למה יחימוביץ' לא רוצה את מיכאלי בעבודה?
לפני שבוע התקשרה מרב מיכאלי ליחימוביץ' כדי לבשר לה שהיא מתמודדת, אך לא שיערה שתיתקל בטריקת דלת בוטה, בלי התנצלויות
האווירה הייתה מצוינת והאירוח מושלם, אלא שהמסרונים שזרמו בקצב מוגבר אל תוך הארמון מפעילי ליכוד, ח"כים, שרים וכתבים פוליטיים, התריעו על איום אחר לגמרי וקלקלו את המסיבה. המידע החם דיבר על כך שכחלון רציני עם מיזם המפלגה החברתית, שזה כנראה לא ספין ושהשר הפופולרי שרק לפני יומיים ניהל את ישיבת מרכז הליכוד ונעתר לחיבוקי נתניהו על הבמה - בדרך לעזוב את המפלגה שבה צמח.
ההלם היה גדול. כי כמו תמיד אצל נתניהו, עובר זמן עד שהאסימון נופל. בכלל בימים האחרונים הוא היה עסוק בבלימת ההתנגדות בליכוד לאיחוד עם ליברמן ואחר כך במינופו כהצלחה. כך שבבוקר הנסיעה לפריז עוד הניחו בלשכת ראש הממשלה שכחלון בסך הכל נהנה מתשומת הלב התקשורתית סביבו, שהוא באקסטזה מהסקר שניבא לו 20 מנדטים בראש מפלגה חברתית ושמדובר בבלון ניסוי שנועד להאדיר את המותג כחלון ותכף יתפוצץ.
אבל ככל שנקפו השעות וכחלון לא הכחיש אלא רק העצים את הסיפור באמצעות מקורביו, הבין נתניהו שמי שרק לפני שבועיים דיבר ברגשנות על לקיחת פסק זמן מהחיים הפוליטיים מטעמים אישיים, ושיבח לעיני המצלמות את דרכו החברתית של הליכוד, נמצא כבר בסרט אחר לגמרי.
מה באמת גרם לכחלון לשנות פאזה ולהתייצב חזיתית מול נתניהו? מה קרה לכל הצהרותיו על הישארותו בליכוד ולקיחת חלק פעיל בקמפיין ובתשדירים? יותר ויותר נראה שכחלון הניח שפרישתו לא תעבור בשקט ונתניהו ימהר לפצותו. במשך שבועיים עבדו פעילים מטעמו כדי להשאיר את כחלון רלוונטי. אילו היה רוצה באמת לפרוש, היה מתנתק מהכל. עשו את זה בהצלחה לפניו גם נתניהו וברק. אלא שכחלון עוד לא פרש וכבר החל את הקאמבק שלו.
מה גרם אם כן למהפך המפתיע? הסקרים המחמיאים, תחושת העוול, הרצון לנקום והחבירה לליברמן שעמעמה את העיסוק בו, עומדים במרכזו של הסיפור הזה על שר שהיה חביבו של ראש הממשלה, מקורבו הפוליטי ואחר כך מותג חברתי לוהט, עד שקרא תיגר על נתניהו ומאיים כעת לגרוע ממנו מנדטים, ברגע האמת.
כחלון עם מפלגה חברתית או בחבירה לאולמרט ולבני מהווה איום. יש סקרים מהשבוע האחרון שמראים שבכוחו להיות שובר שוויון, אבל זוהי רק תחילתה של הדרך. אם אכן יקים מפלגה חברתית וישאב מנדטים מהליכוד, קמפיין "בחרת כחלון קיבלת שלי" כבר מוכן. על הליכודניקים זה עובד תמיד. כך או כך, האפשרות שיקים מפלגה הפכה משלשום חלק מתוכנית העבודה של נתניהו. מעכשיו זהו משחק שונה.
אילו נתניהו היה ניחן ביכולת השרונית לקרוא אנשים, הוא לא היה אמור ללכת שבי אחר הצהרות המחויבות הכחלוניות לליכוד. במקרה הזה גם לא צריך הבנה ייחודית בנפש האדם. הסימנים היו שם, פזורים לאורכה ולרוחבה של השנה וחצי האחרונות של דרכם
אלמלא התעלם מהסימנים, היה נתניהו יכול לדעת שהילד מגבעת אולגה, שתמיד נהנה להפגין יחס אגבי למעמד שהגיע אליו, להתהלך כאילו הכל קרה לו במקרה ואין לו בעיה לוותר בשנייה אחת על הכל ("לא נולדתי שר ואני לא רוצה לוויה ממלכתית") - הוא פוליטיקאי שאפתן ונקמן שמודע היטב לכוחו. אלה כמובן אינן מילות גנאי בפוליטיקה. זה חלק ממלחמת ההישרדות, אלא שכחלון הצליח במיומנות גדולה להרחיק את עצמו מהמקומות הללו. אני כאן בשביל האזרח הקטן היה המוטו שלו, אבל השבוע התברר שהוא כאן גם בשביל כחלון. ושסירובו של נתניהו להתחייב למנותו לשר כלכלי בכיר מאוד אחרי הבחירות היה דלק בעירה בסיפור הפרישה בזיגזג שלו.
אף שכחלון נמנע מלתבוע מפורשות את משרד האוצר, היה ברור לכל שלשם הוא מכוון. כחלון ומקורביו סיפרו להרבה אנשים בימים האחרונים על כך שביבי בייאושו הסכים לתת לו את משרד האוצר ובלבד שיחזור, ושהוא עשה זאת באמצעות המתווך אביגדור ליברמן.
אלא שהבטחת האוצר לא עלתה על הפרק בשום שלב. ליברמן קיבל מסרים מאנשי כחלון שינסה להחזירו ונרתם למשימה. הם אמרו לו שכחלון אינו מאמין לנתניהו יותר וליברמן הציע להיות סוג של מגשר. אם רוצים אפשר למצוא פתרון, הציע לכחלון, תגיד מה אתה רוצה. נשב שלושתנו ואני אהיה ערב.
כחלון מעולם לא הרים את הכפפה. נתניהו מצדו חושב שכחלון נהג בכפיות טובה. שהוא קיבל ממנו שני תיקים, התקשורת והרווחה, וגיבוי מוכח ברפורמה הסלולרית שבנתה אותו, אבל כחלון גמל לו בכך שמינה את מיכאל פואה - מי שהיה מנכ"ל מנהיגות יהודית, מראשי מחנה פייגלין - ליועצו במשרד הרווחה משיקולים פוליטיים, כשהוא יודע שמבחינת נתניהו זהו סדין אדום.
נתניהו נפגע מכך שבתחילת המחאה החברתית הוא לא זכה ממנו לגיבוי בתקשורת אלא ההפך, ושכחלון העלים את חלקו של נתניהו בהצלחת הרפורמות בתקשורת. בהמשך לא נעלמו מנתניהו התבטאויותיו של כחלון על הממשלה האנטי חברתית ותחזיותיו הקודרות בנוגע לליכוד בבחירות. השיא היה כשהחליט לפרוש במפתיע עם פתיחת מערכת הבחירות.
בחזרה לארמון האליזה. באווירה הזו, של האסימון שנפל, נתניהו לא התאפק והפקיע רגע ממסיבת העיתונאים המשותפת עם הולנד המופתע לטובת האיום הכחלוני. במקום להתעלם מהשאלה על כחלון בטענה כי הוא עסוק באיום האיראני, נתניהו נשמע לרגע כמו ילד שנאחז בהבטחה ולתבוע את קיומה.
"כחלון אמר לי בצורה מפורשת שהוא נשאר בליכוד. הוא הבטיח גם לציבור", נאחז נתניהו במה שנראה לקוח מתקופה אחרת. למקורבי כחלון זה הספיק. הם טפחו לעצמם שוב על השכם והתרברבו בכך שביבי לחוץ, מזיע ומה לא. אם כחלון ביקש לעצמו רלוונטיות שחש שהיא הולכת לאיבוד, הוא הצליח בגדול.
אירועי כחלון הסיטו את תשומת הלב מכאב ראש נוסף שמונח לפתחו של נתניהו. השר דן מרידור, שהסתייג מהאיחוד בין הליכוד לישראל ביתנו, מתעטף מאז בשתיקה ושוקל את צעדיו. מרידור לא אמר עדיין את המילה האחרונה. הוא ממשיך אמנם במסע הפריימריז, אך באותה המידה עשוי גם לפרוש.
פרישת כחלון זה דבר אחד. פרישת כחלון בטיעונים של מדיניות אנטי חברתית פרועה של נתניהו בצירוף עם פרישה של מרידור, המזוהה עם קו מדיני מתון ושלטון החוק, על רקע החבירה לליברמן, עשויה ליצור תחושה של אפקט דומינו בליכוד. של שרים שעוזבים את נתניהו כמו בבחירות 99', כשמרידור, בני בגין, רוני מילוא ואיציק מרדכי נטשו. גם אם זה אינו המצב בדיוק כיום, הטראומה של הנטישה ההמונית צרובה היטב אצל נתניהו.
אנשי כחלון מספרים שהכל התחיל בחיים רמון, שסיפר לו על סקר שעשה ובו הוא ולבני משיגים 22 מנדטים. זה הדליק את כחלון וסביבתו עד שהוחלט להזמין סקר מרפי סמית בו נבדק כמה שווה כחלון במנדטים בראשות מפלגה חברתית (22) וכמה שווים כחלון ולבני (22). עם הסקר הזה הסתובב השבוע כחלון בגני התערוכה ודיבר עם כמה מבכירי הליכוד. הוא נתן להם להרגיש שהוא בדרך החוצה.
זה היה מחזה מוזר להפליא. כחלון ניהל את הקמפיין הקטן שלו במקביל לישיבת מרכז הליכוד שאישרה את ההסכם עם ליברמן. באותו אירוע נתניהו, שחשד שכחלון מבשל משהו, הכניע אותו מעל הבמה בחיבוק כולל המשפט שהפך לקאלט מאז: "משה, אתה נולדת בליכוד.אתה נשאר בליכוד. אתה תמיד תהיה בליכוד ואתה תעזור לנצח בבחירות". כשמסתכלים על התמונות הללו בעיניים עכשוויות, רואים ששפת הגוף של כחלון משדרת רתיעה.
כחלון עבד מסודר. הפיץ בעצמו ובאמצעות אנשיו סקר שהוזמן על ידם ויצר באזז מטורף. המהלך הצליח מעל המשוער. כחלון כבש את הכותרות הראשיות בעיתונים, אבל לא בטוח עד כמה הוא היה סגור על עצמו עם המהלך כשהחל ביום שני להפיץ את הסקר. הדברים התגלגלו מהר. פתאום דווח שכחלון שוקל ברצינות הקמת מפלגה חברתית ושכחלון רוצה לרסן את מדיניותו הכלכלית של נתניהו. רף הציפיות העצום שיצר מעמיד אותו עכשיו במצב עדין. אם יירד מהעצים הגבוהים, יאבד מהקרדיט הציבורי של מי שנתפס כפוליטיקאי אמיץ ונועז.
שלי יחימוביץ' סוגרת שבוע מוצלח במיוחד. הסקרים מצוינים, 23-22 מנדטים, והוועידה המפלגתית אישרה את הרפורמה שהובילה בשריונים המסורתיים במחוזות, חרף ההתנגדות העזה. עם סקרים כל כך טובים אף אחד אינו מעוניין בחזית פנימית עם יושבת הראש. בסך הכל שקט בעבודה, במידה רבה בשל הצלחתה של יחימוביץ' לאלף את המפלגה שביקשה דרך קבע לחסל את העומדים בראשה - בזכות העובדה שהרימה אותם מהקרשים.
מיכאלי ידעה שהיא אינה רצויה אצל יחימוביץ'. היא נתפסת כשמאלנית מדי וחוץ מזה יש בעבודה כבר שלושה עיתונאים. יחימוביץ' עצמה, דניאל בן-סימון ומיקי רוזנטל. למרות זאת היא לא שיערה שתיתקל בטריקת דלת כה בוטה, בלי התנצלויות, בלי נימוסים.
קשה להיזכר במקרה דומה של ראש מפלגה חופשית, שמנסה למנוע בגופו ממש התמודדות בפריימריז פתוחים. אפילו נתניהו היה יותר עדין מול פייגלין. מיכאלי התלבטה הרבה זמן אם להיכנס לפוליטיקה. היא התחבטה, בדקה, נפגשה עם ח"כים ובסוף החליטה לקדם את האג"נדה הפמיניסטית החברתית שלה מתוך הכנסת, למרות שידעה שיחימוביץ' ממש לא מתלהבת לראות אותה ברשימה. עד כאן בנאלי למדי.
לפני כשבוע התקשרה מיכאלי ליחימוביץ' כדי לבשר לה שהפור נפל. השתיים מכירות זו את זו שנים, עוד מימי יחימוביץ' כעיתונאית. אבל יחימוביץ' לא ענתה. חמישה ימים עברו. מיכאלי השאירה הודעות אבל נענתה בהתעלמות. באין ברירה החליטה מיכאלי לפנות לבוז'י הרצוג וביקשה ממנו להעביר ליו"ר את המסר. רק אז יחימוביץ' התקשרה. השיחה הייתה קצרה, קרה וישירה.
"היי מותק", היא בירכה את מיכאלי, שעדכנה אותה בהחלטה. טוב, אשלח לך את שלום (שלום קיטל מנהל הקמפיין). מיכאלי ניסתה את מזלה: חשבתי שניפגש לפני הוועידה ביום שלישי. יחימוביץ' השיבה: לא קריטי. למחרת צלצל קיטל והסביר לה מדוע היא אינה צריכה להתמודד. מיכאלי לא התקפלה והגיעה לוועידה ביום שלישי שם זכתה לפרגונים לרוב.
עכשיו היא ממתינה להחלטה אם תקוצר עבורה תקופת ההכשרה, כפי שייעשה במקרה של איציק שמולי ומיקי רוזנטל, שיחימוביץ' חפצה ביקרם. מיכאלי לא מתכוונת לוותר בטענה ההגיונית שדין אחד לכולם. יחימוביץ' אינה מתרגשת ואינה מתקפלת. היא אינה מעוניינת להתייחס ישירות למיכאלי, אבל בשיחות סגורות היא מבהירה מה עומד מאחורי דחיית אדם זה או אחר. יש לה מחויבות ליצור רשימה שתחזק את מפלגת העבודה. רשימה מרכזית שתהיה מקובלת על הציבור. או כלשונה, מפלגת העבודה פלוס.
יש לי יכולת מסוימת להשפיע ואני אשתמש בה, כך יחימוביץ', יש אנשים שאני מעדיפה שלא יתמודדו כי הם לא תורמים. יש הרבה פניות של אנשים שהראינו להם תמונת מצב שמראה שלא כדאי להם להתמודד. יש אנשים שגורמים נזק, שמביאים את מפלגת העבודה למחוזות שאינם תורמים לה. אני מסתייגת מאנשים שמקטינים את המפלגה. עשינו עבודה יסודית גם עם סקרים שבהם נסדקו אנשים. בסוף צריך להרכיב פסיפס שיגדיל את כוחנו. ושום מילה על מיכאלי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם