ומה אם הסקרים טועים?
הטיעון לפיו ישנה הטייה מכוונת במדגמים לטובת אובמה חסר ביסוס, אך ייתכן שקיימות טעויות שנעשות בתום לב. מבט למספרים שמאחורי הסקרים
אם רומני ינצח מחר, תהיה זו הוכחה לכך שהסקרים היו מוטים לרעתו. הדמוקרטים מטאטאים את הטענה הזו כקונספירציה של רפובליקנים מיואשים. הם צודקים, אבל רק באופן חלקי. התיאוריה שלפיה הסוקרים מטים בכוונה את המדגמים כדי לסייע לאובמה נטולת ביסוס רציני. אך ייתכן, גם אם בסבירות לא מאוד גבוהה, שהם פשוט שוגים בתום לב.
ב-1997 הצליחו הטלפנים של מכון המחקר הנחשב "פיו" לראיין 36 אחוזים מהאנשים שאליהם התקשרו. היום עומד הנתון על תשעה אחוזים בלבד. התמונה דומה גם בשאר מכוני הסקרים בארה"ב. קשה מאוד ליצור מדגם מייצג של כלל האוכלוסיה כאשר כ-90 אחוזים ממנה מסרבים לשתף פעולה. ואכן, בתוך הקבצים הרשמיים של תוצאות הסקרים - אלה שמתחבאים מאחורי השורות התחתונות שמתפרסמות בעיתונות - אורבים כמה נתונים חשודים.
הטענה של הרפובליקנים ולפיה הסוקרים דוגמים כמות עודפת של דמוקרטים ביחס לחלקם האמיתי באוכלוסייה מוכרת היטב, וכלל לא בטוח שהיא משוללת יסוד. המודל שלפיו מחליטים רוב הסוקרים כמה מצביעים שרשומים כדמוקרטים יש לדגום, וכמה שרשומים כרפובליקנים, מתבסס על דפוס ההצבעה של 2008, אז ההתלהבות ההיסטרית מאובמה הייתה בשיאה. לפני ארבע שנים הגיעו לקלפיות יותר דמוקרטים מרפובליקנים בשיעור של 8-7 אחוזים. השנה, לאחר שההתלהבות מאובמה שכחה, סביר להניח שמודל הזה כבר אינו רלבנטי.
אך נתון בעייתי נוסף, שזכה לפחות תשומת לב, הוא האחוז המופרז של המרואיינים שמזוהים על ידי הסוקרים מתוך כלל הבוחרים הרשומים כ"בוחרים שסביר שיצביעו" (Likely Voters). במציאות מצביעים פחות מ-70 אחוזים מהבוחרים הרשומים, אך בסקרים רבים מאוד זוהו אחוזים גבוהים בהרבה מתוכם כ"בוחרים שסביר שיצביעו"'. כמעט בכל הסקרים, אובמה מפגין ביצועים עדיפים בקרב מצביעים רשומים לעומת ביצועיו בקרב “בוחרים שסביר שיצביעו". לכן, החפיפה המוגזמת בין הקבוצות מעידה לכאורה על הטיה סטטיסטית לטובתו.
כך, למשל, בסקר העדכני ביותר מהמדינה המתנדנדת איווה, זכה אובמה ביתרון של חמישה אחוזים. לכאורה, הסקר נערך בקרב 800 "בוחרים שסביר שיצביעו". אך עיון באותיות הקטנות שבתוך קובץ המקור של תוצאות הסקר, מראה כי 100 אחוזים (!) מהבוחרים הרשומים זוהו על ידי עורכיו כ"בוחרים שסביר שיצביעו" (42 אחוזים אמרו שכבר הצביעו בהצבעה המוקדמת, ו-58 אחוזים אמרו ש"יצביעו בוודאות"). הסקר הזה, שמתבסס על תחזית של אחוז הצבעה לא הגיוני בעליל, נערך על ידי העיתון הנפוץ באיווה, דה מוין רג'יסטר, שהביע תמיכה ברומני. המסקנה: אין קונספירציה, אך בהחלט יתכן כי יש בעיה עם הסקרים.
גם נתוני ההצבעה המוקדמת שזורמים מהמדינות המתנדנדות מעידים לכאורה על מגמה שאינה תואמת את הסקרים. באוהיו, למשל, הצביעו נכון ל-1 בנובמבר (או הזמינו בדואר טפסי הצבעה מוקדמת) 547 אלף דמוקרטים לעומת 470 אלף רפובליקנים. אובמה, אם כן, אמור להוביל שם בכשמונה אחוזים. אבל ההצבעה המוקדמת נחשבת באופן מסורתי לממלכה הנשלטת על ידי הדמוקרטים, בעוד הרפובליקנים תמיד מביאים יותר מצביעים לקלפיות ביום הבחירות. הפער הנוכחי קטן מההפרש שממנו נהנה אובמה באותו שלב ב-2008, וכלל לא בטוח שיספיק לו כדי לנצח במדינה.
בבחירות הקודמות ניצח
למרות הפיגור הרפובליקני לכאורה, מדובר למעשה במגמה המסמנת צמצום פער של 263 אלף קולות לטובת הרפובליקנים – מעט יותר מההפרש שבו ניצח אובמה באוהיו לפני ארבע שנים. וזה לפני שהגענו ליום הבחירות, שבו, כאמור, צפויים הרפובליקנים להביא לקלפיות יותר בוחרים. לפי המגמה הזו, ובניגוד לסקרים – רומני אמור לנצח באוהיו.
גם במדינות המתנדנדות האחרות משתקפת מגמה דומה, של צמצום פערים משמעותי בהצבעה המוקדמת. כמובן שייתכן כי הרפובליקנים, שהשקיעו השנה מאמץ עצום בהקמת תשתית שטח חזקה, פשוט מביאים מוקדם יותר לקלפיות תומכים שבעבר חיכו עד יום הבחירות כדי להצביע. אם זה ההסבר לצמצום הפערים בהצבעה המוקדמת, הרי שהדבר יקזז את היתרון המסורתי של הרפובליקנים ביום הבחירות. אך ייתכן בהחלט שהצמצום נובע, לפחות בחלקו, מרמת התלהבות עדיפה של הבוחרים הרפובליקנים, שמשתקפת מרוב הסקרים.
ועדיין, למרות כל מה שנאמר כאן, ניסיון העבר מלמד שלרוב סיפקו הסקרים תמונה מדויקת יחסית לגבי התוצאה הסופית של הבחירות, ולכן סיכוייו של אובמה לנצח היום גבוהים יותר. די ברור שיש פגמים בסקרים, אך כלל לא בטוח שהם משמעותיים מספיק בשביל להפוך על פיה את השורה התחתונה מבחינת זהות המנצח. בכל מקרה, את הביטחון שמפגינים הרפובליקנים בימים האחרונים ניתן לייחס לא רק להעמדת פנים מאולצת, אלא גם למספרים ולנתונים שמתחבאים מאחורי הסקרים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם