לחסל את הטרור בעזה או לפתוח במו"מ? מסתכלים על היום שאחרי
האם על ישראל לשאוף למוטט כליל את שלטון הטרור ברצועת עזה, להסתפק בחיזוק ההרתעה או אולי בכלל לפנות לדרך ההידברות המדינית עם הפלשתינים ועם כל העולם הערבי? לכמה מומחים יש פתרון מושלם, השאלה היא מה עושים
קיימות שלוש אסטרטגיות מקובלות לקונפליקט עם חמאס: שאיפה למוטט את שלטונו, שימור ההרתעה והפחתת תדירות הסבבים וחומרתם ונכונות להידברות מתוך מטרה להגיע להסכם.
אלוף (במיל') עוזי דיין, לשעבר סגן הרמטכ"ל וראש המועצה לביטחון לאומי, תומך באופציית המיטוט. "אסור לישראל להסכים לשיטת הסבבים, שמחריפה את מצבנו ואת הפגיעות שאנחנו סופגים בכל סבב". לדעת דיין, מיטוט חמאס צריך להיעשות לא בכיבוש קרקעי של כל עזה, אלא בשילוב של כמה אמצעים אחרים. "קודם כול, סיכול ממוקד של הנהגת חמאס, בלי לתת חסינות לאף אחד. המבצע הנוכחי היה נראה אחרת לגמרי אילו בתחילתו לא אחמד ג'עברי היה מחוסל, אלא איסמעיל הניה (ראש ממשלת חמאס - י"ש). בנוסף, צריך לבצע הרס שיטתי של מוסדות השלטון החמאסי, וכן פגיעה מתמשכת במרכזי הלחימה שלהם, שמבוססים היום על רקטות".
דיין אינו חושש מהטענות הקבועות כי החלופות בדמות אל-קאעידה והסלפים גרועות יותר. "זה סתם תירוץ של מי שלא רוצה לעשות כלום. אני לא זוכר שבמלחמת העולם השנייה בעלות הברית הטרידו את עצמן בשאלה מי ישלוט ביפן אחרי שימוטטו שם את השלטון". הוא מדגיש, אמנם, שאין צורך לשוש למלחמה, "אבל בהינתן מצב של עימות צריך לנצל אותו להכרעה. לכל הפחות צריך ליצור מצב של הרתעה משמעותית יותר - גם באמצעות כיבוש קרקעי של אזורים אסטרטגיים מסוימים, לא של לב האזורים המאוכלסים. למשל, הרחבת רצועת הביטחון שלנו בעזה, כיבוש האזור הצפוני של הרצועה או אפילו רצועה שתנתק את עזה ממצרים. כיבושים כאלה אמנם לא ימוטטו
העיתונאי שלומי אלדר, פרשן ערוץ 10 לענייני ערבים ומחבר הספר 'להכיר את חמאס', סבור ששימור הסטטוס-קוו וההרתעה היו אפשריים רק לפני המבצע הנוכחי. "עד הסבב הנוכחי חמאס דווקא השתדל ליצור שקט. אחרי מלחמת לבנון השנייה הם הציעו שקט ל-25 שנה, כאשר ממשלת אולמרט לא קיבלה את ההסכם איתם מחשש להחליש את אבו-מאזן. הבעיה היא שבניגוד ללבנון, שם קיים ארגון חזק אחד שיודע לשמור על השקט כשהוא חושב שזה האינטרס שלו, ברצועה יש סבך של ארגונים שחמאס התקשה לשלוט בהם.
"אחרי הסבב הנוכחי, כשהם הצליחו לירות רקטות ללב ישראל, גם חמאס פחות מורתע ופחות בעל רצון לשמור על השקט. מבחינה זו מצבנו הורע בעקבות המבצע. היום באמת אפשרי לבחור רק בין הידברות כוללת למיטוט חמאס, כשלצערי אופציית המיטוט נראית לי יותר ריאלית. אני לא מאמין בהסדר שנרקם עכשיו עם מצרים. אם יהיה פיגוע מסיני, ישראל לא תחכה שהמצרים יעשו בשבילה את העבודה אלא תגיב, ואז הם יגיבו בהחרפה עוד יותר גדולה של הירי, ובסוף נפלוש לעזה כדי למוטט אותם - מה שאומר כמובן גם מיטוט השלום עם מצרים. זה לא שכוחות מצריים יילחמו מולנו בעזה, אבל הם בוודאי לא יעמדו מנגד ולכל הפחות יפתחו את המעברים ויאפשרו לחמאס להצטייד בכל הנשק שיכול לעבור דרכם".
ד"ר גיא בכור, פרשן לענייני ערבים ועורך האתר 'ג'י פלאנט', סבור כי הרתעה היא האסטרטגיה הנכונה, בשילוב חיזוק הנתק הישראלי מעזה. "אין אפשרות להסכם עם חמאס בגלל החלומות שלהם על חליפות אסלאמית בכל המזרח התיכון, וגם לא נכון לפלוש קרקעית לעזה מכיוון שזה רק יעמיק את החיבור שלנו לעזה, כשהיעד הוא להתנתק ממנה".
מסיבה זו הוא תומך במדיניות הישראלית של המבצע הנוכחי, שמיועדת, להבנתו, לחיזוק ההתנתקות מעזה. "מהלך זה יושג, בין היתר, באמצעות עירוב גורמים נוספים בסכסוך שייאלצו לעמוד מול חמאס, כמו מצרים וארה"ב", סבור בכור. "לישראל יש עניין להתנתק ככל האפשר מעזה ולקשור את עזה ככל האפשר למצרים ולעולם הערבי בכלל. בעידן מורסי זה אפילו יותר אפשרי מאשר בעידן מובארכ, דווקא בגלל האחווה האידיאולוגית בין מורסי לחמאס שלא תאפשר לו להתנכר לעזה. מורסי גם יודע שהמשטר שלו שברירי, וכאוס בעזה עלול להקרין גם על יציבות שלטונו. לכן יש ויהיה לו אינטרס לרסן את הכאוס".
לדעת בכור, המבצע הנוכחי הוא הצלחה לא רק ביעדיו המדיניים הנכונים, אלא גם מבחינה צבאית-טקטית: "ישראל לא באה למבצע כדי למוטט את חמאס אלא כדי לחזק את ההרתעה, וזה אכן הושג, ובוודאי יושג כשמנהיגי חמאס יצאו מהבונקרים ויראו מה קרה בימים האחרונים. המדיניות של ג'עברי הייתה בנויה על מעבר מהתנהלות של מיליציה לתשתית של צבא: הקמת מחסנים, בסיסים וכדומה. זו מתנה לחיל האוויר, משום שמדובר במטרות נייחות וקלות יחסית לפגיעה. ואכן, כל המערך הזה הושמד בימים האחרונים באופן שיטתי. בנוסף, האמצעים הטכנולוגיים שפיתחה ישראל אפשרו לה מצד אחד להימנע מפגיעה משמעותית באוכלוסייה האזרחית, ומצד שני דיוק בהתקפות שלה על התשתיות בעזה, תוך פגיעה מינימלית באוכלוסייה האזרחית שם".
לשיטתו של בכור, יש להוסיף למדיניות הישראלית עוד שני צעדי התנתקות. "מצד אחד, הודעה על השלמת צעדי ההתנתקות האזרחית והכלכלית מעזה. בתאריך מסוים נפסיק לספק לעזה חשמל ומים ונפסיק לאפשר מצב שבו השקל הישראלי הוא המטבע העזתי. הרי אנחנו המקרה הראשון בהיסטוריה שבו גורם כלשהו מממן ומכלכל את אויבו תוך כדי מלחמה. אז צריך להודיע על כך מראש ולאפשר לעזתים ולגורמים התומכים בהם להיערך לכך. מצד שני, בדיוק מסיבה זו לא הייתי מתנגד להשקעות ערביות בעזה, כמו זו של שליט קטאר, ובכלל לביקורי מנהיגים ערבים בעזה. זה רק יקשור את עזה יותר למצרים ולליגה הערבית ופחות להקשר הפלשתיני, וגם זה טוב לישראל".
אלוף (במיל') גיורא איילנד, ראש המועצה לביטחון לאומי בעבר, סבור שגם היום שיקום הסטטוס קוו המבוסס על הרתעה, ובעיקר על אינטרסים הדדיים, אפשרי. "ישראל צריכה להכיר במציאות שנוצרה בפועל. בעזה יש בפועל מדינה, וזה אפילו לא כל כך רע מבחינתנו, כי בכל מקרה עדיף לישראל להתנהל מול מדינה או שלטון מעין מדינתי מאשר מול כנופיות ומיליציות. אדרבה, ככל שהכתובת יותר מדינתית באופייה, כך היא מגלה יותר נטייה לאחריות. צריך להבין שיש פה מאזן של אינטרסים בעלי התנגשות מסוימת, אבל לא בהכרח סתירה. האינטרס שלנו בעזה הוא ביטחוני בלבד, ומעבר לכך לא מעניין אותנו מי ישלוט בה.
"האינטרס שלהם הוא ביסוס שלטונם, ובין שני סוגי האינטרסים האלה אפשר להגיע להבנות. הם צריכים לספק ביטחון, ואנחנו צריכים לאפשר להם את ביסוס שלטונם, אפילו בנכונות להסרת הסגר הימי, למשל - לא פתיחה מוחלטת כמובן, אבל לא יקרה כלום אם מדינות האיחוד האירופי ייקחו על עצמן אחריות לביצוע 'שאטלים' של אספקה לעזה. בוודאי שאין לנו סיבה להתנגד למימון תשתיות על ידי קטאר ואחרות. אדרבה, אם יהיו תשתיות חזקות, יהיה להם מה להפסיד. הם גם יהיו חייבים דין וחשבון לבוני התשתיות, ויהיה להם יותר אינטרס לשקט". מאותה סיבה סבור איילנד שבזמני עימות ראוי שההתקפות הישראליות יהיו גדולות יותר מכפי שהיו בעימות הנוכחי: "לא נגד אזרחים, אבל בהחלט נגד תשתיות בשביל לחדד אצלם את ההבנה שיש להם מה להפסיד מעימות".
ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי, שגם הוא כיהן בעבר כראש המועצה לביטחון לאומי, אינו מציין במפורש הידברות ישירה עם חמאס, אבל טוען כי יש צורך במציאת דרכים להסדרת יחסינו עם חמאס. זאת בפרט מתוך הנחה שבסופו של דבר חמאס כנראה ישלוט על הרשות הפלשתינית. קווי היסוד להסדר כזה, לשיטת הלוי, הם קודם כול הכרה דה-פקטו של חמאס בקיומה של ישראל. "אין לנו צורך שיכירו בזכותנו להתקיים", אומר הלוי, "אלא רק בעצם קיומנו כעובדה. ומעבר לכך, הכרה בהחלטות שקיבלו בעבר המוסדות הפלשתיניים והימנעות מפעולות איבה, כולל התחמשות". בתמורה, מציע הלוי, תפסיק ישראל את המצור על עזה שמכביד על האוכלוסייה הפלשתינית. "למעשה, גם בעבר חמאס היה מעוניין בהסדר כזה - לא מאהבת ישראל כמובן, אלא מהאינטרסים שלו", הוא מסכם.
אבל יש גם מי שחושב שיחסי ישראל-חמאס קשורים באופן בל-יינתק לשאלת ההסדר המדיני הרחב יותר. כך, למשל, סבור העיתונאי הערבי-ישראלי נזיר מג'לי, המשמש כפרשן לענייני ישראל בכלי התקשורת הערביים. לדעתו, פתרון בעיית חמאס צריך לבוא במסגרת הסדר כולל עם הרשות הפלשתינית. "ישראל הייתה צריכה לעודד את האחדות הפלשתינית ולנהל משא ומתן לשלום עם המנהיגות המאוחדת. חלק מחמאס הרי ממילא תומך בהסדר מדיני, ואפילו ההסכם שכבר הושג בין פת"ח לחמאס דיבר על הסכמה לחזרה לקווי 67' ופתרון בעיית הפליטים, מה שנותן זכות וטו לישראל על אופי הפתרון".
על השאלה מדוע אם כן לא המשיכו שני הפלגים הפלשתיניים במדיניות מאוחדת, שהרי ישראל לא הייתה יכולה למנוע אותה, אומר מג'לי שהמגעים אכן חודשו לאחרונה בתיווך המצרים ויש סיכוי טוב שהם יושלמו בהצלחה. "אמנם אם הם ייכשלו, זה לאו דווקא בגלל ישראל, אבל יש לישראל בכל זאת חלק בכך מכיוון שהיא החלישה מאוד את אבו-מאזן ואת הרשות בשנים האחרונות".
פרופ' שאול משעל, מומחה לחמאס מאוניברסיטת תל-אביב (שפרסם עוד ב-1999 ספר יסוד על חמאס), סבור שהיחסים עם חמאס צריכים להיות מעוגנים בהסדר מדיני, אבל בהקשר רחב יותר - לא רק מול הרשות הפלשתינית, אלא מול כלל העולם הערבי או לפחות הציר הסוני. "היום כבר ברור שישראל לא יכולה לחסל את חמאס. אם ניכנס לעזה במטרה לחסל אותם, לכל היותר נגיע למצב של מוטציה כאוטית, שתהפוך לפצע מדמם בלבה של מדינת ישראל. כאן צריך לקבל הכרעה אסטרטגית, שלא קיבלנו מאז הקמת חמאס: אם כבר הולכים להבנות עם הארגון ולמעשה 'מדברים איתו' בצורה זו או אחרת, אולי כדאי כבר להגביה את הרף ולהגיע להסדר רחב יותר עם כלל העולם הסוני, על בסיס היוזמה הסעודית מ-2002. זה עשוי לייצב לא רק את היחסים שלנו עם חמאס, אלא גם את כלל המשטרים שחשובים לנו, ובמיוחד הרשות הפלשתינית וירדן".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם