שקופים לדור הדיגיטלי
הקשישים בישראל מתמודדים עם בעיות של התעלמות וחוסר נגישות. אולי הצעירים הטכנולוגיים שכחו מי האנשים שהביאו אותם לעולם
כשהגעתי להפגנה התמקמתי לצד כמה עשרות ניצולי שואה, והאזנתי בקשב לקולות המתערבלים. לפתע ניגש אליי אחד המפגינים, ופתח במונולוג שהשאיר אותי מבויש בפינה. לרגע שכחתי שאני פה כעיתונאי שמנסה להבין את המצב. כתב האישום היה מיועד לכולנו, אני הייתי שם רק במקרה.
"הקשב לי טוב, בחור צעיר", פתח הקשיש במתקפה החיננית. "אני עומד פה סתם, אני בכלל ניצול מטבח אחר, המחשבות שלי בורחות הרחק מענייני שואה וממון". עדיין לא הבנתי לאן הוא מכוון ואיזו תגובה מנסה הקשיש לקושש ממני. "עזוב אותי מקרנות ומהיחס לניצולים, הבעיה עמוקה הרבה יותר. קשה לי שהפכתי לשקוף. אני מרגיש שהלכתי לאיבוד בעולם של צעירים. אתם לוקחים ביתר רצינות את הסיסמה המגוחכת שהעולם שייך לצעירים. שכחתם מי גידל אתכם. מי בנה פה בית בארץ ישראל".
חששתי שזה לא ייגמר טוב. חיפשתי בעיניי דרך מילוט מהמבוכה של דברי התוכחה, אלא שהחבר שלידי לא התכוון לעצור פה והמשיך לירות בחביבות. "אולי תסתכל בטלפון שלך, כמו שאתם רגילים, דור של אנשים שהראש שלהם נתחב למכשיר נייד. אני עולה לאוטובוס בבוקר, וכולכם מתפללים לאלוהי המחשב. פעם היו שמים לב לקשיש כמוני שמחפש מקום ישיבה, אבל היום זו רק משאלת לב. אתה יודע שרק אתמול מישהו התנגש בי כשחציתי את הכביש? כסיל שלא הוציא פדחתו מהנייד, כמו כולכם".
"לאן אפשר להגיע עם ביטחון עצמי שמרוח על הרצפה?"
למזלי, בשנייה האחרונה החזרתי את האייפון שלי לכיס, עוד בטרם הבחין בי המצליף. הוא לא עצר אפילו לנשום: "בשבוע שעבר הלכתי לבנק, ששם הכל כבר ממוחשב. לכם זה אך טבעי, אבל מה איתנו? ניסיתי לשאול עלמה צעירה על המחשב שמנתב את הלקוחות בבנק, והיא אפילו לא שמעה אותי. מובן שהיא ממהרת, לכל הרוחות היא הולכת, ובקושי מתייחסת. ואחרי זה הפקיד הלא נחמד עם הפק"מ והמכ"ם וכל הקיצורים הממהרים שלו גרם לי לברוח, ומה בסך הכל רציתי? להוציא דף חשבון עלוב. אחרי כל זה, לאן אתה חושב שאפשר להגיע עם ביטחון עצמי שמרוח על הרצפה?"
בתוך החיים הטכנולוגיים שסיגלנו מתהלכת לצדנו - לאט - אוכלוסייה שלמה שנמצאת בתהליך
של שיקוף מתקדם. הקשישים. לצורך העניין: בני 65 ומעלה. הם מהווים עשרה אחוז מהאוכלוסייה. הבעיה מתחילה כשהם נפגשים איתנו, הצעירים והיפים, האנשים הדיגיטליים, דור החוסר סבלנות שרק הולך ומשתכלל ואין לו רגע דל לעצור, להסביר, לסייע בנימוס גם כשהאדם המבוגר שמולנו תופס לאט איך הסיסטם של המודם מהדור החמישי עובד.
בישראל חיים כ-750 אלף קשישים. באחד מכל ארבעה משקי בית גר אדם קשיש. מספרם צפוי להגיע ל-15 אחוז בעוד פחות משני עשורים. תוחלת החיים עולה. לא בטוח שההליכה השפופה והגב הכפוף של סבא וסבתא של כולנו נובעת מטבעו של מחזור החיים, אולי זה פשוט מהביטחון העצמי שנובל מהשקיפות של הזקנה.
הכותב הוא עורך התוכנית "לונדון וקירשנבאום"
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם