חזון האינטרנט של המיליונר הסורי ג'מאל דניאל
אחרי שטיפח חברות הדוקה עם משפחת בוש ויצר קשרים חמים עם מנהיגי נסיכויות ערב, למיליונר הסורי-טקסני ג'מאל דניאל יש עכשיו בייבי חדש: אל מוניטור, אתר שמאגד תחת קורת גג אחת עיתונאים טורקים, ערבים וישראלים, שיסקרו את המתרחש באזור מנקודת מבטם. מזרח תיכון חדש?
הם אכלו סלמון במנה הראשונה ועגל במנה העיקרית, ולקינוח קיבלו עוגות שוקולד חמות אישיות. אחרי הארוחה רקדו בני הזוג ואורחיהם על המרפסת. זה יום מאושר בחייה של משפחת בוש, התמוגג אב המשפחה, הנשיא לשעבר. זה היה יום מאושר גם בחייו של איש העסקים ג'מאל דניאל, הבעלים של האחוזה הענקית וחבר קרוב של משפחת בוש. ביום הזה הוא הוכיח לעולם עד כמה חזק הקשר בין שתי המשפחות: השושלת הנשיאותית מטקסס ומשפחת המהגרים מסוריה.
כבר יותר מעשרים שנה נמשך הקשר ההדוק בין דניאל לניל בוש. היחסים ביניהם חמים עד כדי כך שדניאל כונה בעיתון אמריקני "הארנק של בוש" כשהנשיא בוש סירב לממן מסיבה בפריז לנכדתו, בתו של ניל לורן בוש, היה זה דניאל ששילם את החשבון. ביחד זכו ניל בוש וג'מאל דניאל במכרז להקמה של מתקן אחסון לגז טבעי בטקסס, זמן קצר אחרי שבוש הבן נבחר לנשיא. יחד הם עשו עסקים בעיראק. כשהתקשורת האמריקנית תהתה אם הנשיא בוש מעמיק את אחיזתו במזרח התיכון כדי לספק פרנסה לבני משפחתו, ג?מאל דניאל היה בסביבה והרעיף סכומי עתק על ניל.
עכשיו מנסה המהגר מסוריה להדק ולהרחיב את קשריו גם במזרח התיכון. בשבועות האחרונים התחיל דניאל לגייס עיתונאים ישראלים לאתר האינטרנט שלו, "אל מוניטור", שמסקר את המתרחש במזרח התיכון. האתר הושק בפברואר לפני כשנה עם כותבים מהרשות הפלסטינית, מטורקיה, מלבנון ומארצות הברית. לאחרונה הצטרפו לאל מוניטור גם עיתונאים ישראלים, ובהם שלומי אלדר, אלון בן דוד, בן כספית ועקיבא אלדר.
האתר מבטיח "סיקור עומק וזוויות רעננות מהמזרח התיכון" מתרגם מאמרים מעיתונים באזור (בין השאר ממעריב), ומעסיק כותבים כמו קדרי גורסל מטורקיה, שכתב השבוע שחולשתה של טורקיה נחשפה כשביקשה טילי פטריוט מנאטו; ראנה מאנה מעזה, שתיארה את ניסיונות השיקום של כלכלת עזה בידי חמאס; ועקיבא אלדר, שעזב לאחרונה את עיתון הארץ, וקרא לאמריקנים להשתתף בתהליך השלום באזור.
לא ברור מה יהיה הכיוון הפוליטי של אל מוניטור. חלק מהכותבים מזוהים עם השמאל, אבל דניאל עצמו קשור דווקא למפלגה הרפובליקנית. "דניאל הוא פטריוט ערבי שמאמין במטרות ערביות", הסביר לעיתון "דיילי סטאר" איש העסקים הלבנוני טלאל סלמאן, שמכר לדניאל 20 אחוזים ממניות העיתון הלבנוני א-ספיר. "קו החשיבה הפוליטי שלו זהה לזה שלנו". במאמר ב"יוסטון כרוניקל" ביוני 2011 הזהיר דניאל את ישראל ואת המערב מפני התעלמות מצורכי המדינות הערביות שעברו את טלטלת האביב הערבי, ואמר שהתעלמות תביא לאזור תקופה של חוסר יציבות, אם לא משבר אזורי.
"אתרים כאלה נמצאים בדרך כלל בצד השמאלי של המפה", סבור ד"ר אמל ג'מאל מאוניברסיטת תל אביב, שמתמחה בתקשורת במזרח התיכון. "הם גלובליים יותר. הם לא מרוצים מהמציאות, ומוחים נגדה".
"החזון של אל מוניטור הוא להבין בעזרת פרשנות ודיווח מהמזרח התיכון טוב יותר את המתרחש באזור", אומר עורך האתר, אנדרו פרסליטי, בשיחה מוושינגטון. "אנחנו רוצים להביא לקוראים זווית מקורית מהאזור עצמו. אין לנו קו מסוים, אנחנו רוצים לתאר את המצב כפי שהוא. אנחנו מאמינים שמדיה דיגיטלית יכולה להשפיע, במיוחד בתקופה שבה רואים דעיכה של העיתונות המודפסת",
ג'מאל דניאל הוא סורי, הבעלים של א-ספיר תיאר אותו כפטריוט ערבי. זה יהיה הקו של האתר?
"ההתחייבות שלו היא לדיאלוג בין הדתות".
אתה לא חושש שהוא ינצל את האתר לקידום העסקים שלו באזור?
"הוא לא מתערב בעריכה. אני עורך את האתר, הוא אדם עם חזון".
אתרי אינטרנט המעבירים דיווחים מהאזור כולו הם טרנד שהולך וצובר תאוצה. האחים אדם ודיוויד הדנגרן, יזמי תקשורת משטוקהולם, הקימו לאחרונה את "יור מידל איסט", אתר דומה לאל מוניטור. "אנחנו מקווים לחרוג מהדיווח החד-צדדי של התקשורת המערבית", מעיד אדם הדנגרן מאתר נופש בצפון שוודיה. העיתונאית רות מרקס-אגלש ניסתה להקים אתר דומה, אולם התקשתה למצוא משקיעים.
אין ספק שאיל הנפט הסורי דניאל הוא הססגוני והמעניין מבין היזמים בתחום. הוא מכיר היטב את המזרח התיכון, בין השאר דרך מעורבותו בעיתון הלבנוני א-ספיר, והוא מתגאה בקשרים חמים עם משפחות המנהיגים בסעודיה, קטאר, סוריה, תימן ולבנון.
דניאל (56) נולד בעיר הנמל טרטוס בסוריה, בן למשפחה נוצרית מצפון סוריה שהייתה ממייסדות מפלגת הבעת' הסורית ושמרה על קשרים עם מנהיגי המפלגה בסוריה ובעיראק. טארק עזיז, לשעבר שר החוץ של עיראק, היה מבאי ביתם. כשחאפז אסד עלה לשלטון בסוריה הוא גירש את המשפחה ללבנון. דניאל למד בבית ספר תיכון בביירות, עבר עם משפחתו לשווייץ ולמד באוניברסיטת ז'נבה. בארצות הברית למד לתואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת פפרדיין שבלוס אנג'לס ולתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת טקסס שביוסטון.
לאחר לימודיו נשאר ביוסטון, ושם הוא גר עד היום, נשוי לרניה, ילידת ביירות, ואב לשניים. "מעטים בחוגי העשירים ביוסטון ידעו מי הוא דניאל ומה הוא עושה", כתבה מימי שוורץ ב"טקסס מונת'לי", בכתבת תחקיר על בוש בינואר 2004, וציינה רשימה ארוכה של חברות שהיו בבעלותו של דניאל, ובהן "יוניטאג", "פיניאל", "קרנבון" ו"גריילווד". הוא סחר באורז ובגרעינים במזרח התיכון, ובאמצעות חברת "קרסט השקעות" השקיע בתחום הגז והנפט.
לקראת סוף שנות ה-80 גילה דניאל מכרה זהב של ממש: ניל בוש, בנם השלישי מבין חמישה של הנשיא ה-41 ג'ורג' בוש ואשתו ברברה. בוש הצעיר נחשב לכבשה השחורה במשפחה. בספרה "המשפחה" מתארת קיטי קיילי את ניל בוש כפרדו, הבן השני מארבעת ילדיו של ויטו קורליאונה בספר "הסנדק", כמו פרדו, גם "ניל הוא הבן הלא יוצלח", היא כותבת, "חלש, מתוק באופן מלאכותי ותלוי לעד בקשרים של המשפחה".
הקשרים של משפחת בוש היו יעילים במיוחד.
אולם כשניסה לעשות עסקים לבד - נכשל. ב-1980 התחתן ניל עם שרון סמית, מורה מניו המפשייר. הם עברו לדנוור ובוש הצעיר, כמו אביו ואחיו, נכנס לעסקי הנפט. ב-1982 הוא הקים את חברת ג'י-אן-בי אקספלוריישן לחיפושי נפט. בין שותפיו היו שני אנשי עסקים מקומיים, ביל וולטרס וקן גוד. החברה חפרה 26 בארות בארבע מדינות ולא מצאה אפילו טיפה אחת של נפט. גוד קנה את החברה מבוש, העניק לבוש בונוס של 22 אלף דולר וצירף אותו כדירקטור לאחת החברות שלו בשכר נאה של מאה אלף דולר בשנה.
בוש מיהר להביע את הכרת התודה שלו. הוא הצטרף לדירקטוריון של בנק ההלוואה והחיסכון סילברדו, ובמשך שלוש שנים הבנק העניק הלוואה בסכום של 106 מיליון דולר לוולטרס ו-35 מיליון דולרים לגוד, אף על פי שעסקיהם של השנים הלכו והידרדרו.
ב-1988 קרס הבנק. חקירה פדרלית קבעה שניל בוש פעל בניגוד אינטרסים כפול, ופוסטרים שנתלו בכל רחבי וושינגטון קראו לעצור אותו. איש העסקים ערך מסיבת עיתונאים וטען שרודפים אחריו רק בגלל קשריו המשפחתיים, אולם ב-1990 הוא הופיע בפני ועדה של הסנאט והודה שהתנהלותו הייתה מפוקפקת.
דניאל הכיר את ניל בוש כשהיה בעין הסערה של בנק סילברדו. ניג?אד פארס, תושב יוסטון ובנו של עיסאם פארס (לשעבר סגן ראש ממשלת לבנון), חבר קרוב של ניל בוש ושל דניאל, יצר את ההיכרות. הקשר בין השניים הפך לחברות הדוקה עד כדי כך שדניאל קנה לניל בוש בית בסכום של 380 אלף דולר בסמוך למתחם המשפחתי בקניבנקפורט, והעסיק את ניל בוש כיו"ר משותף של חברת קרסט וכמתווך בעסקאות במזרח התיכון תמורת 60 אלף דולר. העבודה בחברת קרסט הייתה קשה במיוחד: "אני עונה לשיחות טלפון כשדניאל, היו"ר המשותף, מתקשר ושואל לעצתי", הסביר בוש את מהות עבודתו ושכרו.
"ג'מאל אוהב להתרפס בפני קרובי משפחה של אנשים שנמצאים בעמדות כוח", אמר ל"פייננשל טיימס" בדצמבר 2003 איש עסקים אמריקני. לא בטוח שזו הייתה התרפסות, אבל פינוק מושלם בהחלט היה שם. המשרד של ג'מאל בפריז מימן לבוש ולמשפחתו טיול בדיסנילנד בעיר, ובתמורה צייד בוש את דניאל במכתבי המלצה חתומים בשמו ליזמים במזרח התיכון.
דניאל אף הצטלם עם הנשיא בוש האב. "מכתבים וצילומים כאלה שווים הון כשעושים עסקים במזרח התיכון", נכתב בתחקיר בפיננשיאל טיימס. עורך דין ירדני שמעורב בעסקאות בינלאומיות במזרח התיכון אמר לעיתון שדניאל הוא "סוחר ממולח שמשתמש בשם של משפחת בוש כדי להשיג עסקאות ולעודד אנשים לעשות איתו עסקים".
בין היתר השקיע דניאל כ-350 אלף דולר ב"איגנייט", החברה לתוכנה לימודית שבבעלותו של ניל בוש. משקיעים אחרים היו הנשיא בוש האב ואשתו ברברה. למכריו אמר דניאל שהוא התומך הכלכלי ביוזמה. ב-2004 התוכנה שווקה ל-40 אלף תלמידים ב-120 בתי ספר, בעיקר בטקסס, אולם אנשי חינוך בטקסס מתחו ביקורת על התוכנה בטענה שהיא מעבירה את שיעורי ההיסטוריה בצורה שטחית ורדודה.
דניאל ובוש אף היו שניהם דירקטורים בחברת "סילברמאט" השווייצרית, שסיפקה ציוד לתעשיית האירוח ונקלעה לקשיים כלכליים. התקשורת האמריקנית גילתה עניין במיוחד במיזם אחר הקשור בשניים: "ניו ברידג' סטרטג'יס", חברה של ניל בוש שהוקמה במאי 2003 במטרה לסייע לאנשי עסקים לחתום על חוזים לעסקאות בעיראק. דניאל היה חבר מועצת המנהלים של החברה. חלק מהמעורבים בחברה היו גם ג'ו אלבו, שהיה מנהל הקמפיין של הנשיא בוש, ואד רוג'רס ולאני גריפית, שהיו עוזרים של הנשיא בוש האב.
הקשרים העסקיים בין דניאל לבוש הפכו במהירות לקשרים אישיים. במאי 2002 נקלע דניאל לסכסוך הגירושים המתוקשר בין שרון לניל בוש. בביקור עסקים בדובאי כתב ניל בוש לאשתו דוא"ל, והודיע לה על סיום נישואיהם. "האמונה שלך שלא הרווחתי מספיק כסף, האמונה שלך שקל לעשות כסף ושהמזימות של ג'מאל דניאל וההשפעה של אבי יהיו תשובות קסם לבעיות הכלכליות שלנו גרמו לי לתדהמה מהולה בחרדה", כתב לה. שנתיים אחר כך, במרץ 2004, התחתן בוש עם מריה אנדרוז, גרושתו של איל הנפט הטקסני רוברט אנדרוז, באחוזה הענקית של דניאל.
בשנים האחרונות הקשר בין דניאל למשפחת בוש הדוק מתמיד. קרן "לבנט" שהוא עומד בראשה, תרמה לאחרונה כמה אלפי דולרים למלגת מחקר בבית הספר לממשל ולשירות ציבורי על שם ג'ורג' בוש באוניברסיטת טקסס. המלגה מיועדת לקידום לימודי המזרח התיכון. דניאל תרם לספרייה הנשיאותית של בוש האב בטקסס ומימן את מסיבת היציאה לחברה של לורן בוש בפריז. רניה דניאל היא חברה קרובה של מריה בוש, בפייסבוק ובמציאות.
ביוסטון שבטקסס, בני הזוג רניה וג'מאל דניאל נחשבים לכוכבי תקשורת. "הוא מקושר מאוד בעיר, גר בבית ענק בחלק יקר מאוד של יוסטון ונחשב לאיש עסקים מכובד", אומרת מימי שוורץ, כתבת ה"טקסס מונת'לי", בני הזוג דניאל מגיעים לאירועים הנחשבים בעיר.
שלבי הודג' שמתעדת באתר "קלצ'רמאפ" את אירועי החברה ביוסטון, מזכירה את רניה וג'מאל דניאל לעתים תכופות. בנובמבר 2010 הם השתתפו בפסטיבל הסרטים בעיר (לדניאל חברת הפקה קטנה, לבנט פילמס). באירוע הפתיחה השתתפו גם איזבלה רוסליני ושירלי מקליין. במרץ 2011 הם כיכבו באירוע התרמה למוזאון לאמנות יפה ביוסטון. חודשיים אחר כך הם הגיעו לפתיחה של מסעדה צרפתית בעיר. דניאל היה אחד מהמשקיעים במסעדה. באוקטובר 2012 קיבל השחקן רוברט רדפורד פרס על מפעל חיים בפסטיבל הסרטים ביוסטון, שמומן בכספו של דניאל.
במאי 2010 תרם דניאל, יחד עם ניג'אד פארס ואנשי עסקים נוספים, יצירות אמנות אסלאמיות למוזאון לאמנות יפה. בין השאר נתרם כתב היד של המרובעים של עומר כיאם. "כמו רבים מעשירי יוסטון, גם דניאל נולד במזרח התיכון. יש הרבה קשרים בין יוסטון למזרח התיכון, בעיקר בגלל עסקי הנפט", מסבירה שוורץ.
דניאל אינו הסורי הראשון שנכנס לעסקי התקשורת בישראל. בספטמבר 97' ייסד ריפעת אסד, אחיו של חאפז אסד ודודו של הנשיא באשר אסד, את תחנת הטלוויזיה איי-אן-אן. הוא דיבר על רשת דמוקרטית, שידר מלונדון ומרמאללה וראיין פוליטיקאים ישראלים, בעיקר אנשי ימין, "כדי להראות את הצד הזה של הישראלים", הסביר אז כתב התחנה ברמאללה, מוחמד סעיד. הסניף ברמאללה נסגר לפני שנים אחדות, והתחנה פעילה היום במתכונת מצומצמת בלונדון.
באל-מוניטור מאמינים שיש לאתר מרחב תפוצה גדול. "ההד היה מצוין", אומר אדם המקורב לדניאל, "עכשיו אנחנו הולכים לקראת השלב הבא".
עקיבא אלדר, עד לאחרונה עיתונאי "הארץ", פגש את דניאל בפריז. "דיברנו ארוכות, רציתי להכיר את האדם שעבורו אני עובד ומאוד התרשמתי. ראיתי אדם חכם, עם ידע ביהדות ובאיסלם, מאוד אמריקאי אבל עם רצון ליצור דיאלוג בין היהדות, הנצרות והאסלאם. זה החזון שלו", הוא אומר, "במקום שהצדדים באזור יעשו דמוניזציה הדדית הוא מקווה שהם יצליחו ליצור נורמליזציה".
אתר אינטרנט יכול לשנות את האזור?
"צריך להתחיל מאיפשהו. גם הסכם אוסלו התחיל ממפגשים בין שני ישראלים לפלסטינים".
אתרים כאלה בדרך כלל נוטים לצד הפלסטיני.
"אני פטריוט ישראלי, אף אחד מאיתנו לא פרו-פלסטיני. מעולם לא התבקשתי למתוח ביקורת על ישראל".
לא מפריע לך לכתוב באתר שהבעלים שלו הוא סורי?
"לא רלוונטי בעיני לשאול איפה הוא נולד. בעלים של כלי תקשורת שמשקיע בעיתון כספים שהוא הרוויח בקזינו הרבה פחות מתאים לי מג'מאל דניאל. יכולתי גם להמשיך לכתוב ב'הארץ' עד סוף ימיי, אבל הלכתי למשהו חדש לגמרי, כי אני מאמין בזה".
את ההתלהבות מצנן יוסי אלפר, בכיר במוסד לשעבר, שהקים את האתר "ביטר למונס" עם ע'סאן חטיב, היום סגן נשיא אוניברסיטת ביר זית. "ביטר למונס" נסגר בחודש אוגוסט אחרי 12 שנות פעילות, שבמהלכן עימת כותבים מהמזרח התיכון עם כותבים ישראלים בנושאים שונים. "סגרנו את האתר בנימה פסימית", אומר אלפר, "אין תהליך שלום, יש גל של עליית האסלאם. המוסלמים לא סובלניים כלפי השתתפות במפעל כזה. אפילו כותבים מאיחוד האמירויות נעלמו פתאום. אלה שנימקו את ההיעלמות אמרו שזה לא הזמן לכתוב באתר משותף עם ישראלים, מפני שהם חוששים שיאשימו אותם בשיתוף פעולה".
את הרעיון הגו אלפר וחטיב ב-2000. "הייתה אז אופוריה של השלום לקראת קמפ דיוויד ביולי 2000. רצינו לתרום משהו משלנו לשיפור האווירה. פנינו לקהל של אליטות, עיתונים ערבים פרסמו מאמרים שלנו למרות שנאסר עליהם, נתנו במה לחמאס, לאנשי שלום ערבים וישראלים ולמתנחלים, שאפנו להציג את כל הדעות ובלבד שייכתבו באופן מכובד. לכן גם לא הסכמנו לשלב טוקבקים במאמרים, מפני שטוקבקיסטים יורדים למכנה המשותף הוולגרי והדוחה ביותר. היו לנו כמאתיים אלף גולשים בכל מהדורה ופרסמנו שתי מהדורות בשבוע. כל מי שמתעניין בסכסוך במזרח התיכון נהנה מהאתר".
אז מה קרה?
"עייפות. התורמים הפסיקו לתרום. עלות התפעול של האתר הגיעה לכמיליון וחצי שקלים בשנה. באחת הקרנות שתרמו לנו שאלו אותי למה לא עשינו שלום. זאת לא הייתה המטרה שלנו, אבל התקשינו להוכיח שיצרנו שינוי או ששיפרנו את האווירה. אנחנו עצמנו התעייפנו. אבל ההחלטה לסגור הייתה קשה, כאב לנו לסגור, ואנחנו מחפשים דרכים להשאיר את המותג. אולי לאל מוניטור, עם הגב של ג'מאל דניאל, יהיו תקציבים שאנחנו לא הצלחנו להשיג".
גם ד"ר ג'מאל מעריך את היוזמה, אך הוא מקפיד לצנן את ההתרגשות. "היוזמות האלה הן טרנד בינלאומי חשוב מעצם קיומו, שמאפשר לאנשים לגבור על היריבויות והמחסומים שהפוליטיקאים מציבים". לדבריו , "זה מרחב ציבורי חדש שמאתגר את הפוליטיקאים שלא מצליחים לגרום לשינוי. האזור משווע לרוח כזו, שתעמוד מול הקיפאון המדיני בשנים האחרונות. בטווח הקצר מידת האפקטיביות של האתרים האלה דלילה, אם כי כל שינוי מתחיל במקום כלשהו, ובהחלט יכול להיות שהגל הזה יביא לשינויים באזור בטווח הרחוק. לא הייתי מבטל את זה, אבל גם לא צריך לבנות על הטרנד הזה הרים וגבעות".
רות מרקס-אגלש, בעבר עורכת בג'רוזלם פוסט, ניסתה במשך שלוש שנים להקים אתר דומה יחד עם עיתונאי ירדני. "לכאורה קל ליצור באינטרנט פרויקטים חוצי גבולות", היא מסבירה. "בתקופה שהפרינט בבעיות כלכליות, האינטרנט הוא המוצא המתבקש. האתר יכול להיות גשר בין עיתונאים מהאזור, אבל בתקופה האחרונה יש תנועה בעולם הערבי שמתנגדת לנורמליזציה עם ישראל, ועיתונאים מהמזרח התיכון לא מוכנים לעבוד עם ישראלים. על העיתונאי הירדני נמתחה ביקורת בירדן בגלל שיתוף הפעולה איתי. אם רוצים לשנות את המציאות צריך להקים אתר בעברית ובערבית. רצוי שאתר כזה יציג לישראלים תמונה רחבה יותר מהמזרח התיכון, שאינה נחשפת בעיתונות בישראל".
למרות הקשיים שחוותה בעבר מרקס-אגלש, היא לא מפסיקה להאמין ביוזמה, ובשבועות האחרונים היא עובדת באתר האינטרנט "יור מידל איסט", שמתכונתו דומה לאל מוניטור, והוקם לפני חודשים אחדים בידי האחים הדנגרן משטוקהולם. "אנחנו סוג חדש של מדיה, שמבוסס על קשרים", מבטיח האתר, שמקווה להביא סיפורים ודעות מהאזור כולו. השבוע הם כתבו על עוזרות בית מאסיה שמנוצלות לרעה בירדן, על ההתעלמות של ישראל מהפליטים האפריקנים, על הצמיחה בבנייה בביירות, על הרכבת הקלה בקזבלנקה, על נשים בתימן ועל עסקים בעיראק.
"בנסיעותיי במזרח התיכון ובצפון אפריקה ראיתי שיש פער בין האירועים בשטח ובין הכתבות עליהם בתקשורת המערבית", אומר אדם הדנגרן. "התקשורת המערבית מציגה את הבעיות במזרח התיכון באופן לא מאוזן. המטרה שלנו היא להעביר סיקור נרחב של האזור, ולתת במה לקשת רחבה של כותבים, מתומכי המשטר בטהרן ועד דיסידנטים איראניים".
אנחנו לא פרויקט שלום, מבהיר האח והשותף דיויד הדנגרן: "אנחנו רוצים לדווח על חיי היומיום באזור. נפרסם סיפורים חיוביים לצד התפתחויות שליליות, נסקר גלריות בתל אביב ומועדון גלישה בעזה, וגם את הסכסוך. המטרה שלנו היא לתרום להתפתחות חיובית באזור. הפתרון מתחיל בהבנה, ולשם כך נחוץ מידע על שני הצדדים. את המידע נביא בעזרת רשת ענפה של כותבים: מבלוגרים ידועים, אקדמאים, ערבים מניו יורק, יהודים מהולנד, טורקים מבריסל, איראנים מקליפורניה ותושבי האזור".
דווקא תושבי האזור לא תמיד מוכנים לכתוב זה לצד זה.
אדם: "אין לנו בעיה עם זה. כותבים מכל צדי הקשת מוכנים לכתוב אצלנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם