מורה נבוכים: העובדות בפרשת דוח הרפז
להרפז לא היו קשרים במשרד הביטחון, בלשכת הרמטכ"ל הוקלטו שיחות רגישות, שהיו נגישות לכל חייל, ומי ניסה לתפור קלטת לוהטת לאלוף?
"צה"ל הוא צבא לא חושב, שאינו רלוונטי יותר לסביבה שבה הוא פועל," טען הקצין הבכיר ואף השווה את מבנה צה"ל, שמבוסס ברובו על אוגדות משוריינות (בזמן שהאויב העיקרי עבר מזמן ללוחמת גרילה מתקדמת ולטילים,( לצבא הפרשים הפולני, שגילה את חוסר הרלוונטיות שלו רק אחרי שהטנקים הגרמניים מוטטו אותו בפרוץ מלחמת העולם הראשונה.
חלק מחניכי הקורס, מפקדי האוגדות הנוכחיים וקצינים בכירים המיועדים לפקד בקרוב על אוגדות של צה"ל, התווכחו עם הקצין הבכיר לשעבר. מפקד הקורס, אלוף גרשון הכהן, דווקא עודד את הוויכוח.
יכול להיות שאילו תרבות הדיון הפתוח, הכנות וסיעור המוחות האינטליגנטי היו נפוצים בצה"ל, חלק מהחוליים הקשים שנחשפו בדוח מבקר המדינה על פרשת מסמך הרפז היו נמנעים.
כך או כך, עוצמת הדוח אינה פחותה מהדברים הנוקבים של הקצין הבכיר לשעבר. מדובר במסמך מכונן שמערער הנחות יסוד על התרבות השלטת בצה"ל ועל הממשק בין הדרג הצבאי למדיני. פרטי הדוח, וגילויים נוספים שעלו תוך כדי הבדיקה בלי שנכללו בדוח (ונחשפים כאן בראשונה,( מאפשרים להבין מה באמת קרה בפרשה שמטלטלת את מערכת הביטחון כבר שלוש שנים. חשוב מכך: הפרשה מאירה כמה ליקויים מהותיים שחמקו עד כה מהדיון הציבורי. נגיע לכך.
מחבר הדוח, ראש החטיבה לביקורת צה"ל ומערכת הביטחון במשרד מבקר המדינה, אלוף יעקב (מנדי) אור, מזכיר במידה רבה ברקע וביושרה שלו את הקצין הבכיר שחולל את הסערה בקורס מפקדי האוגדות.
הוא גדל בשכונות הדרומיות הקשות של חולון, וביקש להתנדב בשנת 1963 לחטיבת גולני, שהייתה מבוססת באותם ימים על עולים חדשים מאזורי מצוקה. בשנת 1972 מנדי כבר שימש כמפקד הסיירת של החטיבה. ערב פרוץ מלחמת יום הכיפורים היה חניך במכללה לפיקוד ומטה (פו"ם.(
אור אינו שוכח שיחה שהייתה לחניכי פו"מ עם עוזר ראש אמ"ן למחקר, אריה שלו ז"ל, יומיים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים. החניכים שאלו את שלו על ידיעות שהגיעו על אודות מלחמה שעומדת לפרוץ. "חברים, סעו הביתה בשקט. מדובר בתרגיל שייגמר בשבת, ואתם תחזרו לכאן ביום ראשון," ענה איש המחקר.
במוצאי יום הכיפורים כבר היה אור בזחל"מ של מפקד גולני, אמיר דרורי ז"ל, בקרב שבו איבדה החטיבה את החרמון. את המלחמה סיים בראש כוח שפלש ברגל שמונה קילומטרים לעומק השטח הסורי כדי "לדפוק" חניון טנקים.
לימים תלה בכל לשכה שבה התמקם לאורך הקריירה שלו שתי תמונות ממוסגרות - בראשונה נראה דור המפקדים של גולני בשנת ,1972
יעקב אור והמבוקרים הראשיים שלו ב"דוח פרשת הרפז," אהוד ברק וגבי אשכנזי, לא השתייכו מעולם לאותה קליקה צבאית, והממשק ביניהם היה מינימלי (אף שברק שימש כמפקד של שניהם בעת שכיהן כרמטכ"ל.(
הנסיבות הובילו את יעקב אור להתמנות לאחראי על ביקורת מערכת הביטחון בשנת ,2001 לאחר שכיהן קודם לכן כראש חטיבת התורה וההדרכה בצה"ל (תוה"ד) וכמתאם פעולות הממשלה בשטחים. השורשים האמיתיים לעימות שהתפתח לכדי מלחמת עולם בין ברק לאשכנזי נעוצים אי שם בשנת .2007
אהוד ברק, בשלהי הקריירה הציבורית שלו, מונה באותה שנה לשר הביטחון במקום עמיר פרץ (שמינה קודם לכן את אשכנזי לרמטכ"ל במקום דן חלוץ.( הממשק הראשוני בין ברק לאשכנזי כבר היה בעייתי. על הפרק עמדה אז שאלת התקיפה של הכור הגרעיני הסורי בדיר א-זור. ברק מצדו הרגיש שאשכנזי לא ממש סופר אותו ומנהל ערוץ ישיר מול אולמרט, שהכריע בעד התקיפה.
דוח הרפז, בהגדרה, אינו מסמך פסיכולוגי, אבל הוא יכול לעניין אפילו פסיכיאטרים.
מדובר בחיבור מלאכותי בין שתי דמויות עתירות אגו - אהוד ברק, ראש ממשלה לשעבר, שלא נוהג להחשיב יתר על המידה את דעות הסובבים אותו, וגבי אשכנזי, חשדן תמידי, שרואה לנגד עיניו אין-ספור מזימות, אמיתיות ומדומות (אחת המזימות האמיתיות שצרבו את בשרו הייתה השימוש שעשה בו ראש הממשלה אריאל שרון בשנת 2005 כ"מועמד קש" לרמטכ"לות, הרבה אחרי שהחליט להעניק את המשרה למקורבו דן חלוץ).
למתיחות הבסיסית בין ברק לאשכנזי תרמו עם הזמן במידה רבה מקורביהם - ראש המטה של שר הביטחון יוני קורן ודובר צה"ל, תת-אלוף אבי בניהו. קורן ובניהו סחבו איתם למשרות המרכזיות סכסוך אישי ארוך שנים ועקוב מדם.
אשכנזי וברק סיימו שנה וחצי של יחסי עבודה סבירים, פחות או יותר. מבצע "עופרת יצוקה" בעזה, שהסתיים בינואר ,2009 נחשב מוצלח למדי, אבל הוא תרם לפופולריות של אשכנזי הרבה יותר מאשר לאהוד ברק, שלא התרומם בסקרים.
במהלך המבצע התפוצץ אשכנזי על אלוף פיקוד הדרום יואב גלנט, שניהל לתפיסתו קמפיין תקשורתי פרטי, שבמסגרתו העביר בדרך לא דרך תמונה הרואית של עצמו קופץ מנגמ"ש. התמונה פורסמה בטור של נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות."
אשכנזי חשד שגלנט גם מנהל ערוץ ישיר עם שר הביטחון מאחורי גבו. אנשי אשכנזי היו בטוחים באותם ימים כי ברק מקנא ברמטכ"ל: בכל מקום שאליו הגיעו יחד, אשכנזי היה מתקבל במחיאות כפיים סוערות, ואילו ברק - באדישות.
עימות ברק-אשכנזי עלה מדרגה במרס .2009 על הפרק עמדה אז שאלת מינוי סגן רמטכ"ל תחת אשכנזי. אשכנזי רצה את האלוף גדי אייזנקוט. ברק דרש את יואב גלנט. מכיוון שכל אחד מהצדדים התבצר בעמדתו, הם נאלצו להסכים על מועמד פשרה, אלוף בני גנץ.
בראייה לאחור קצת קשה לעכל את זה, אבל כבר בשלב ההוא יחסי שר הביטחון ורמטכ"ל צה"ל פחות או יותר התנתקו, אף שהם המשיכו להיראות פה ושם יחד בפומבי. התיעוב ההדדי ביניהם גבר מיום ליום.
בשלב הזה נכנסה לתמונה דמות המפתח בפרשה, סגן אלוף (מיל)' בועז הרפז. כאשר פרשת הרפז התפוצצה לראשונה בתקשורת וגיבוריה זומנו לחקירות משטרה, נטו עוזר הרמטכ"ל, אלוף משנה ארז וינר, והרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי להמעיט בעוצמת הקשר עם הרפז. וינר אפילו "לא זכר" בחקירתו הראשונה (שהתנהלה בבית החייל בירושלים) כיצד קוראים לבחור ההוא מהמודיעין ")כולם בצה"ל יודעים שאני סנילי," נימק את בעיית הזיכרון הרגעית.(
הרפז עצמו זרם בתחילה עם המגמה, אבל לימים, במאי ,2011 בתגובה לטיוטה הראשונה של דוח הביקורת, הציג למבקר המדינה תיאור הפוך בתכלית, שנראה על פניו אמין יותר ומסתדר עם העובדות. לפי התיאור הזה, היה קשר הדוק בינו ובין אשכנזי.
"הרמטכ"ל אשכנזי שיקר לגבי קשריו איתי," כתב הרפז למבקר. "ההיכרות שלנו נפרסת על פני 20 שנה, ויש תקופות אינטנסיביות יותר או פחות... אשכנזי תיאר בפניי (ב(2009- את מסכת ההשפלות שלטענתו הוא עובר כאירועים שהביאו אותי להצטרף למעגלים שהקיפו אותו וסייעו לו במלחמתו (נגד אהוד ברק.( את ההגדרה 'מלחמה' קבע אשכנזי עצמו."
למעשה בשנת 2009 כבר שימש בועז הרפז כסוכן של לשכת הרמטכ"ל במסגרת המלחמה האמיתית או המדומה עם לשכת שר הביטחון. הרפז הוא איש מבריק, כריזמטי ועתיר קשרים שהסתובב כבן בית במשרד הביטחון וביחידות המיוחדות ביותר של אגף המודיעין, אף שפשט מזמן את המדים ולא היה לו סיווג רלוונטי.
כמו רבים מאנשי מערכת הביטחון לשעבר, הרפז ניצל את קשריו כדי לקדם עניינים עסקיים (בשנת 2009 למשל הוא הצליח להידחף לפגישה בין אשכנזי ובין רמטכ"ל איטליה, וביקש מאשכנזי לזרוק עליו מילה טובה בפני האיטלקים, שאיתם קיווה לעשות עסקים; אשכנזי זרק את המילה הטובה, אבל הבדיקה בדיעבד העלתה כי מי שסייעו להרפז להיכנס למפגש הצמרת הישראלי-איטלקי היו דווקא אנשי השגרירות ברומא, ולא אשכנזי עצמו.(
להרפז היה אינטרס ברור להעצים בעיני כולם את עומק היחסים בינו ובין אשכנזי - החברות הזו סייעה לו לפתוח לא מעט דלתות. עם זאת, היה לו אינטרס להעצים את קשריו לכאורה בלשכת שר הביטחון באמצעות מידע שהביא לכאורה מתוככי הלשכה על המזימות שנרקמות שם נגד גבי אשכנזי, כביכול. כך הוא העלה את ערכו בעיני וינר ואשכנזי.
להרפז לא היו קשרים בלשכת שר הביטחון. הוא לא ביקר שם מעולם בתקופת הכהונה של אהוד ברק, ולא נמצאו עדויות לשיחות טלפון שניהל עם אנשי הלשכה, אם ניהל. מה שכן, הרפז נהג לשוחח עם עשרות אנשים בכל יום.
הוא ליקט במסדרונות מערכת הביטחון עובדות, חלקי עובדות, שמועות ורסיסי שמועות והעביר אותם כחומר מודיעיני יקר ערך לידי מפעילו ארז וינר (ובמקרים מסוימים ישירות לאשכנזי או לאשתו, אם העדות שלו ממאי 2011 היא נכונה. בעדות הזאת טוען הרפז כי אשכנזי נהג למדר אפילו את וינר מחלק מהמידע שהעביר אליו.(
למרבה האבסורד חקירות מבקר המדינה העלו כי חלק מהמידע ה"מודיעיני" שהעביר הרפז לווינר היה לקוח מהאינטרנט. כך למשל באחת הפעמים ישב הרפז במלון ברומא והעביר לווינר חומר "חם" היישר מתוך אתר .ynet וינר קנה את המידע בשקיקה.
הפרט הספציפי הזה התגלה אגב מתמלול הקלטות של עשרות שעות שיחות טלפון בין ארז וינר בקו לשכת הרמטכ"ל ובין הרפז בטלפון הפרטי שלו. הבדיקה העלתה כי הפעלתו של הרפז גזלה לא פחות מ17- אחוז מזמן הטלפון של עוזר הרמטכ"ל, לא כולל שיחות מקווים אחרים ושליחת אסאם-אסים.
