בשם הדת
בעולם הערבי, וגם בישראל, נוהגים באלימות באצטלה של קדושה, אך האלוהים שלי הוא רב-חסד והתורה שלי מטיפה לחמלה וכבוד
לאל-ג'והארי, יש אילנות גבוהים להיתלות בהם. ב-2001 פוצץ הטליבאן את פסלי הבודהה העתיקים בבימאן שבאפגניסטן. הרס אוצרות התרבות הפנומנאליים התחולל גם אז בשל פסק הלכה דתי. הקוראן בכבודו ובעצמו הוזעק להעניק לחורבן את שמו וחותמו.
שאיפת הרס שנובעת מפרימיטיביות תרבותית מעוותת אי-פי
אבל אלוהים שלי הוא רב-חסד ואמת, רחום וחנון, מושיע אלמנות ומגן על יתומים. התורה שאני גדלתי עליה מטיפה לחמלה, כבוד, אהבה ורעות. האמונה של גדולי ישראל לאורך הדורות מצאה את ביטויה הנפלא בצדיק שלחץ יד אישה כדי לא לפגוע ברגשותיה; בדיין בבית דין רבני שרדף במדרגות אחרי סרבן גט והתחנן בפניו בדמעות שליש לשחרר עגונה מכבליה.
לא ייתכן שרבנים ומנהיגים רוחניים הפועלים כיום להרחיב את מעגלי הערכים והחסד, דוגמת הרב שי פירון והרב יובל שרלו, יתנהלו באותו מרחב של נציגי האלוהים המרשים לעצמם בשמו לשלוח מכתב תמיכה בנשיא קצב או רבנים הקוראים לא להשכיר דירות לערבים ולסלק את הפליטים הזרים אל מותם במולדתם.
על
אנשי רוח ותרבות להתקומם נגד השימוש הבזוי בתורה ודת. משימה זו מוטלת גם על מנהיגי הציבור הדתי, שעומדים חסרי אונים מול אחרים המכפישים את תורתם, ובאצטלה של קדושה עושים מעשים שאין בהם קדושה כלל. במבצע "עמוד ענן" ניכסו הפלשתינים את אלוהים והקוראן כששלחו בשם הדת רקטות קטלניות לאזורים מיושבים.
אחד הלוחמים הגיבורים הסתתר בערוגת הירק של גן ילדים פעיל, ובחסותו שלח טילים בשרשרת מפוארת אל יישובי הדרום. בסוף אפילו לאלוהים נמאס; וגם לחיל האוויר שיירט אותו ואת המשגר שלו לשמיים בלי שפגע, למרבה המזל, בגן הילדים הסמוך. מישהו פיקח כתב על זה סטטוס: "כשקוראים לאלוהים שלוש וארבע פעמים, בסוף הוא מגיע".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם