למרבה התדהמה, חזינו כאן בשתי מערכות בחירות נפרדות וייצריות, אחת בגוש הימין ואחת בגוש המרכז-שמאל. הקרבות נמשכים עד הרגע האחרון בין נתניהו ובנט, ש"ס ובנט, ליכוד וש"ס, ש"ס ואמנון יצחק. בגוש השמאל המריבות לא נפסקות בין יחימוביץ' ולבני, לפיד ולבני וכל היתר. משום כך בחירות 2013 המבוזרות והמפוזרות לא היו על אידאולוגיה, אלא על פרסונליזציה של המועמדים וחבל.
במצב העניינים הזה, שנלוו לו גם תופעות מכוערות לאורך כל הדרך, לא מפליא שארבע המילים שאתה שומע בכל פינה הן "אין לי במי לבחור". הפוליטיקאים המאיסו את עצמם על הציבור וגררו את כולנו לרמת התלבטות ואדישות עד כדי סכנה לדמוקרטיה, אם אכן נמשיך ונרד לאחוזי הצבעה נמוכים.
במשחקי ספורט נוהגים המפסידים לומר בחיוך כי "העיקר זו ההשתתפות". במערכת בחירות צריך לחזור על הקלישאה הזו, אבל גם לקחת אותה ברצינות יתרה. כולם צריכים לצאת לקלפי, כולל כולם. במקרה הזה ההשתתפות היא הניצחון.
הדמוקרטיה, הגדיר היטב פרופ' ישעיהו ליבוביץ', היא האפשרות של האזרחים להחליף שלטון באמצעים לא אלימים. המהפך של מנחם בגין בבחירות במאי 1977 היה חיוני לדמוקרטיה הישראלית, אחרי 30 שנה של שלטון מפא"י, ועוד עשרות שנים שבהן הובילה התפיסה הסוציאליסטית את המוסדות הציוניים.
הבחירות ההן החזירו את האמון של הציבור בכוחו להשפיע על המהלכים ועל האנשים שקובעים את חייו. למזלה של המדינה, השלטון הוחלף מאז כמה פעמים, ולא משנה לאיזה כיוון. בדמוקרטיה שלנו זרם דם. היינו בצדק מקור גאווה לכל המדינות.
מה שמייחד לרעה את מערכת הבחירות הזו הוא שאין בה מאבק צמוד, כמו שהתנהל כאן בדרך כלל מאז בחירות 1977, ואין גם סיכוי לתחלופה דמוקרטית ראויה. נקווה שהמצב הזה לא יתקבע לאורך זמן.
ראש הממשלה נתניהו יודע שניצח. איחוד הכוחות שלו עם ליברמן ב-25 באוקטובר הכריע את מערכת הבחירות הזו. האפשרות שנשיא המדינה יטיל על מועמד אחר להרכיב מחר את הממשלה אינה קיימת כי הפער בין שני הגושים עצום, לטובת הימין.
אחרי המהלך הפוליטי המבריק הזה ביצעו נתניהו וראשי המטה שלו את כל הטעויות האפשריות, הרדימו את השטח כאשר היה צריך לעורר אותו, והסעירו אותו כאשר היה צריך להשקיט הכל, כמו אחרי ההתבטאויות של נפתלי בנט, שנתניהו הכריז עליו מלחמת עולם.
למזלו של נתניהו, גם היריבים שלו, בעיקר במרכז-שמאל, עשו כמה שגיאות אקוטיות, החליפו מסרים וקונספציות באמצע הדרך, ולא הצליחו להתקרב אליו. ברגע האחרון ניסה נתניהו עוד לתקן כמה מן הנזקים שגרם לעצמו.
הקורבן המיידי היה השר המתפטר משה כחלון. ראש הממשלה גרר אתו את כחלון ממקום למקום, הדביק אותו לליכוד בכוח, השתמש בפופולריות שלו עד כדי הגזמה, ובסוף כפה עליו את התפקיד הייצוגי של יו"ר מנהל מקרקעי ישראל, בחצי משרה. מי שבקי בענייני המנהל יאמר כי הדבר האחרון שכחלון יכול לעשות בתפקיד שאליו ייכנס בעוד חצי שנה (אם ייכנס) הוא להוריד את מחירי הדיור.
נתניהו נאבק היום על הקואליציה החדשה שלו. קו פרשת המים הוא 37 מנדטים. מעל המספר הזה נתניהו במצב טוב. יש לו מרחב תמרון. הוא יוכל לבנות לעצמו קואליציה גם עם שותפים לא טבעיים, מגוש המרכז-שמאל, וזה מה שהוא היה רוצה. במקרה כזה יאיר לפיד יכול לקבל גם את שיחת הטלפון הראשונה אחרי שנדע את תוצאות המדגמים.
במטה הבחירות המדוכדך של הליכוד האפשרות הזו נשמעה אתמול דמיונית. המספרים שעליהם מדברים נעים סביב ה-30 מנדטים, למרות, ואולי בגלל, הגימיק המזורז של מינוי כחלון.
במקרה כזה נתניהו יצטרך להתבסס קודם כל על השותפים מימים ימימה: העולים החדשים, שאותם הוא כבר חיבר אליו באמצעות ליברמן, החרדים והדתיים-לאומיים. במילים אחרות, מה שהיה בשתי הקדנציות של נתניהו הוא שיהיה גם בקדנציה השלישית.
מה שכן, נתניהו מתכנן מהפכה בלשכה שלו אחרי הבחירות. אין כמעט עמדה שלא יחול בה שינוי פרסונלי. מתחת לשטח מתחוללת דרמה גדולה סביב המינויים החדשים. הראשון שייזרק מהלשכה אחרי הבחירות יהיה מזכיר הממשלה צבי האוזר, שהסתבך עם נתניהו ועם רעייתו שרה בימי פרשת נתן אשל.
את מקומו של האוזר עשוי לתפוס ח"כ עתניאל שנלר (קדימה). שנלר, לכאורה איש האופוזיציה, הרבה להיפגש עם נתניהו במהלך הקדנציה והעלה בפניו רעיונות מדיניים, ויצא גם לשליחויות מדיניות לוושינגטון מטעמו של ראש הממשלה.
גם רון דרמר, היועץ המדיני, יעזוב, בעקר מסיבות משפחתיות. דרמר, האיש המקורב ביותר לנתניהו, נחשב למי שייעץ לו לתמוך בימי הבחירות בארצות הברית במועמד מיט רומני, ועל כך הוא ספג ביקורת לא פשוטה. התמיכה הזו עשויה לפגוע גם בסיכויים של דרמר להתמנות כשגריר הבא בוושינגטון. בלשכה מדברים על מינויו של דרמר כשגריר ישראל באו"ם או כשגריר בקנדה, במקומה של השגרירה מרים זיו שעומדת לעזוב.
את מקומו של דרמר ימלא לפי התוכניות ד"ר דורי גולד, שהיה היועץ המדיני של נתניהו בקדנציה הראשונה שלו. גולד היה גם השגריר באו"ם בין השנים 1999-1997, והיום הוא נשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. לפני שנתיים ביקש גולד לחזור לתפקיד השגריר באו"ם, אבל שר החוץ אביגדור ליברמן הטיל וטו על המינוי הזה. גולד יהיה בין הפקידים הבכירים הבודדים שעזבו את הלשכה בעבר ויחזרו לעבוד עם נתניהו.
מנכ"ל משרד ראש הממשלה החדש עשוי להיות יעקב גנות, מנכ"ל רשות שדות התעופה. גם סביב המינוי הזה מתרחשת פעילות אינטנסיבית מאחורי הקלעים. המנכ"ל הנוכחי, הראל לוקר, רוצה להישאר בתפקידו, אבל ראש הממשלה מבקש אדם מנוסה יותר, בעל רקע כלכלי.
נתניהו פנה לאורי יוגב, וזה דחה את ההצעה אבל הודיע כי יסכים לשמש כשר האוצר. נתניהו, שמחפש מינוי מקצועי לתפקיד במקום יובל שטייניץ, לא פסל בזמנו את הרעיון למנות את יוגב, אבל בינתיים הרעיון ירד מן הפרק.
נתניהו יקום היום בשעת בוקר מוקדמת וימהר לקלפי. הוא רוצה להקדיש את כל היום לעבודה במטה הבחירות. הסקרים הפנימיים שהוא מקבל אופטימיים. לפי הסקר האחרון של ד"ר יוסי ודאנה, הליכוד יזכה ב-39 מנדטים, לא פחות, תוצאה שמנוגדת לכל הסקרים האחרים, ולא לוקחת בחשבון את הזינוק בפופולריות של נפתלי בנט ויאיר לפיד.
מספר מנדטים כזה ימנע מלחמות קשות בצמרת הליכוד על תפקידי השרים וימתן את האינתיפאדה שמתכננים האנשים בעשירייה הרביעית של הרשימה לכנסת, שעלולים להישאר בחוץ.
נא להמתין לטעינת התגובות