פעם עברו בינינו שאלות הרות גורל כמו שלום וגבולות. אתמול, שעות לפני הקלפי, עסקנו בבעיות קיומיות כמו "כן כחלון" ו"לא כחלון". פעם האוויר היה מלא חשמל, היום הוא מלא אדי ארמני. כלום שמדיף ריחות טובים ובחירות שאיבדו את הכריזמה. היו שנים שהבחירות באו להכריע בין השקפות עולם סותרות.
ישראל הייתה אז כעסנית ואכפתית. נאבקת על מקומה תחת שמי ים תיכון. איני מטיף לשוב אל העוינות ההיא, אך מטר עגבניות בבית שמש או "תנועה מזרחית מגונה" בפתח תקווה עדיפים על אדישות הצומת, על דממת הכיכרות.
יש משהו חולה בעובדה שכמעט כל המפלגות מועמדות לממשלה הבאה. יש משהו מקומם בכך שכולם פנויים להובלה. שהאנשים הרהוטים בחליפות התפורות בנו יצורים פוליטיים דומים כל כך, חסרי ייחוד כל כך. שלא הדביקו על גבם תו זיהוי אידאולוגי שלא נטעה בהן.
מסע הבחירות המזורז שלנו מתחיל בשוק רמלה, אצל איש הפיצוחים משה מסלאווי. "יש לנו פוליטיקאים כמו שחקני קולנוע", אומר מסלאווי, "כל יום בסרט אחר". והסרט של מסלאווי עצוב מאוד. ב-85' היה בנו רוני בין שמונת החיילים שנספו בשריפה במחנה שילה. מאז אין הוא חדל לחלום אותו. מאז הוא איש מר שזכויותיו נשללות ממנו. כשרצה להחליף את דירתו, לא קיבל הלוואה אף שזו הגיעה לו. מסלאווי (67) ניסה כמה פעמים עד שוויתר. בדרכו הנואשת יביע היום את מחאתו כשלא ילך להצביע.
המחאה החרישית של מסלאווי מביאה לדוכנו את ישי בן דוד. איש של הרב עובדיה יוסף. תמיד היה שלו. אבל מעולם לא ראה "סירחון כזה במדינה שלנו". בבסטה שלו הוא מוכר שמן, קרקרים , עוגיות, ביצים. הנשמה שלו נשרפת כל יום, הוא אומר לי. קונים ללא שמחת חיים "שסוחטים את האמא של הגרוש". מה שמעורר אצלו כמיהה ל"איש עם כריזמה, איש עם כוח, שיידע לדבר אל העם הזה".
אבל בימים האלה כל נואם הוא "פרפורמר". כמו יהורם גאון, כמו שרית חדד. לא משנה מה הוא חושב, אלא איך הוא מוכר את זה. מה יבליט, מה יסתיר ומה יעשה איש כבן דוד שמחפש את הלב?
בני דהאן הוא איש רזה עם קפוצ'ון. נורא כועס על ביבי. הוא משחרר נגדו מילה גסה ומבקש שאעדן אותה.
אבל די כבר עם ההתעללות. "עשה לנו פה מחירים כמו לצפון תל אביב, וחוץ מזה שידאג לנו לאספקה של חשיש". רפיק אל עביד מג'ועריש יושב ב"פיצוציית אלינור חנות טוטו-לוטו". בן ,50 עבד בהחלקת רצפות עד שנגמרה העבודה. מצהיר שיצביע ש"ס. "כי ש"ס זה כמו הערבים. עושים הרבה ילדים ונותנים לחיות".
אם כבר ש"ס, אז למה לא ביבי?
"עזוב, ביבי זה של המלחמות". עכשיו מגלגלים אותנו בין הבסטות. כשחזי פרג' מהתפוזים אומר: "בוחר ליכוד, אחי", ונסים אלקיים מהירקות מחווה: "בכלכלה ביבי הרס אותנו", וסמי, אח של משה מצלאווי, מגלה: "50 אחוז מאלה שאתה רואה לא הולכים להצביע." עובר האורח יוסף ואנונו מצהיר שלא יצביע בשום אופן מופז "כי מספיק לי פרסי אחד בבית הכנסת".
זאת הייתה מערכת בחירות עם אפס תלונות במשטרה. אבל אין שום סיבה לגאווה. לא היו תקריות כי פשוט לא היה משהו להילחם עליו. משהו שבגללו כדאי לצאת לרחובות, לנקוט עמדה, לחשוף חזה. גם פה השקט, יסלח ז'בוטינסקי על הגניבה, היה רפש.
בעשר בבוקר קורא הכרוז בכלא איילון: "התחילה ספירת הצהריים". כשנכדו מוחמד בין רגליו ממתין איסמעיל ממזרח ירושלים ברחבת המבקרים. בא לראות את הבן שלו, "עשה דקירות, דברים כאלה, אבל לגמרי התחרט". איסמעיל יכול לבחור לעירייה ולא לכנסת, אך ברור לו אילו תוצאות הוא רוצה לראות. שנתניהו וליברמן יפסידו. שהשמאל ינצח.
שמאל בעיניו הוא ציפי לבני, אך גם ללפיד הוא נותן צ'אנס. "עוד לא מכירים אותו, אבל נראה לי בן אדם גם כן טוב". משה הרגש מחכה לבקר את גיסו. בחיים, הוא מבטיח, לא יצביע לנתניהו "כי יהרוג אותנו כלכלית."
על מה יושב גיסך?
"עבירות מסים".
כביש 4613 מוביל לאלעד והוא חף ממודעות. רק ליד מושב ברקת שלט של "כוח להשפיע": "אוהבים את הרב עובדיה (יוסף), מצביעים לרב אמנון (יצחק)".
העיר החרדית אלעד מופצצת בתמונות של הרב עובדיה. נשים דוחפות עגלות, נהג מונית מתפלל מתוך האייפון. "כל החלק העליון של העיר אשכנזי ומצביע ג' (יהדות התורה)", מסביר אשר. הוא לומד בישיבת צאנז ודוחה את הטענות שלי על השתמטות ועל זה שחילונים עובדים יותר.
לא רק זה שאשתו מפרנסת, גם הבחירות שלו אחרות. אין לו מכונית, הוא לא יוצא לחופשות, ולארוחות בוקר הוא מגיש לילדיו רק לחם וחלב. לא מעדנים. ולמרות הצניעות שגזר על עצמו, הוא מרגיש בעוינות שלנו. במבטים, בטינה, בקריאות "פרזיט". קשה לו עם זה. אנשים לא מבינים שלהם ולו יש חלק שווה בישראליות. ששני הצדדים אוחזים בה בעקשנות. "אתם בצבא, אנחנו בדמוגרפיה".
כדי לגלות את השמאל צריך להגיע לכפר קאסם. בכניסה דגלים אדומים, מודעות של חד"ש ושל מרצ עם תמונת בן הכפר עיסאווי פריג', מקום חמישי ברשימה. "שווארמה אלסייד" שוכנת מול כיכר שוהאדא. באוקטובר 56' קטלה כאן יחידת מג"ב 43 מבני הכפר.
לאיש מהשווארמה קוראים מוניר סרסור. דודו איסמעיל היה בין ההרוגים. לא רק בגלל זה סרסור הוא איש מצולק ומוכה. 15 שנה חיפש את עצמו בלונדון, הסתבך עם המשטרה ואולץ לחזור. סרסור יצביע מרצ, אף שאין לו דעה טובה מדי על פריג'. כשעבד במס הכנסה עשה הרבה צרות לתושבים, "אבל עכשיו כל הכפר יתמוך בו שנכניס אותו לגן עדן של הכנסת".
רק עמוק בראש העין אנחנו מגלים מודעת בחירות. "משהו חדש מתחיל" של נפתלי בנט על בית מס' 27 ברחוב הרקפות. בעל הבית הוא ליאור צברי. רס"ל לוגיסטיקה בשכם. הביא גם את לפיד בחשבון, אבל בנט נכנס לו לווריד. החבר שלו הוא כפיר עומייסי. ב-95' איבד עין ואוזן מהתפוצצות מכונית תופת בלבנון. הוא זוכר את עצמו מעיף בדל סיגריה מחלון הבט"שית ומאז חשכה. עומייסי הלך "עם נפתלי" כי נמאס לו מהפסיקות המביכות של ש"ס. "דאגו רק לספרדים, את השאר זרקו לפח".
מרתקת תופעת בנט. פעם הובילו את המפד"ל אנשים מסוג "סבאל'ה", שסיפרו שנינויות בנוסח האדמו"ר מקוצק. היום ובמהירות בנט הופך למותג, ל"בנטון" מנהיגותי. האיש שלא נולד דתי, המנהיג שגרגיר מאבק השומרון לא דבק בו נושא את דגל האתוס המתנחלי ושורף את השטח.
בכניסה לאריאל אנחנו אוספים את מאיר, תלמיד ישיבת ההסדר במעלה אפרים. מאיר לובש חולצה כחולה כמו של "הנוער העובד" וציצית כמו של "בני עקיבא". רצה להצביע לעוצמה לישראל, אבל החליט שאין לה סיכוי וייתן לבנט. "תותח כריזמטי", הוא מכנה אותו, "וחוץ מזה יש לי הסכמה איתו, גם אני ימני חזק".
מה זה ימני חזק?
"הייתי בנח"ל במחלקת 'ביינישים' (בני ישיבות), הבהרנו למפקדים שנסרב לפנות יישובים גם אם נלך לכלא. נראה לי שגם בנט בראש הזה".
במה אתה שונה ממנו?
"הוא לוחץ יד לנשים. אני לא".
מה הציפיות שלך מהבחירות?
"שרוח ימנית יותר תשתלט על הארץ הזאת".
בארבע אחרי הצהריים צינה יורדת על הארץ ומתוח בצומת תפוח. מכוניות חשודות מופנות לרחבה מוקפת בגדר שעליה כרזות עוצמה לישראל. חיילות "עוקץ" חמושות בכלבים עוברות בין הבגאז'ים. במיצובישי יושבת אישה בחברת שתי ילדות עם תסמונת דאון. הן בדרך משכם לסלפית. בדיקה של הכלבים, אומרת האישה במטפחת, תחריד את הקטנות.
אולי אני יכול לבקש מהחיילים במחסום להחזיר את ניירותיהן. החיילים נעתרים והיא ממשיכה לנסוע. במחסום עכשיו סמל ורב"ט. היום לראשונה יצביעו. הסמל אומר שהוא "מתחבר יותר לנושא של בנט," אבל יצביע נתניהו, בגלל הביטחון. הרב"ט מסכים איתו. מרגיש שרק על ביבי הוא יכול לסמוך. שאלתי אם יש להם חלומות, חלום כמו שלום. הסמל אמר: "השלום? כבר ויתרתי עליו". והרב"ט אמר: "בכלל לא מצליח לדמיין אותו".
נא להמתין לטעינת התגובות