אגב, פרשת הקלטות הטלפונים מדהימה בפני עצמה: דבר הקלטת שיחות הטלפון ב30- קווים בלשכת הרמטכ"ל התגלה באקראי כאשר וינר הציג למבקר תמלילים מקטעי שיחה שניהל עם הרפז בשתי הזדמנויות כדי להצדיק כמה מטענותיו. אם יש שתי שיחות שהוקלטו, אולי יש עוד שיחות מוקלטות, העלה אלוף יעקב אור השערה, שהתגלתה מהר מאוד כנכונה.
אנשי המבקר היו יכולים להיחשף לאלפי שעות הקלטה מלשכת הרמטכ"ל, שהיו עשויות לכלול גם לא מעט פרטים עסיסיים ואף מביכים, אבל הם החליטו לתמלל רק שיחות בין הרפז לווינר. אגב, אחד הדברים המדהימים שהתגלו, תוך כדי בדיקת הפרשה, זה שההחלטה להקליט באופן קבוע 30 קווי טלפון בלשכת הרמטכ"ל התקבלה בשנת 2003 על ידי גורמי אגף התקשוב בצה"ל ובוצעה בשנת 2005 בלי שהייתה שום דרישה מבצעית כלשהי.
אפילו הפרקליט הצבאי הראשי, אלוף אביחי מנדלבליט, שניהל עם אשכנזי מדי פעם שיחות רגישות ביותר על הפרשה, לא היה מודע לכך שהוא מוקלט. בלשכת הרמטכ"ל לא היו נהלים בדבר אופן שמירת החומר המוקלט.
למעשה כל חייל או חיילת היו יכולים להקליט את השיחות בלשכה הרגישה ביותר בישראל על דיסק און-קי ולקחת את ההקלטות הביתה. סביר להניח שאכן יש גורמים שמחזיקים בידיהם ללא היתר הקלטות מאין-ספור השיחות שהתנהלו בלשכת הרמטכ"ל לאורך השנים (בתשובה לשאלת "מוספשבת" אם ההקלטות בלשכת הרמטכ"ל נמשכות עד היום, אמר השבוע דובר צה"ל, תת-אלוף יואב מרדכי כי כיום מוקלטות אך ורק שיחות מבצעיות.(
אגב, אחת הטענות שהועלו על ידי "מחנה אשכנזי" במהלך בדיקת הפרשה הייתה שהקלטות דומות שהיו אמורות להימצא בלשכת שר הביטחון הושמדו בזדון. המבקר, לעומת זאת, קבע כי בלשכת שר הביטחון לא הוקלטו כל השיחות, אלא רק שיחות ספורות שהוחלט להקליט מראש. על פי פלטי השיחות, הוא לא מצא שיחות שיכול להיות בהן עניין, ובכל זאת רצה לקחת כמה הקלטות שיחה מלשכת השר לבדיקה "מדגמית."
המבקר קיבל את ממצאי הוועדה שמונתה על ידי מנכ"ל משרד הביטחון, ולפיהם היו תקלות בהפעלת מערכת ההקלטה המוזנחת בלשכת שר הביטחון. מובן שאשכנזי ואנשיו עדיין אינם מסוגלים להאמין שהקלטות מלשכת השר לא הושמדו בזדון.
פרטים רבים על הפעלתו של בועז הרפז כסוכן של לשכת הרמטכ"ל בלשכת השר תוארו לאורך השנים שבהן היה עיסוק נרחב בתקשורת בפרשה (כולל, כמובן, תיאור המסמך עצמו שזויף על ידי הרפז - המשטרה השתכנעה כי הרפז זייף את המסמך לאחר שהוכיח לחוקרים יכולות כתיבה וניתוח מרשימות, כאשר ניסח מסמך בדיוני דומה בנושא אחר לנגד עיניהם.(
כמעט כל הפרטים שכבר צצו מהחומר הוצגו באופן מגמתי על ידי אחד הצדדים, כולל הפרשה העסיסית שנחשפה השבוע מחומרי החקירה, ולפיה ארז וינר ביקש מהרפז, לכאורה, לאסוף חומר פורנוגרפי מביך על אלוף במטה הכללי, שלפי החשד בלשכת הרמטכ"ל "ערק" למחנה אהוד ברק.
גם במקרה הזה מדובר בתיאור לא נכון של העובדות. האמת היא שהיה פער של שבועיים בין השיחה שהתנהלה בין וינר להרפז לגבי "אי-הנאמנות" של אותו אלוף ובין השיחה על כך שיש תיעוד של האלוף מבלה בנסיבות בעייתיות עם אישה בקרבת חוף הים, לכאורה. עד היום לא ברור אם באמת היה תיעוד כזה או לא, אבל ללשכת הרמטכ"ל דווקא הייתה סיבה לבחון אם מסתובב חומר פורנוגרפי שבו מככב אלוף בצה"ל.
עצם העובדה שהפרשה מצאה את דרכה לתקשורת ממחישה כי הטחת הבוץ בין הצדדים נמשכת עד עצם היום הזה.
החשדנות בין לשכות ברק ואשכנזי הגיעה במשך הזמן לשיאים מפלצתיים. אפילו נושאים רגישים, כמו ההחלטה להצטייד בצוללת שישית או ההחלטה לרכוש דווקא באיטליה מטוסי אימון חדישים לחיל האוויר, הפכו עם הזמן לנושא להטחת האשמות.
בשורה התחתונה, דוח מבקר המדינה איננו מאוזן: הוא מייחס אחריות גדולה יותר בפרשה לאשכנזי ולאנשיו מאשר לברק ולאנשיו. עם זאת, ברק ואנשיו רחוקים מלהיות תמימים, בלשון המעטה. המבקר מותח ביקורת נוקבת על כך שברק עצר לחלוטין מינויים בכירים בצה"ל למשך שמונה חודשים כאמצעי לחץ על אשכנזי, וגם על כך שהודיע כי אשכנזי לא יקבל שנה חמישית כרמטכ"ל עשרה חודשים לפני סיום תפקידו, ובכך הפך אותו לברווז צולע.
מבקר המדינה קובע כי גם לשכת שר הביטחון ראתה צל הרים כהרים, וכי הרמטכ"ל לא היה מעורב בניסיון פוטש שתכליתו לסכל את החלטת אהוד ברק למנות את יואב גלנט לרמטכ"ל, כפי שברק האמין. המבקר אינו קובע כי אנשים אחרים בלשכת הרמטכ"ל לא חתרו נגד לשכת שר הביטחון. הוא פשוט אינו מתייחס לכך.
במסגרת בדיקת הפרשה בחן מבקר המדינה לעומק גם את החלטותיו של גבי אשכנזי להדיח מצה"ל את תא"ל משה )צ'יקו( תמיר ואת תא"ל עימאד פארס כדי לבחון טענה )שלא הוכחה( כי אנשי הרמטכ"ל איימו על הקצינים הבכירים בהפצת חומר נגדם שלא היה ולא נברא, אם לא יקבלו את הדחתם.
והיה בפרשה גם סוכן של לשכת שר הביטחון, לפחות מיני-סוכן. מדובר בדני בורוביץ,' ששימש בשנת 2011 אחד הדוברים במפלגה המנוחה של אהוד ברק, "עצמאות." לפי בדיקת המבקר, בורוביץ' הגיע עם מידע מפליל, לכאורה, נגד אחד ממקורבי אשכנזי, מהאויבים הגדולים של לשכת ברק, ליועץ התקשורת של שר הביטחון, ברק סרי.
היועץ וראש מטה השר, יוני קורן, שמעו בעניין רב מה יש לו להגיד וביקשו מבורוביץ' לאסוף ראיות. הם אף הפנו את בורוביץ' להדליף את החומר לכתב ערוץ ,10 רביב דרוקר, שלא פרסם אותו מעולם.
למרבה האירוניה, אלוף יעקב (מנדי) אור גר במרחק של כמה בניינים מהרמטכ"ל לשעבר אשכנזי, באותה שכונה בכפר סבא. כאשר התקבלה באוקטובר 2010 ההחלטה שלו ושל מבקר המדינה לשעבר, מיכה לינדנשטראוס, לבצע חקירה מקיפה בפרשת מסמך הרפז, העריך היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין כי יוגש כתב אישום בפרשה נגד בועז הרפז בתוך שישה שבועות (לינדנשטראוס אמר לווינשטיין בזלזול: "אנחנו מכירים כבר את ההערכות האלה שלכם," ואכן, כתב אישום לא הוגש עד היום.(
לפני ההחלטה העריך מנדי אור כי הדרך הנכונה לחקור את הפרשה היא דווקא באמצעות ועדת חקירה ממלכתית בעלת סמכויות פליליות. בדיעבד, הוא העריך כי שום ועדת חקירה לא הייתה מגיעה לחקר האמת טוב יותר מצוות הביקורת של מערכת הביטחון במשרד מבקר המדינה, שמונה כ60- אנשים, רבים מהם אנשי מקצוע בתחומים מגוונים, שמכירים כל אבן בצה"ל, בשב"כ, במוסד ובמשרד הביטחון.
לאחר פרסום הדוח המלא העריך אור כי הקמת ועדת חקירה ממלכתית בעיתוי הזה תהיה חסרת טעם ותהווה רק דרך להתחמק מהמסקנות הקשות שהדוח ממילא מעלה )החשדות לפלילים נגד מעורבים בפרשה הועברו ליועץ המשפטי לממשלה כבר במאי ,2012 אך היועץ לא צפוי להורות על המשך העיסוק בנושא בהיבטים הפליליים שלו.(
בשמונת החודשים האחרונים המשיך אלוף אור לעסוק בדוח המבקר על פרשת הרפז 14-12 שעות ביממה, בהתנדבות, שכן הוא סיים את תפקידו באופן פורמלי באפריל .2012 בשבועות האחרונים עסק בליטוש של כל מילה וכל פסיק כדי שהדברים יהיו מובנים היטב ויהדהדו בציבור ובמערכת הביטחון: גם מה שכתוב במפורש, וגם הרמיזות הקשות שמופיעות בין השורות. רק לאחר פרסום הדוח הסופי יצא אלוף אור לפנסיה באופן מעשי, לאחר 50 שנות שירות רצופות בצה"ל ובמשרד המבקר.
בתקופת כהונתו של אלוף אור פורסמו דוחות שהייתה להם השפעה מכרעת (כמו דוח על המוסד, שהיה בסיס לרה-ארגון במוסד; והדוח הידוע על פרויקט "כיפת ברזל" שהביקורת העיקרית בו על כך שחיל האוויר ומשרד הביטחון לא הגדירו יעדים למערכת היירוט ולא נערכו לקלוט אותה - לא הובנה בתקשורת במלואה,( וגם דוחות שמעלים אבק בלי שהשפיעו (כמו ביקורת נוקבת שהוטחה לפני כשנתיים על הליכי המינויים של אלופים בצה"ל.(
דוח פרשת מסמך הרפז נחשב אחד הדוחות החשובים שנכתבו בתקופתו של יעקב )מנדי( אור, אם לא החשוב שבהם. לפי תפיסת אלוף יעקב אור ואנשי משרד המבקר, הדוח בפרשת המסמך קובע כמה מסמרות: אסור לדרג הצבאי בשום תכלית לערער על בכירות הדרג המדיני (בין השאר, הדוח דוחה על הסף טענה משפטית שהציג אל"מ וינר, שלפיה, בפשטות, הוא לא היה מחויב לציית ללשכת השר, שכן היא לא פעלה תמיד לטובת האינטרס הלאומי.(
הדוח קובע כי אין מקום בצה"ל לתרבות של הסתרה (למשל, העובדה שהרמטכ"ל הציג את המסמך שהיה אצלו רק ארבעה ימים אחרי שנחשף בתקשורת, וגם לאחר התייעצות עם הפצ"ר לא עשה זאת באופן מיידי) ואף בידוי ראיות (עדויות סותרות מעלות שוב ושוב את החשד שהאמת לא תמיד הייתה נר לרגלי המעורבים, בלשון המעטה(.
הדוח קובע כי צריך להסדיר לאלתר את תהליך מינוי הרמטכ"ל וסגנו, וגם את זה: התקשורת צריכה לדווח על פרשות חמורות ללא מורא וללא משוא פנים, ובלי לקחת בהן חלק באופן אקטיבי. את הדוח המלא על תפקוד התקשורת בפרשה יכתוב כבר מישהו אחר, אם ייכתב דוח כזה.
amirr@israeldefense.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם