחירות, מומן בנדיבות מהכיס הציבורי. חברי ועדות הקלפי עצמם הם מרכז הסיפור הזה.
איפה הפיקוח? מדינת ישראל משקיעה הון עתק כדי לשלם למפלגות על מנת שאלו ישלחו את נציגיהן לשמור בקלפיות השונות. לפי ההיגיון הפשוט, קלפי שבה יש נציגים של שלוש מפלגות מכל גווני הקשת, לא ניתן יהיה להזיז בה פתק בלי להיתפס. אלא שבמגזר הערבי השיטה הזו קרסה. רוב המפלגות הציוניות, מתברר, בוחרות לא לשלוח איש מאנשיהן אל הרשויות הערביות. לעתים משום שקשה למצוא מי שיהיה מוכן להעביר שם יום שלם בסביבה לא מוכרת. לעתים מתוך חשש. לעתים משום שממילא כמות הקולות שהן מקבלות היא נמוכה, ובמטות הבחירות מעריכים שגם כך אין להם מה להפסיד. כדי לא לאבד את הזכות לצ'פר את הפעילים בשכר עבודה נאה, מצאו המפלגות פתרון גם לעניין הזה, בדמותה של מערכת חילופי נציגים. כך, לדוגמה, תעביר בל"ד את המקום שלה במעלה אדומים לידיו של הליכוד ובתמורה תקבל את הכיסא שלו בכפר קאסם. וכשמישהו בכפר קאסם יבקש להטות את התוצאה, ספק אם יימצא בסביבה מישהו שיביע מחאה.
שגיא קייזלר, מנכ"ל ועד מתיישבי השומרון, החליט להירתם למשימת השמירה על טוהר הבחירות במגזר הערבי. אנשי הוועד שלו אספו 300 מתנדבים שהסכימו לשמש כחברי ועדת קלפי או משקיפים בקלפיות הערביות ונטלו מהליכוד את המקומות שלו שם. מי שלקחו על עצמם את המשימה הזו שבו עם חוויות מטלטלות, אבל גם הצליחו למנוע זיופים גדולים הרבה יותר. די להיווכח כיצד במקרים רבים בקלפי שאליה נשלח נציג של הוועד נספרו 40 או 50 אחוזי הצבעה כשבקלפי הסמוכה שיעורי ההצבעה נשקו ל-80 אחוז. עם מספרים קשה להתבלבל.
העדויות שנאספו בסופה של מערכת הבחירות, הן מנציגי הוועד והן מנציגי קבוצות אחרות שלקחו על עצמן משימה דומה, מעלות שאלות קשות באשר למה שמתרחש בחלק רחב של החברה הישראלית באירוע הדמוקרטי הכי חשוב שלה.
במערכת "מוספשבת" רוכזו, כאמור, בשבוע וחצי האחרונים עשרות סיפורים. זיופים בקנה מידה גדול, המוני אנשים שמצביעים עבור אחרים, עוד ועוד ניסיונות של חברי ועדות הקלפי עצמן לחלק בין המפלגות הערביות את קולותיהם של מי שלא הגיעו לממש את זכותם.
הנה מדגם מצומצם של קטעי עדויות. נוכח חשש שהביעו ואיומים שספגו חלק מהנציגים בקלפיות, שונו חלק מהשמות. הפרטים המלאים שלהם וכן של רבים מחברי ועדות הקלפי שהיו מעורבים במעשי הזיוף מצויים במערכת.
"... באיזה שהוא שלב במהלך היום אני קולט פתאום את אחד המשקיפים בקלפי שלי עובר ליד התיבה ומשלשל פנימה מעטפה. המשקיף עצמו. שאלתי את מזכירת הקלפי 'מה זה היה?' כולם התחילו לגמגם והבחור נעלם לאיזה שעתיים. יותר מאוחר נהיה עומס והצטבר קהל גדול שכבר הצביע ונשאר במקום. היה קושי לפקח על מה שקורה, ואנשים התחילו לנסות להצביע כמה פעמים. שמתי לב פתאום שאנחנו מוחקים אנשים והם באים ומצביעים שוב, והחבר'ה בקלפי לא מפריעים להם. באחד המקרים, תוך כדי ההמולה שהתפתחה, אני קולט את אחד מחברי ועדת הקלפי משלשל לפחות חמש מעטפות פנימה. קראתי לאחראי, בחור מקומי. הוא נשאר איתנו חמש דקות ואמר שזה בסדר. הייתי בהלם. בינתיים חברי הקלפי הסבירו לי שככה זה עובד פה. כאילו, תהיה רגוע.
"התחלתי להרגיש לא נוח. הייתי חותמת גומי. היו הרבה מקרים של אנשים שהצביעו עבור אחרים שבכלל לא הגיעו, אבל אם תשאל אותי, אין לי שום יכולת להעריך כמה כאלה היו. אני יכול להגיד לך שבמהלך היום, כשספרתי כמה אנשים הצביעו, המספרים עמדו על בין 100 ל-200, ופתאום בסוף היום בספירה התברר שבקלפי היו למעלה מ-330 קולות . היה קטע בבוקר שהם סיפרו על איזו משפחה שם שיש לה 200 אנשים, והם אף פעם לא מצביעים אז אפשר להשתמש בקולות שלהם. בערך בשבע בערב ניגשו אליי שני אנשים, הציגו את עצמם כחברים בבל"ד וברע"ם-תע"ל ושאלו: 'למה שלא תצא להפסקה?' אחד מהם הציע שאם אצא מהמתחם לחצי שעה, ישלמו לי 500 שקל. אמרתי 'אני לא רוצה שום כסף', אבל יצאתי. סיפרו לנו קודם שבבחירות שעברו היה שם ירי מחוץ לקלפי. הבנתי עם מי יש לי עסק. החלטתי שזה לא מתאים לי. יצאתי מהמתחם וחזרתי אולי אחרי שלוש שעות, בערך בעשר, לספירה".
איך אתה מסביר את זה שבכל זאת בקלפי היו רק מעט יותר מ-50 אחוז? "הם לא מטומטמים. זה אנשים שיש להם ניסיון. הם יודעים מה צריך לצאת במספרים. הם לא ימלאו מאה אחוז. כשנגמרה ההצבעה והתחלנו לספור, התברר שככל הנראה הם מחקו מראש הרבה יותר שמות מצביעים מפתקים שהם הספיקו לשלשל, והיה צורך לאזן את הנתונים. אז הם ישבו, מילאו פתקים במעטפות והכניסו לספירה עד שהמספרים התאימו. הכל מול העיניים שלי. הסתכלתי על המזכירה של הקלפי. היא לא ידעה איפה לקבור את עצמה".
"איתי בקלפי היו חמישה חבר'ה, ארבעה מקומיים ועוד אחד מכפר אחר. הכל התחיל באווירה מצוינת. בשבע בבוקר פינקו אותנו בקפה. בשמונה כבר הביאו ארוחת בוקר. כשהם ראו שאני לא אוכל, אחד מהם הלך לקנות במיוחד עבורי קרואסונים עם תעודת כשרות. בתשע בבוקר הגיע מישהו מהמקום, הציג את עצמו כרכז של הליכוד באזור ונעלם. כל היום הגיעו אנשים עם תעודות זהות לא שלהם. ילדים, בנות שהגיעו כמה פעמים, בכל פעם עם תעודה אחרת. כל מיני. היו אולי 40 ניסיונות כאלה.
פעמיים במהלך היום עשיתי סיבוב בין הקלפיות בכפר ואז ראיתי, עומדים שם בתור להצביע, צעירים שכבר הצביעו אצלי. בשבע בערב הגיע שוב ההוא שהציג את עצמו כנציג של הליכוד ואמר לי: 'אם תצליח להביא 20 קולות לליכוד, עשינו את שלנו. המטרה זה להביא 20 קולות בכל קלפי'. בתשע הוא חזר, קרא לסגן יו"ר הקלפי ולי החוצה ואמר לנו: 'אנחנו עושים חלוקה של הקולות. שגיא, אל תוותר, לפחות 20 אתה דואג לליכוד'.
"הלכתי לאחד השוטרים שהיו שם, סיפרתי לו בשקט בצד מה היה ואמרתי לו: 'הולך להיות בלגן בספירה, אני רוצה שתהיה איתי בקלפי'. בשתי דקות לעשר אני מציץ החוצה. אין אף אחד. שום זכר לשוטר. פחדתי לצאת כי לפי ההוראות בעשר נועלים ולא רציתי שישאירו אותי בחוץ. נכנסתי פנימה, ואז הסגן אומר לנו: 'עכשיו מתחלקים. 50 לכל אחת משלוש המפלגות שלנו ו-20 לליכוד'. אמרתי לו 'שום דבר'. ואז התחיל בלגן. הם התחילו לדבר ביניהם בערבית. התחילו צעקות וקללות. אחד מהם הפך את השולחן וזרק כיסא".
קייזלר הצליח להקליט חלקים מהמהומה.
חבר ועדת הקלפי: "אני על הכביש עובר לפעמים הרבה עבירות, אז מה יקרה? חמישה אחוזים סטייה, לא שמת לב. . .", ניסה אחד מחברי הוועדה לשכנע אותו, "אנחנו עושים חלוקה רגע...".
קייזלר: "לא, לא, מה פתאום".
חבר ועדת הקלפי: "מה זה מה פתאום? אנחנו סיכמנו, לא? אתה מקבל 20 ואנחנו מחלקים 50, 50, 50. אל תעשה עכשיו קומבינות ודאווינים... אתה רוצה יותר?"
קייזלר: "בואו נספור עכשיו מהר, נגמור ונוכל ללכת..."
חבר ועדת הקלפי: "לא, לא, אנחנו לא נספור ככה, אנחנו צריכים להגיע לפשרה... אתה חושב שאנחנו פראיירים פה? אם הייתי יודע שאתה ככה מהבוקר, הייתי משאיר אותך בתא, נשבע לך בילדים שלי, דקה לא הייתי משאיר אותך פה... תחשוב על זה טוב, קיבלת כבוד של מלכים פה... בבני ברק ואריאל זה הצבעה של 90 אחוז, אתה חושב שאנשים הלכו להצביע? עשו חלוקה כמו שעושים בכל המדינה".
בשלב הזה הצטרף חבר נוסף. "כוס אוחתו, אני אזיין אותו... כיבדנו אותך עם אוכל, דיברנו איתך כמו בן אדם, אף מילה לא השמיעו לך, עכשיו אתה עושה אבו-עלי?... אינשאללה שתמות, אתה וכל המשפחה שלך... אין לכם כבוד, אתה לא מתבייש על הקפה ששתית?..."
חבר ועדת הקלפי: "אני אציע לך הצעה, נחלק כמה קולות לכל..."
קייזלר: "לא צריך לחלק, אני לא צריך כלום".
חבר ועדת הקלפי: "למחל, חד"ש, תע"ל, בל"ד... 20, 20, 20, 20".
קייזלר: "לא, לא. אין מצב".
"זה לקח אולי שעה", מסכם קייזלר, "צרחות אימים. אין מצב שבחוץ לא שמעו את זה. היו שם סדרנים, הייתה צריכה להיות משטרה. אף אחד לא בא".
"הסדרן של הקלפי הביא במהלך כל היום מלא אנשים שבאו להצביע בשביל אחרים בטענה שהם לא יכולים. מדובר בתופעה רחבה מאוד. שמעתי את זה גם מחברים שהיו בקלפיות אחרות בכפר. זה מצביע בשביל האבא החולה שלו, זה בשביל מישהו מבוגר שקשה לו, בשביל אמא שלו שבבית חולים, בשביל הבן שלו שעסוק. כל מיני סיפורים. היו לנו במהלך היום עשרות כאלה. בחלק מהפעמים הצלחתי לעצור את זה. בחלק מהפעמים הם פשוט מגיעים לקלפי והופכים את השולחן וצועקים ועושים בלגן עד שאתה נותן להם להצביע. בינתיים בחוץ מתחיל להצטבר תור, ואז מתחילים לצעוק עליך ולאיים עליך גם מבחוץ. בשלב מסוים הזהירו אותי. אמרו לי: 'אתה עושה פה את כל הבלגן, כשהכל נגמר אתה יוצא החוצה, אנחנו מפוצצים אותך'. פחדתי . מדי פעם נכנס הסדרן מהקלפי השכנה, אדם מבוגר עם פרצוף של אחד שאתה לא רוצה להתעסק איתו, ופשוט פקד עלינו לתת לאנשים להצביע עבור אנשים אחרים שלא באו. היה קטע שתפסתי אחד שתוך כדי המהומה שהייתה שם הצליח להכניס לקלפי עשר מעטפות יחד.
"באיזה שהוא שלב אמר לי היושב ראש שלקראת הסוף אנחנו נצטרך לעשות איזה שהוא הסכם לגבי חלוקת הקולות. אמרתי לו שנדבר בסוף. לא רציתי לעשות בלגן. כשנגמרה ההצבעה, הוא הוציא את כל המשקיפים החוצה. נשארנו רק אני, הוא ובחור צעיר יהודי ששימש מזכיר, והיה נראה לי שכבר באמצע היום הוא פשוט איבד את עצמו ונהיה אפתי. ואז היושב ראש אומר לנו: 'אנחנו הולכים לחלק עכשיו את הקולות שנשארו'. האמת שהחשבון לא בדיוק התאים, אבל הוא הציע שניתן 70 קולות לליכוד ועוד 100 לכל מפלגה ערבית. היה ויכוח גדול, אבל עמדנו על שלנו. המזכיר פחד מאוד. היושב ראש אמר לנו: 'אין מה לעשות, ככה זה עובד פה'. אמרנו שאנחנו לא מוכנים, ובסוף לא הייתה לו ברירה והוא שחרר".
"במשך כל היום החברים בוועדת הקלפי שהיו איתי לא היו מוכנים שאני אחתום על מעטפות למרות שאני הייתי סגן היושב ראש. רק הם חתמו, מה שאפשר להם להשחיל מעטפות שהם חתמו עליהן בלי שאני אדע. אני מניח שזה קרה בעיקר כשיצאתי מדי פעם להפסקות, כי בסוף היום לפי הרישומים הצביעו אצלנו 300 איש, וזה פשוט לא יכול להיות. לא הייתה כמות שהתקרבה לזה אפילו. באיזה שהוא שלב ניגש אליי אחד מוועדת הקלפי ואמר לי: 'דיר בלאכ, אתה לא נשאר פה'. הוא התחיל להתעצבן עליי, להתקרב ולצעוק: 'מה באת? אנחנו מסתדרים מצוין בינינו, אנחנו לא צריכים אותך פה, בעשר בדיוק אתה הולך'. האמת, זה היה מפחיד. אולי חצי שעה לפני סוף ההצבעה, כשהם ראו שאני לא הולך, עוד חבר ועדת קלפי התחיל לצעוק עליי: 'תלך כבר, אין לך מה לעשות פה'. אחד מהם שאל אותי אם אני כאן עם רכב. הוא אמר לי: 'אל תהיה בטוח שתוכל לצאת איתו מכאן'. התחילו לאיים עליי. היה שם עוד בחור יהודי שהזהיר אותי: 'הם מדברים עליך כל הזמן, שמע לי, תלך. אל תישאר פה'. הוא בעצמו הסתלק לפני הספירה.
"התכוונתי ללכת. אמרתי לעצמי שאני לא מתכוון לסכן את החיים שלי בשביל כמה עשרות קולות שהם יגנבו שם. קצת לפני עשר הגיעו שוטרים ועשו סיבוב, מה שקצת הרגיע את המצב. בשלב מסוים אחד מהם אמר לי: 'אם אתה נשאר, כדי שכולם יהיו מבסוטים, תקבל 30 קולות למחל, ואנחנו נסתדר כאן עם השאר. נשארו 330 קולות שלא הצביעו, נשים 100 בצד שלא יהיה מוגזם, אתה תיקח 30, אנחנו נחלק את השאר'. המזל שלי היה אותו ערבי שאיים עליי קודם. הוא שם עליי עין לא טובה. הוא אמר להם:'אם הוא מקבל, אנחנו לא מחלקים. הוא לא מקבל כלום'. זה היה המזל שלי כי אני בעצמי פחדתי להגיד להם לא. הוא התעקש על זה ורב איתם ובגלל זה הכל נפל. הם תכננו להתחלק בקולות, אבל אצלו זה היה קטע של כבוד. שאני לא אהיה בעסק. אם הוא היה מסכים, אני לא יודע מה הייתי עושה. אולי הייתי בורח משם. אני לא חושב שהיה לי אומץ להגיד להם לא. הם דיברו, הם ניסו לשכנע אותו והוא ממש התעקש על זה".
"כשהגעתי בבוקר, היושב ראש של הקלפי קרא לי הצידה ואמר לי: 'אתה באת מקריית ארבע, מרחוק, אז אני לא רוצה שתלך סתם הביתה בלי לעבוד. אני אתן לך להיות פה, אבל בסוף היום אם אני אצטרך ממך משהו, אתה תעשה מה שאני אגיד לך. אמרתי לו בסדר, והוא הכניס אותי. היה שם קטע קבוע שאנשים באו עם תעודות כאילו יש להם מישהו שהוא חולה והוא כאילו בחוץ, ובכל פעם יצאה המזכירה של הקלפי או היו"ר כאילו לראות בחוץ את הנכה או את זה שלא יכול ואישרו לאחרים להצביע במקומו. ניסיתי להגיד שזה לא חוקי, אבל זה לא עזר.
"כשהגיע זמן הספירה של הקולות, אותו יושב ראש קרא לי החוצה ואמר לי: 'תגיד לי לאיזו מפלגה אתה רוצה קולות ונעשה הסכם. נוסיף לך ונוסיף למפלגות הערביות'. אמרתי: 'אני לא עושה הסכמים כאלה'. הוא אמר לי: 'אתה זוכר שרק בגללי היית כאן כל היום. אמרתי לך בבוקר'. אמרתי לו שזה נגד החוק. הוא המשיך לנסות לשכנע אותי. באיזה שהוא שלב הוא אמר לי: 'אתה יודע מה, אם אתה לא רוצה, אז תן לי לפחות לעשות כאן משהו ורק אל תסתכל'. היה לי חשש, אבל בסוף הוא התייאש וירד ממני".
"בצהריים בא אליי מישהו מחברי ועדת הקלפי ואמר לי שבסוף היום נחלק את העוגה שווה בשווה. הוא אמר לי: 'אתה תיקח 100 לליכוד ואנחנו נתחלק בשאר'. אמרתי לו: 'בשום פנים ואופן'. זה הדליק לי נורה אדומה. בסוף היום היו אצלנו בקלפי 35 אחוזי הצבעה. בקלפי שלידנו היו יותר מ-80 אחוז. ברור לי שאם לא הייתי שם, היו מזייפים שם את הכל".
"הייתי היהודי היחיד בקלפי הזאת. היו איתי חברי ועדה מרע"ם-תע"ל וממרצ ומשקיפים מבל"ד ומחד"ש. לקח לי זמן לקלוט איך העסק שם עובד. מגיעים להצביע מלא אנשים שלא אמורים להצביע, עם תעודות זהות של אחרים, ובתוך הבלגן זה לא קל לעלות עליהם. כל הזמן היו עשרות אנשים מחוץ לקלפי. הייתה אווירה של שכונה. כל הזמן בלגן. אנשים נכנסים ויוצאים. צעקות. הגיעו עשרות אנשים להצביע שהתעודה בכלל לא הייתה שלהם. אנשים שחזרו כמה פעמים כדי להצביע שוב. ילדה בת 20 עם תעודת זהות של סבתא שלה. כל מיני.
"לי בכלל לא נתנו לבדוק את התעודות. רק למזכיר. רק ממה ששמתי לב והצלחתי לעצור היו אולי 20 מקרים. היו יותר שלא הצלחתי. לדוגמה, בא אחד שמסומן לי שהוא כבר הצביע, אז המזכיר אומר לי: 'זה בסדר, קודם זו הייתה אחותו'. עד שאני מתווכח, הם מהר משלשלים פנימה את המעטפה. היה מבוגר אחד שבא להצביע, אני בודק שנת לידה והוא אמור להיות בן למעלה מ-60 והוא אולי בן 40. והם כולם מכירים אותו ומתנשקים איתו ומשתפים פעולה עם הכל. הייתי אני מול כולם. בשלב מסוים קמתי, אמרתי: 'אנחנו עוצרים את הבחירות' והלכתי לקרוא לשוטרת. אני עצרתי, אבל הם לא עצרו. עד שחזרתי הם שלשלו פנימה פתקים. תפס אותי יושב ראש הקלפי ואמר לי: 'לא צריך לעשות בלגן על כל פתק'.
"בתשע בערב התחילו להסביר לי שמה שנהוג זה שמחלקים את כל הקולות של מי שלא באו להצביע. אמרו לי: 'יש לנו 200 כאלה, בוא נחלק את זה בינינו'. את זה אמר לי יושב ראש הקלפי בכבודו ובעצמו, כשמסביבנו שישה חברי ועדה ומשקיפים. פתאום אני מוצא את עצמי יושב עם החבורה הזו במעגל, תוך כדי דיון שנראה כאילו תרבותי, שבו הם מסבירים לי למה אם אנחנו מחלקים את הקולות בין כולנו, אף אחד לא מפסיד, חוץ מזה שזה לא בסדר שאנשים שניתנה להם הזכות להצביע לא מממשים אותה, ולכן אין בעיה עם זה שאנחנו עושים את השירות הזה עבורם. זה היה קטע הזוי לגמרי.
"בסוף הערב השוטרים שם אמרו לי לנסוע לתחנת משטרה ולהגיש תלונה. הגעתי באמצע הלילה למשטרת רמת גן. הייתי נסער מאוד, ואז הסתכל עליי השוטר, מנומנם כזה, ואמר לי: 'עזוב, ביבי גם ככה ראש ממשלה'. הוא לא היה מוכן לקחת ממני תלונה'".
בכפר קאסם, צריך לציין, הוצבו בחלק מהקלפיות משגיחים יהודים מבחוץ ובחלק לא. השונות בין הקלפיות מדברת בעד עצמה. בחלק מהקלפיות נספרו 40 אחוזי הצבעה. באחרות האחוזים נשקו למאה אחוז.
"הרגשתי כמו במלחמה. כל אדם שני נכנס לקלפי עם תעודת זהות לא שלו או שהתחזה למישהו אחר. חברי ועדת הקלפי לא נתנו לי לשבת במרכז השולחן למרות שהייתי היושב ראש. אנשים הצביעו כמה פעמים, אנשים הצביעו עם תעודה לא שלהם. וכל הזמן צעקות. הרגשתי חסר אונים.
"כשיצאתי לרגע לשירותים הכניסו 30 מעטפות בחמש דקות. עשיתי רישום לפני שיצאתי. זה היה מטורף. הרגשתי כל היום מתוסכל כי ראיתי בעיניים איך עובדים עליי. ירקו על אנשים שלנו, זרקו עליהם כיסאות. אני מורה לאזרחות. שמעתי כל השבוע ברדיו את הפרסומות על הצורך לשמור על טוהר הבחירות. זה הכל תרמית אחת גדולה. כולם יודעים מה קורה שם, ואף אחד לא עושה כלום. כולנו חתמנו על הפרוטוקולים בלי לציין את האירועים שעברנו מחשש, פשוטו כמשמעו, לחיינו. מה אני אלמד את התלמידים שלי באזרחות? על טוהר הבחירות? זה הכל בתיאוריה. במציאות כל דאלים גבר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם