הדיל והתרגיל: השטח בליכוד כבר מתחמם
הפריימריז בליכוד מתקרבים והשטח כבר החל לרתוח. קבלני הקולות רוקמים עסקאות והכסף מתחיל לזרום מהכיסים העמוקים
פרג'גם ידע להתייצב בצד האידאולוגי הנכון. הוא היה מראשי המורדים בליכוד, התנגד להתנתקות, נשאר במפלגה אחרי המפץ של אריאל שרון וקדימה וגילה נאמנות בלתי מסויגת לראש הממשלה נתניהו. רק לפני שבועיים לחם פרג' במרכז הליכוד בכל כוחו לטובת האיחוד עם הרשימה של ליברמן, אף על פי שדרדרה את המחוז שלו לאחור ברשימה המשותפת, עד למקום ה-35.
אבל לראש הממשלה היו, מסתבר, תוכניות אחרות לגבי פרג'. נתניהו רוצה לראות ברשימת הליכוד בכנסת הבאה את הכלכלן שלמה מעוז, ויהי מה. אחדי הפרישה המתוקשרת של כחלון, שגרמה נזק לליכוד ולדימוי החברתי שלו הוא ראה במעוז תחליף ראוי ואפילו הזמין אותו ללשכתו והעניק לו את ברכת הדרך מול המצלמות. נתניהו התווה למעוז גם את המסלול הפוליטי. הוא שלח אותו להתמודד ברשימה הארצית, מתוך הנחה כי התמיכה מלמעלה פלוס ההיכרות הטלוויזיונית יעשו את שלהם, ומעוז ימצא את עצמו בקדמת הרשימה.
אבל העניינים לא מתנהלים בקלות בליכוד, בטח לא בימי פריימריז. עשרות שרים, חברי כנסת ומועמדים אחרים, שנלחמים על חייהם הפוליטיים לא הסכימו לוותר על מקומם עבור המועמד של נתניהו, גם אם הוא שונא לבנים, אוסטרו-הונגרים, שופטי בג"ץ וחברים בדירקטוריון של בנק לאומי. ניסיון שעשו נתניהו ואנשיו לבדוק אם מעוז יכול להיכנס לרשימה דרך השותף החדש, אביגדור ליברמן, זכה בכתף קרה. ליברמן רוצה להביא את המזרחי שלו (ברגע זה מדברים בסביבתו על אלי מלכה, ראש המועצה האזורית גולן).
אז מה עושים? מנחיתים ברגע האחרון את שלמה מעוז על מחוז דן. מעוז הוא תושב שוהם, והוא יכול להתמודד משם נגד פרג' וחבריו על המקום בכנסת. ביום שלישי, דקות לפני שנסגרה ההרשמה למחוזות במצודת זאב, התקבל מעוז כמועמד. העניין הוא שמעוז הוא מועמד חדש, ואין לו שורשים בליכוד ובקרב הפעילים. מה עושים עכשיו? מסדרים לו דיל, במקרה כזה עם האיש החזק ביותר במחוז ובכלל, ח?כ חיים כץ. לפי יודעי דבר, לכץ יש 1,300 חיילים במחוז דן, רובם עובדי התעשייה האווירית בלוד, והם יעשו בדיוק את מה שכץ תובע מהם. ומה כץ יקבל בתמורה? אולי את תיק הרווחה, במקום כחלון. ימים יגידו.
נוגה רפפורט, הדוברת של נתניהו בליכוד, אומרת שהיא לא רוצה להתייחס לדברים. אילן מרסיאנו, היועץ של ח"כ כץ, מודה כי "ראש הממשלה ביקש מכץ לעזור לשלמה מעוז במחוז דן. אני לא יודע בכמה כוחות סוס הוא יפעל בשבילו, ואם הוא יהיה שר.? שלמה מעוז עצמו מודה שירוץ במחוז. "אין לי זמן. עוד לא התחלתי קמפיין", הוא אומר ומפנה אותי לדוברת, מיטל לוי שקובעת כי "נתניהו החליט שהמחוז הכי טוב עבור מעוז".
אורי פרג' לא מגיב. הוא כובש את הזעם על נתניהו, ומבטיח לסגור את החשבון בבוא היום עם המנהיג שבגד בו. מתמודד אחר במחוז, עו?ד יוסי פוקס, לא מוכן לשתוק. "הניסיון של נתניהו להנחית את המועמדים שלו במחוזות, כדי שייקחו את המקום של ליכודניקים ותיקים כשל בעבר. בפריימריז הקודמים הוא ניסה להריץ את טל ברודי במישור החוף. זה לא הלך".
"אצלנו אנשים צומחים מלמטה במשך עשרות שנים. אנחנו לא ניתן למעוז אפילו קול אחד", מסכם פוקס. ובכיר בליכוד הוסיף כי "נתניהו הימר על מיט רומני ונכשל. הוא הימר על זבולון אורלב ועבד נגד נפתלי בנט בקרב על ראשות הבית היהודי, וגם כאן נפל. מעוז יהיה הכישלון השלישי שלו".
כמו תמיד, הפריימריז בליכוד צפופים ויצריים במיוחד, אבל הפעם יש כאן כללי משחק, גם אם הם לא כתובים. 123 אלף מתפקדים יבחרו את המועמדים שלהם לכנסת ב-25 בחודש . 21 ייבחרו ברשימה הארצית, שכוללת גם את נתניהו. עוד עשרה ייבחרו במחוזות השונים. רוב המחוזות נחשבים לא ריאליים כי ההשתלבות של ליברמן ואנשיו דוחקת אותם לאחור.
ההתרוצצות רבה. יש פעילי ליכוד, כוכבים וטרמפיסטים - ביניהם פליטי קדימה - שרצים ברשימה הארצית של הליכוד (צחי הנגבי, אבי דיכטר, אריה ביבי או יוליה שמאלוב-ברקוביץ'). הסיכוי של כולם בינוני עד נמוך, כי בליכוד לא סולחים בדרך כלל. יש פליטים שניסו את מזלם דרך הרשימה של ליברמן. רוחמה אברהם נפגשה בעניין עם שר החוץ. בסוף החליטו הצדדים כי אברהם תתמודד על ראשות העיר בראשון לציון או בפתח תקווה, כמועמדת של הליכוד ביתנו.
שני אישים פוליטיים חשובים בליכוד משחקים תפקיד מפתח בפריימריז. ראש הממשלה נתניהו הוא כתובת מיוחלת לכל מועמד. בשוק הפריימריז תמיכה פומבית של נתניהו במועמד שווה לפחות עשרת אלפים קולות. עד היום הוא תמך בשניים: בני בגין, שרץ ברשימה הארצית, וידידנו שלמה מעוז, שנתניהו רקם לו דיל נפרד במחוז. גם השר ישראל כ"ץ נחשב למי שיכול לחרוץ גורלות. כ"ץ פופולרי בזכות העבודה רבת השנים שלו בליכוד
חיים כץ הוא קבלן הקולות הגדול בליכוד, ולא מהיום. כץ, יו"ר ארגון העובדים הארצי בתעשייה האווירית, מחזיק תחת ידיו 15 אלף מתפקדים עושי דברו (או בשפת הליכוד: "ראשי ברזל"). הם יודעים שהם תומכים בו והוא דואג להם לדרגה ולפנסיה.הרבה שנים כץ מחזיק בפוזה הזו. תחקירים בטלוויזיה הראו בעבר את האוטובוסים שמגיעים באופן מאורגן לקלפי ואת העובדים בסרבלים שמתגאים ברשימות החיסול שהופקדו בידיהם.
חיים כץ החליט לתמוך הפעם בארבעה מועמדים: השר ישראל כ"ץ, רובי ריבלין, מאיר מלכה ושלמה מעוז. על תמיכה מהסוג הזה מועמדים מוכנים לשלם כסף רב. ברשימת החיסול של כץ מופיע בינתיים איש אחד: חבר הכנסת כרמל שאמה.
מאיר מלכה הוא ממלא מקומו של כץ בארגון העובדים של התעשייה האווירית. מלכה מתמודד במחוז השפלה, שעדיין נחשב ריאלי בליכוד. הוא חרדי, מהנדס במקצועו, דעותיו תואמות את אלה של הרב חיים אמסלם שפרש מש?ס. על המשבצת בשפלה מתמודד גם דוד ביטן, סגן ראש העיר ראשון לציון, ידידו של השר כ"ץ. ביטן שווה בעצמו 2,000 מתפקדים . בליכוד מתחייבים כי מדובר כאן בקרב המעניין ביותר בפריימריז.
נוסף על המחנה הענק של חיים כץ יש עוד שני מחנות גדולים בליכוד, שיכולים לקבוע את גורל הרשימה. שני המחנות שייכים לימין הדתי-לאומי ולעתים הדתי-לאומני. המחנה האחד הוא של תושבי יהודה ושומרון. מובילים אותו שבח שטרן ונתן אנגלסמן. המחנה הזה שווה לפי ההערכות למעלה מ-9,000 מתפקדים.
כרטיס הכניסה אליו מחייב תמיכה בלתי מסויגת במתנחלים ו/או דחיית כל תהליך מדיני.יקירי המגזר הזה הם: ישראל כ"ץ, משה (בוגי) יעלון, גלעד ארדן, יולי אדלשטיין, זאב אלקין, יריב לוין, דני דנון וציפי חוטובלי. ברשימות החיסול של המחנה רשומים השרים בני בגין ודן מרידור, שהעזו לתמוך בעמדת בית המשפט העליון בפרשת מגרון ותמכו בפינוי המאחז 500 מטר בקו אווירי דרומה.
מחנה פייגלין הוא סיפור ידוע. משה פייגלין, תושב קרני שומרון, פקד לאורך השנים אלפי חברים לליכוד במטרה מוצהרת להשתלט על מוסדות התנועה ולהנהיג אותה לעבר מהפכה אמונית בעם ובמדינה.
פייגלין כשל עד היום במטרותיו העיקריות. הוא הצליח לפקוד רבים, כוחו נאמד היום ב-5,000 איש, אבל הוא לא הצליח למנוע מהלכים היסטוריים בליכוד שבישרו על פנייה למרכז, בכלל זה תוכנית ההתנתקות, נאום בר-אילן והקפאת הבנייה בהתנחלויות. מצד שני, פייגלין הצליח להכניס כמות נכבדה של חברים למרכז הליכוד שהצליחו לשנות כמה מהלכים פנים-תנועתיים.
פייגלין עצמו היה יעד לחיסול פוליטי ממוקד של ראש הממשלה ואנשיו. שלוש פעמים הוא התמודד מול נתניהו על ראשות התנועה ונכשל. לפני ארבע שנים, כאשר התמודד לכנסת ושולב במקום ה-21, היה מי שעשה לו תרגיל פרוצדורלי שזרק אותו לאחור. הפעם זה שונה. פייגלין וחטיבת "מנהיגות יהודית" בליכוד נרגעו קצת והרגיעו גם את נתניהו.
פייגלין, בניגוד לפעמים קודמות, לא יוצא בהצהרות בוטות נגד ראש הממשלה ולא מחלק רשימות חיסול נגד מקורביו. המועמדות שלו נחשבת היום לגיטימית, וסביר להניח שהוא ייבחר לכנסת. ברגע זה הוא תומך בשני שרים באופן פומבי, ישראל כ?ץ וסילבן שלום. מועמדים אחרים זוכים אצלו לתמיכה שקטה. אם פייגלין ייכשל הפעם במרוץ לכנסת, יש מצב שהוא יחסל את הפרויקט שלו בליכוד.
יש גם ראשי ערים, ראשי סניפים ופעילים מרכזיים שמחזיקים תחת היד מתפקדים רבים, ופתוחים לבצע דילים. הרשימה שמסתובבת בליכוד היא זו: דוד ביטן (ראשון לציון) - 2,000 קולות; ארנון גלעדי (תל אביב) - 2,000 קולות ; חיים אביטן (ראש העיר חדרה) - 1,500 קולות ; יחיאל זוהר (ראש העיר נתיבות) - 1,000 קולות ; שמעון סוסן (ראש מועצת חבל מודיעין) -1,000 קולות; ג'קי לוי (ראש העיר בית שאן) - 1,000 קולות ; הקבוצה הירושלמית (ישראל יהושע ואיציק קויפמן) - 3,000 קולות ; חיים ביבס (ראש העיר מודיעין) - 1,000 קולות.
לפי כל החישובים, לפחות חמישה שרים וחברי כנסת מכהנים יעופו מהרשימה. סביר להניח כי השרים הבכירים וחברי הכנסת הפעילים יתפסו מקום גבוה ברשימה הארצית. השרים יעלון, כ"ץ, שלום, סער, ארדן, שטייניץ, לבנת, יו"ר הכנסת ריבלין וחברי כנסת בולטים דוגמת זאב אלקין, יריב לוין או גילה גמליאל לא צריכים להשקיע מאמץ מיוחד בפריימריז. כולם זוכים לתמיכה רוחבית. המאבק הסמוי שמתנהל בין השרים הוא בעיקר יוקרתי: מי יהיה האיש שיזכה במקום הראשון בבחירות הפנימיות הללו. הקרב החריף אחרי פרישתו מהמרוץ של משה כחלון, שהיה מועמד כמעט ודאי להוביל את הטבלה הליכודית אחרי המשחקים ב-25 בנובמבר .
אבל קחו מועמד פחות ידוע שמנסה את מזלו. ד"ר גבי אביטל מרחובות הוא איש ראוי, פובליציסט, מדען טילים במקצועו, לשעבר ראש חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וחברתי. קרן ברק היא לוביסטית ותיקה, משכילה ובהירת ביטוי, שרצה בין סניפי הליכוד שנים רבות. אביטל או ברק, לפי החוקים הלא כתובים בפריימריז של הליכוד, צריכים לקבל תמיכה מאורגנת משניים מתוך חמשת האישים והמחנות שהוזכרו: נתניהו, ישראל כ"ץ, חיים כץ, המחנה הלאומי ביהודה ושומרון ואנשי פייגלין. אם לא יצליחו להתחבר לשניים מהם, סיכוייהם קלושים.
סיפור הפריימריז בעיקרו של דבר הוא סיפור של דילים. יש דילים ישירים ודילים עקיפים. למשל, ראשי המחנות הגדולים מעניקים למועמד בירושלים את קולותיהם, והוא מעניק למועמד הארצי שלהם את הקולות שצבר במחוז. זה דיל ישיר. יש עסקאות בין מתמודדים במחוזות ובאזורים השונים.
המועמד במחוז הגליל והעמקים מכיר את חברי הליכוד במחוז הנגב, ושני המועמדים מחליפים תמיכות ורשימות. זה דיל עקיף. בשטח מסתובבים קבלני קולות ושרלטנים שמציעים את מרכולתם במחירים שבין 200 ל-500 שקל למתפקד. תמיד הם מוצאים את הפראייר שישלם.
יש עוד הרבה כסף שמסתובב בשטח. מועמד שרץ ברשימה הארצית צריך להכין חצי מיליון שקל, במקרה הטוב. מועמד שרוצה להיבחר במחוז צריך להיפרד ממאה אלף שקל בקירוב. צריך לשלם הרבה לקבלני הקולות, וזה עוד לפני שהזכרנו את הכסף שהמועמד צריך להעביר לפעילים, יועצי תקשורת, כנסים, דיוור ישיר, עלונים, מטה הארגון ויום הבחירות. ואחרי כל זה הם עלולים לשמוע איך המועמד שרק הגיע לליכוד דילג מעליהם, או על החבר שהתחבר בכישרון לדיל העקיף ותפס את מקומם הנכסף. ככה זה להיות מיט רומני לעניים. לא קל.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם