האם האיחוד ההיסטורי בש"ס יגרום לנפילתה?
הסקרים מבשרים רעות, הפעילים מבולבלים ואנשי דרעי נאבקים במקורבי אלי ישי. המחלוקות הפנימיות מאיימות להטביע את ש"ס
לא שזה עזר. הפעילים המשיכו לצעוק ודרעי נאלץ לשלוח את נהגו, אבי אמסלם, יחד עם כמה מחבריו הבריאים כדי לפרק את החבורה מבפנים. העניינים הסתדרו, איכשהו, אבל ביטאו את הפרדוקס העצום בש"ס של הימים האלה: התנועה החזירה את הכוכב הכריזמטי שלה כדי שיביא לה קולות ומנדטים, אבל הוא צריך לעצור את ההתלהבות של החבר'ה שבאו לשרוף איתו את השטח, ודורש מהם לשתוק. ככה זה. אם המנהיגות מתחלקת גם האנרגיות מתפזרות לשלוש והולכות לאיבוד במריבות על כוח וכבוד.
מלחמת המחנות בין אריה דרעי ואלי ישי חודרת לכל מקום בש"ס. היא מעסיקה את כולם, מהרב עובדיה יוסף וחברי מועצת חכמי התורה ועד אחרון הפעילים בשכונת הבוכרים. המלחמה הזו מחרידה את התנועה, מפלגת את מטה הבחירות ומאפילה על כל ניסיון להכניס כוח רצון ורוח תזזית בפעילים, כמו שהיה פעם. במקום לצאת לרחובות עם אש ספרדית בעיניים, כולם שם עסוקים היום בחישובי הרווח והתועלת של דרעי, ישי ואטיאס, שחולקים ביניהם את ההנהגה. כולם מנבאים מה היה קורה אילו דרעי היה לבד, או ישי היה לבד, או שרק הרב עובדיה היה מנהל את העניינים בשלט רחוק מביתו ברחוב הקבלן.
אחרי שבוע בתוך המסדרונות של ש"ס, בכנסים, באירועים ובשיחות עם עשרות פעילים מכל המחנות אתה מרגיש כי העסק תקוע. הכוחות הפועלים מנטרלים אחד את השני. התנועה שהתפוצצה לפני הבחירות ב-1999, שטפה את המדינה וגרפה 17 מנדטים עדיין כלואה ומסוגרת. דרעי לא מוצא את מקומו. ישי חוסם לו כל פינה. הוא הרי לא שולט בש"ס 12 שנה כדי לוותר על הכל במחי יד. ישי איבד כבר את העוגנים שהיו לו בבית הרב עובדיה לטובת אטיאס, והוא לא מוכן להישאר חסר כל.
אטיאס עצמו מוצא את עצמו נע ונד בין השניים כמו מבוגר אחראי. אנשי ישי אומרים שאטיאס גמר אומר להכתיר את דרעי, ולכן מתייחסים אליו כמו אל גורם עוין. בנסיבות הללו כל מינוי במטה הבחירות של ש"ס או אישור תקציב גורם למלחמת עולם. על כל פלאייר שמופץ מתנהלים דיונים של שעות רק על סדר הקרדיטים. איש אינו מתפלא שאין בחוצות העיר אף שלט
החשדנות בין הצדדים עצומה. בכנס שהתקיים ביום ראשון האחרון במרכז הקונגרסים בחיפה שיסה אחד המשתתפים את ישי. האיש, דני בן סעדון חבר מועצת העיר תל אביב, טען כלפי ישי כי "לקחת את ההנהגה בגניבה". הוא דרש מישי לוותר לדרעי על המקום הראשון. "שלושה אנשים זה לא עובד. זה כישלון בשטח. תן לדרעי לעבוד לבד", הוא צעק לעברו. דרעי קם והיסה את סעדון, אבל אנשי ישי לא השתכנעו. מבחינתם, כל האנשים שמגיעים לתמוך בדרעי באירועים ברחבי הארץ הם "חבר'ה מאורגנים שמגיעים וצועקים 'אריה, אריה' בשביל 19 שקל לשעה".
"בישיבות ובבתי הכנסת כולם מודים על כך שאריה דרעי חזר לש"ס", אומר אבי מידן, פעיל ממבשרת ציון שמגיע לכל אירוע. "דרעי היה בגלות 12 שנה וכולם חשבו שהוא יקבל לידיו את המושכות. אם הוא רוצה, הוא יכול להביא לש"ס 17 מנדטים. הוא יכול להביא את כל הפריפריה. הוא הוכיח את זה, אבל מה קורה? לא נותנים לו לעבוד. רבים איתו על מקום ברשימה ועל תוארי כבוד. בסוף הם יקבלו חמישה מנדטים, כולם ילכו לליכוד או לבית היהודי, ואז אולי הם יבינו מי זה דרעי", מסכם מידן ומניף אצבע מתריעה.
ואבי גוזלן, פעיל ש"ס מאשדוד, מוסיף: "אריה דרעי הוא סוליסט. הוא צריך את המפתחות ביד. הוא לא יכול לנהוג במכונית עם עוד שניים, כאשר כל אחד לוחץ לו על הברקס. ככה רק עושים תאונות".
לפני חודש וחצי חזר דרעי לש"ס. בשנים האחרונות הוא הודיע שירוץ בראש מפלגה חדשה, מכיוון שלא מקבלים אותו בש"ס. בסוף קיבלו אותו אחרי מסע ארוך ומתיש סביב ביתו של הרב עובדיה. אריאל אטיאס, האיש החזק בש"ס, לקח מישי את תפקיד יו"ר התנועה וחילק אותו גם לעצמו ולדרעי. ישי בעצם הודח מתפקיד היו"ר, אבל הובטח לו שיהיה השר הבכיר של התנועה. תמונת האחדות של דרעי, ישי ואטיאס פרצה לאוויר העולם ב-17 באוקטובר. בראיון מחויך בערוץ 2 נראו דרעי וישי כמו זוג יונים. "יש משקעים, אבל אנחנו עם הפנים קדימה", הבטיח דרעי.
דרעי יצא לרחוב של ש"ס ומצא קהל חדש. אלה לא אותם פעילים חדורי רוח המהפכה שליוו את ש"ס בתחילת דרכה ב-1984 ודרשו להחזיר עטרה ליושנה. אלה גם לא מאות פעילי השטח של דרעי שליוו אותו לכלא מעשיהו בספטמבר 2000 והקימו מחוץ לחומות את ישיבת "שאגת אריה" שמשכה אלפים מדי ערב. הפעילים הללו חיכו לדרעי שנים ארוכות, מאז השתחרר מהכלא ביולי 2002. בעיני רוחם הם ראו אותו חוטף את הפיקדון המפורסם שהניח הרב עובדיה בידיו של ישי ומנהיג את ש"ס כפי שרק הוא יודע. באירועים של ש"ס פגשתי שניים או שלושה מהפעילים השרופים של אז, שזכו לכינוי "התנזים". האחרים נשארו בבית.
השבוע דיברתי עם יעקב עידן, אחד מראשי התנזים. הכרתי אותו בצעירותו, בימים שבהם התאבד על כל קול לש"ס בשליחותו של דרעי. היום הוא איש עסקים ונדל"ן, אבל לא תמצאו אותו בשטח. "חשבנו שאריה יחזור בצורה אחרת", הוא מסביר. "שיבוא לאותה נקודה שאותה עזב. זה לא קרה. עכשיו הוא חזר קצוץ כנפיים. אתה יודע למה אנחנו לא באים לעזור? כדי שהאנשים של ישי לא יאמרו לנו 'אתם אשמים'. בגללכם לא ניצחנו. שלא יהיה להם אליבי. אם דרעי היה מנהיג לבד זה היה שונה. אנחנו לא יכולים לעבוד בשביל שלישייה".
ככה זה נראה. האנשים בש"ס התבגרו יחד עם התנועה, לטוב ולרע. במשך השנים הם גם למדו משהו על פוליטיקה שימושית והפכו ציניים הרבה יותר וסקפטיים כלפי המטרות של המנהיגים שלהם. הפעילים של היום מתמצאים בסבך האינטרסים של כל אחד. הם מכירים היטב את סיפורי השחיתות של כמה מראשי התנועה שהתחברו עם השררה ועשו לביתם, לפני שדאגו לבתי כנסת ולמקוואות. הם גם רואים את שדרת חברי הכנסת של ש"ס, שהם, איך לומר, לא גאוני הדור ולא כולם מוסיפים כבוד לבני עדות המזרח.
גם חיים אמסלם שפרש מש"ס עושה שמות בתנועה. הקמפיין הנגטיבי שלו ושל תנועתו "עם שלם" מחלחל אצל הפעילים. אמסלם מספר בכל ראיון כי ש"ס נועדה בעצם להנציח את המסכנות של האנשים החלשים, ולא לקדם אותם, כדי ליצור תלות של תמיכה בתנועה וכך לשמור על מאגר מצביעים קבוע. אמסלם גם נותן סימנים במנהיגי ש"ס שדואגים לעצמם ושולחים את בניהם לישיבות אשכנזיות, למרות הלהט הספרדי שהם משווקים באירועי הבחירות. הטקטיקה בש"ס היא להתעלם לגמרי מהאיש ולנהל קמפיין חברתי-עדתי בוטה מול "האנשים שאין להם".
דרעי מודה כי "אמסלם לא גורם לנו נחת רוח", אבל הוא לא יכול להתעלם ממה שקורה מסביב. ביום שישי האחרון, למשל, נפגש ראש הממשלה נתניהו עם אלי ישי. במוצאי שבת הוא היה אמור להיפגש עם דרעי, אבל הפגישה בוטלה כי ראש הממשלה לא חש בטוב. ברחוב של ש"ס פרץ כמובן ויכוח מר: האם נתניהו דחה את הפגישה, או שדרעי היה זה שסירב להגיע כי נתניהו פגש את ישי קודם. דרעי נשבע לי כי דאג לבריאותו של ראש הממשלה. "אם נתניהו היה נפגש עם אמסלם ביום שישי הייתי מתעצבן. מה אכפת לי שהוא נפגש עם ישי?", שאל דרעי.
אבל יש מי שלא מוכן לקבל בנחת רוח את אמסלם. בכנס ביום ראשון הופיע הרב שלום כהן, אחד מארבעת חברי מועצת התורה של ש"ס. הרב כהן, בהתבטאות נדירה, דיבר בדרשתו על אנשים ש"באים מבתי שימוש ולא יודעים לאן הם הולכים". מיד לאחר מכן הוא התייחס לאמסלם וקילל אותו בלי עכבות. "עם שלם? זה עם חסר. מאיפה הוא בא זה? בר מינן".
והבלבול חוגג. מטה הבחירות של ש"ס נמצא בקרית המדע בהר חוצבים. ארבע קומות לקחה המפלגה בבניין. דרעי יושב בקומה הרביעית. ישי ואטיאס נמצאים במשרדים הממשלתיים שלהם ומגיעים להתייעצויות. החלוקה בין הצדדים מגושמת, וגם היא נעשתה תחת אילוצים של שליטה וכוח. דרעי הוא יו"ר מטה הבחירות, ישי הוא יו"ר מטה יום הבחירות ואטיאס הוא יו"ר מטה ההסברה. כל אחד מכין לעצמו את התירוצים ליום הכישלון, אם יקרה. אנשי דרעי אומרים שכבלו את ידיו כדי להיפרע ממנו אחרי הבחירות. אנשי ישי טוענים שדרעי קיבל כל מה שרצה, כולל תקציב של 28 מיליון שקל, ושלא יתבכיין.
לקראת סוף השבוע המתח בצמרת התנועה הגיע לשיאו. הרב עובדיה וחברי מועצת חכמי התורה ישבו על הרשימה לכנסת. פעם דרעי היה קובע את הסדר, והרב היה חותם על הרשימה. היום אטיאס בוחר את השמות, ודרעי מחכה כמו כולם לראות באיזה מקום הוא ידורג ומי יהיו האנשים שלו בתוכה. בשבועות האחרונים ניהל דרעי מאבק על המקום הראשון. לקראת הסוף נראה שהוא ויתר גם על העמדה הזו. "שיעשו מה שהם רוצים", הוא אמר לי. "לא אכפת לי. פעם הייתי סיירת מטכ"ל, היום אני טנקיסט".
אחד הפעילים המרכזיים בש"ס אמר השבוע כי "המשיח בא, אבל השאיר את הגאולה בבית". דרעי שומע את הדברים ואומר שהוא מסתכל לטווח רחוק. אחרי האירועים שהיו השבוע, כך סיפר, מפעמת בו רוח חדשה. "ראיתי את האנשים בכנסים. איזה להט, איזו התלהבות, ניצוץ בעיניים. הם הביאו לי אנרגיות שהרבה שנים לא היו לי. אמרתי דברים שיצאו לי מהלב. היום אני מחויב פי עשרה. אני רואה את האהבה הזו כלפי ושוכח הכל. שום דבר לא יזיז אותי. לא משנה לי מקומות ולא תפקידים", אמר וחתך בשתי ידיים את האוויר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם