היופי כן קובע: כך תבחרו את המנהיג האידיאלי
מנהיגי ישראל לדורותיהם התמודדו בדרך כלל עם סוגיות צבאיות או מדיניות. אבל מתברר שיש עוד כמה מדדים שעל פיהם אפשר לבחון את הנבחרים שלנו: תסרוקת, גובה וחוש הומור. ההיסטוריה כבר הוכיחה שגם הפרטים הקטנים האלה חשובים
הסקרים מנסים לחזות מי ינהיג את ישראל בשנים הקרובות על פי פרמטרים יציבים כמו דעת קהל ומגמות של הצבעות עבר, אבל לאחר שנואשנו מהסקרים, הגיע הזמן לבחון מי יהיה המנהיג הבא של ישראל על פי כלים מדעיים אחרים.
הקפד על מראה שערך
לעתים ההבדל בין ניצחון להפסד הוא כחוט השערה, פשוטו כמשמעו, ואף שהמחשבה כי בחירה של מנהיג עשויה להיות מושפעת מברק שערו וסמיכות בלוריתו נראית שטחית ומגוחכת, נסו להיזכר מי היה נשיא ארה"ב הקירח האחרון. התשובה היא דוויט אייזנהאואר, שנבחר לפני 50 שנים והיה למעשה נשיא ארה"ב נטול השיער היחיד מאז 1841.
השיער הוא כלי פוליטי חשוב, וככזה חייבים המועמדים לדעת גם איך להשתמש בו כראוי. למטרה זו נוצרה "תיאוריית פיסוק השיער," שמשפיעה על כמה מהראשים החשובים בעולם זה כמה עשורים. בבסיס התיאוריה עומדת ההנחה שאנשים היוצרים בשערם שביל בצד ימין הם בעלי דומיננטיות גדולה יותר של האונה הימנית, ולכן הם נוטים להיות אמנותיים ורגישים יותר, ואילו אנשים שהשביל בשיער שלהם נמצא בצד השמאלי נראים כריזמטיים, מצליחנים ורציונליים יותר.
התיאוריה הזו אולי נשמעת מוזרה, אבל ניתן לראות לה סימוכין בעולם הקולנוע. שם, למשל, שומר הוד מלכותה ג'יימס בונד תמיד הופיע על כרזת הסרט כששערו השרמנטי מפוסק בצדו השמאלי. כך גם בסרטי "סופרמן," שבהם כריסטופר ריב הקפיד להופיע עם שביל בצד ימין כל עוד גילם את העיתונאי קלארק קאנט. ברגע שעטה את גלימתו של סופרמן עבר השביל לצד השני במפגן של כוח בלוריתי טהור.
וכרגיל, מה שטוב להוליווד טוב גם לפוליטיקה. כך, לדוגמה, בהיסטוריה הארוכה של ארה"ב רק שלושה נשיאים נהגו להופיע עם שביל בצד הימני, או ליתר דיוק שניים, מפני שג'יימי קרטר, שהיה אחד מאותם נשיאים שהסתרק נגד הזרם, שמע על תיאוריית פיסוק השיער והחליף במהלך הכהונה את השביל בשערו הסורר.
אפילו אחד הנשיאים הגדולים בתולדות ארה"ב, אברהם לינקולן, הסתבך בסיפורי שיער - במהלך צילומים נשיאותיים עוזר צלם סירק אותו ויצר לו שביל בצד ימין בניגוד לתספורת שעמה נהג להסתובב בדרך כלל. עד היום ניתן לראות על שטר של 5 דולר את לינקולן חמור הסבר כששערו מסורק מצד ימין לשמאל ואילו באנדרטת לינקולן נראה שערו של הנשיא מסודר לכיוון ההפוך.
לישראל הגיעה המודעות לעניין התדמית של מנהיגנו, כמו כל דבר אחר, באיחור קל. ניתן לומר שעבור מרבית המנהיגים שאלת התספורת היתה בעיקר סוגיה תיאורטית, מאחר שלחלק גדול מהם פשוט לא היה "פרטנר." כך, במהלך שנות קיומה המעטות של מדינת ישראל הספיקו לכהן שישה ראשי ממשלה קירחים, בהם דוד בן גוריון, לוי אשכול, יצחק רבין, מנחם בגין, שמעון פרס ואהוד אולמרט.
המראה החלק כמעט נעלם ממערכת הבחירות הנוכחית, ויסלח לנו המועמד שאול מופז, אבל לפיגורות הבולטות יש שני דברים שאין לו - שיער ובוחרים. באופן אחיד ניתן לראות את בנימין נתניהו, אביגדור ליברמן ואריה דרעי שולטים במחנה השמאל - לכולם יש שביל מוקפד ביותר
שלי יחימוביץ' אגב, מצאה גם היא פתרון לעניין השביל, ובחרה בפסוקת במרכז הראש.
באופן כללי רצוי להיות גבוה, ולא רק עבור מנהיגים. אנשים גבוהים מרוויחים יותר כסף מהאדם רגיל, כך על פי מחקר מ-2004 שחישב שכל סנטימטר מעל הממוצע מוסיף להכנסה השנתית 360 דולר. הסיבה לכך נעוצה אולי בעובדה שאנשים גבוהים הם גם חכמים יותר מהממוצע. זאת לפחות המסקנה של מחקר שנעשה באוניברסיטת פרינסטון, שגילה שילדים גבוהים מגלים באופן מובהק כישורים קוגניטיביים טובים יותר מאחרים, וכי אנשים גבוהים נוטים בבגרותם לקבל משרות שדורשות יכולות ורבליות ומתמטיות מורכבות.
ואם כל האי צדק הזה לא גורם למאותגרים אנכית להניף אגרופים כלפי השמים בזעם, הרי שהנתון הבא ודאי יעשה זאת. שכן אנשים גבוהים נתפסים גם כאטרקטיביים יותר - כך עולה ממחקר שנערך באוניברסיטת גדנסק שבפולין, שגילה שהגובה האולטימטיבי בעבור אישה הוא 180 סנטימטרים ובעבור גבר 189 סנטימטרים.
לנוכח העובדה שכל כך הרבה תכונות חיוביות מקושרות לגובה, אין זה מפתיע שגם יכולת מנהיגות מושפעת מהנתון הזה. ניתן לראות שארה"ב לא בחרה נשיא שנמוך מהממוצע הארצי מאז שב1896- נבחר הנשיא מקינלי, שהתנשא לגובה 173 סנטימטרים בלבד. מאז שמרו נשיאי ארה"ב על סטנדרטים גבוהים, וכיום הנשיא אובמה, שגובהו 1.86 סנטימטרים, מסתכל על ממוצע הגובה של ארצו מלמעלה. ישנם כמובן גם מנהיגים נמוכים, והדוגמה העכשווית מגיעה מהמדינה שהביאה לעולם את המושג "תסביך נפוליאון." בארמון האליזה בצרפת שולט פרנסואה הולנד, שגובהו 173 סנטימטר בלבד, שלא היו נחשבים גבוהים בשום צורה, אילולא התמודד מולו ניקולא סרקוזי, שנמוך ממנו בשישה סנטימטרים. לכן בכל מה שנוגע למנהיגות, הגודל כן קובע.
כמו בתחום השיער גם בסוגיית הגובה המנהיגים שלנו בישראל קצת פחות התבלטו, וראשי הממשלה שלנו, כמו מדינתנו, היו לרוב קטנים. האבטיפוס למנהיג צמוד הקרקע שלנו יהיה כנראה לעד דוד בן גוריון, שגם כשמדדו אותו כשהוא עומד על הראש עדיין הגיע לגובה של 152 סנטימטרים. לאחר שאהוד ברק פרש ממפלגת העבודה והקים את מפלגת עצמאות, הגיבה שרת החינוך לשעבר שולמית אלוני על ההשוואה בין ברק לבן גוריון במילים: "הדמיון היחיד בינו לבין בן גוריון זה הגובה".
כנראה לא בכדי נעל ברק נעלי עקב במבצע אביב נעורים, אף על פי שהוא אינו נמוך יותר מראש מפלגת העבודה שלי יחימוביץ' ונמצא בטווח הגבהים של יאיר לפיד, שגובהו 174 סנטימטרים. אם כן גם על פי נתוני הגובה נראה שהיתרון בחיקו של בנימין נתניהו, שעל פי מקורות זרים מתנשא לגובה של 184 סנטימטרים.
ראש ממשלת בריטניה לשעבר וינסטון צ'רצ'יל התעורר בוקר אחד לבשורה מרעישה מצד המזכיר שלו, שסיפר שאחד מחברי הפרלמנט נתפס עירום במהלך הלילה בפארק תוך כדי פעילות מינית בחברת אחד ממפקדי המשמר המלכותי. צ'רצ'יל הקשיש השיב מיד בשאלה "לא היה קר מאוד אתמול בלילה."? "כן," ענה המזכיר, "זה היה אחד מהלילות הקרים ביותר בשנה האחרונה." לכך השיב צ'רצ'יל "האין זה גורם לך גאווה להיות בריטי"?
אז נכון שאת מקומו בהיסטוריה לא תפס המנהיג הבריטי השמנמן בשל יכולתו לספר בדיחה אלא יותר בשל ההצלחה שלו בתחום של ניצחון במלחמות עולם, אבל היה זה חוש ההומור המבריק שלו שהפך אותו לאחד המנהיגים האהודים בכל הזמנים.
מאז ניסו מועמדים רבים לדגדג את ציבור הבוחרים להצביע עבורם. ריצ'רד ניקסון, למשל, השתתף ב1968- בתוכנית מערכונים ונתן את הפאנץ' ליין הקבוע sock" "it to me באחד העיתויים הקומיים המוצלחים ביותר מאז פרל הרבור. במהלך העימות הטלוויזיוני בין המועמדים לנשיאות ב1984- הדף הנשיא רונלד רייגן את הטיעון שהוא זקן מדי בכך שהצהיר כי לא ינצל את "הנעורים וחוסר הניסיון" של וולטר מונדייל. בקמפיין לנשיאות של 1992 שלף ביל קלינטון את משקפי השמש שלו והסקסופון וביצע את "Heartbreak Hotel" בתוכניתו של הקומיקאי ארסיניו הול.
המערכה האחרונה לנשיאות בארה"ב לא חסרה הומור משובח, כמו הגיגים של המועמדים על אהבתם ל"רחוב סומסום" ובדיחות על הכיסא הריק של קלינט איסטווד. אחת מההברקות הטובות ביותר של אובמה במהלך המרוץ לנשיאות נרשמה בביקורו של הנשיא בדיסני וורלד בינואר האחרון, שם אמר: "אני מוכרח להודות, אני נרגש לפגוש את מיקי. זה תמיד נחמד לפגוש מנהיג עולמי עם אוזניים גדולות משלי".
למרות שלא תמיד היה ממה לצחוק בארצנו הקטנה זכינו בכמה ראשי ממשלה שידעו בכל זאת לספר הלצה או שתיים. לוי אשכול היה עמוס בסוג הומור מהוויית היידישקייט ובלשון חדה, וידע לפזר תשובות שנונות לכל כיוון. בטיסה מעל שטחי יהודה ושומרון הוא התרשם מהנוף ואמר "הנדוניה יפה, אבל אני לא אוהב את הכלה." גם גולדה מאיר השאירה כמה הערות מוצלחות כמו "הרשו נא לי לומר דבר אחד שיש לנו הישראלים נגד משה: הוא הוביל אותנו במדבר במשך 40 שנה, אך הביא אותנו למקום היחיד במזרח התיכון שאין בו נפט".
הופעת האורח הזכורה של אהוד ברק בביתם של "הפילוסים" מ"ארץ נהדרת" לפני ארבע שנים היתה "מצ'עממת" לכל הפחות, ויצרה את הרושם שמי שאחראי במפלגת העצמאות על הצחוקים הוא כנראה שלום שמחון.
במדד ההומור נמצא יאיר לפיד לא הרבה מעל ברק. כאן המקרה הקלאסי של הסנדלר ההולך יחף בולט במיוחד, שכן לפיד מקבל אמנם את הקרדיט על גילוי כמה מהשמות הגדולים בעולם הקומי בישראל, אבל כשחושבים לפיד, האסוציאציות הן קודם כל בגדים שחורים, טקסי זיכרון ורמי קלינשטיין. הפעם האחרונה שבה צחקנו מלפיד היתה סרטון מקריירת האגרוף שלו.
בדו קרב האמיתי על התואר המועמד המצחיק נאבקים שניים - הראשונה היא שלי יחימוביץ,' שבכנס העיתונאים באילת בחודש האחרון התייצבה לצדו של בן דמותה ב"ארץ נהדרת" טל פרידמן וסיפרה בגילוי לב שהיא היתה בהלם מדמותה של חלי בתוכנית, וכשנשאלה ממה באופן ספציפי השיבה: "קודם כל מהדמיון"!
נתניהו גילה גם הוא שנינות מפתיעה בשנה האחרונה ולא באולפן טלוויזיה, אלא דווקא במליאת הכנסת, כאשר השיב לח"כ איתן כבל שגיחך על האופן שבו הוצג רה"מ בטקס הזיכרון לשריפה בכרמל במילים: "איתן, אתה יותר מבריק משכטמן, יותר מצחיק מסיינפלד, כדררת את זה לשער יותר טוב ממרדונה". ומאחר שהומור הוא תחום גמיש יותר למדידה מאשר צפיפות שיער או גובה, בקטגוריה זו נכריז על שוויון בין שלי לביבי ונמתין לינואר הקרוב כדי לראות מי יצחק אחרון.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם