הצעירים השקופים
חסרת הבית שנדרסה בתל-אביב הייתה יכולה להיות הילד של כל אחד מאיתנו
שרי מקובר-בליקוב .
בימי חייה הקצרים נעצרה 526 (!) פעם על שוטטות בכביש. בכל הפעמים הללו היא הובאה לבית המשפט, שם ביקשה המשטרה להגיש נגדה כתבי אישום ולכלוא אותה עד תום ההליכים מתוך מחשבה שכך ניתן יהיה למנוע ממנה להידרס למוות.
בכל כתבי האישום ציינה המשטרה כי חן מהווה סיכון לעצמה ולציבור. המשטרה קיוותה שבדרך זו היא תוכל להישלח לטיפול באחד מבתי החולים לחולי נפש כדי שמישהו יושיט לה יד ארוכה ויצוד אותה מהגלגלים לאיזה שהוא סיכוי. אלא שבית המשפט חשב אחרת פעם אחר פעם ושחרר אותה לגורלה.
לפני שבועיים, ב-12 לדצמבר, היא נעצרה בפעם האחרונה. שוב ביקשה המשטרה להגיש נגד חן כתב אישום ולשלוח אותה למעצר שיציל את חייה. פעם נוספת החליטה שופטת לשחרר את הצעירה, וזאת משום שסברה כי אם תבקש ממנה לחתום על התחייבות שלפיה לא תסכן את עצמה ואת הנהגים בפעם ה-527, הפעם היא תחזור לספריית "בית אריאלה".
לימור חן היא אחת ממאה צעירים שקופים, עלובים ואבודים, אשר ייצגה בגבורה, בפעם הראשונה והאחרונה בחייה, את אזלת היד האטומה של המשטרה, של בתי המשפט ושל מערכות הרווחה.
המשטרה כשלה כשסברה שבעיות של חסרי בית נפתרות בדרך הכה פשוטה ולא נתפסת - מעצר עד תום ההליכים - כאילו שצעירה חסרת כול ומעורערת בנפשה תמצא סוף-סוף את אושרה בתא מעצר מעופש עם נרקומניות וזונות; מערכות בתי המשפט כשלו כשפעם אחר פעם ראו את אדישותה זועקת בקול הצלול ביותר, לא טרחו לדרוש מהמערכות השונות למצוא לה פתרון ובחרו בדרך הקלה והלא מחייבת של שחרור אל הכביש; ולבסוף, כשלו גם מערכות הרווחה, שלא
קיבלו - או גרוע יותר, שקיבלו ולא טיפלו במקרה המזעזע הזה, שקריאות ההצלה הצרודות שלו הבהבו לפניהן ב-526 פנסים אדומים.
יש עוד כמה חסרי בית בתל-אביב, ברעננה ובבני-ברק. אפילו ברמת-השרון יש אחד או שניים. המסים שלי ושלכם מממנים להם מעצר, משפט בזק, תיק רווחה פתוח ואפס סיכויים. אסור להפקיר אותם. זה יכול לקרות לבת של כל אחד מנציגי הציבור שאמור לטפל בהם, וזה יכול לקרות לבת של כל אחד מאיתנו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם