ישראל כבר לא ביתם
החיבור בין נתניהו לליברמן יצר ואקום ברחוב הרוסי והותיר אותו ללא מפלגה. לפער הזה צריכות להיכנס מפלגות חברתיות שיכולות להציע שינוי לבעיות העולים
גם את הבחירות של 1999 ניצח אהוד ברק בזכות העבודה הרבה שהשקיע ברחוב הרוסי. כנראה שציבור דוברי הרוסית אינו ימני כמו שנהוג לחשוב וניתן לזכות באמון העולים כאשר יודעים לפנות ולדבר אליהם. אך מאז, כבר יותר מ-10 שנים, מוותרות מפלגות השמאל על קולם של העולים. בהתחלה זה היה שרנסקי שנהנה מבלעדיות ולאחר מכן היה זה ליברמן.
בבחירות האחרונות ב-2009 נהנה ליברמן מאמון עיוור של דוברי הרוסית, 11 מתוך 15 המנדטים הגיעו מהרחוב הרוסי. לא כי האידיאולוגיה שלו שלטת שם, אלא כי הוא היחיד שפועל במגזר הזה, הוא היחיד שמדבר בשפתם, היחיד שמדבר כאילו אכפת לו מהם.
מפלגת ישראל ביתנו נמצאת בשטח יותר מכל מפלגה אחרת, רשויות מקומיות, מנהלים קהילתיים, התאחדויות עולים, בכולם נמצאים דוברי רוסית הקשורים לישראל ביתנו. כך המפלגה מכירה את הקולות בשטח, את הבעיות ואת הצרכים. משם הדרך להבטחות סרק בבחירות היא קלה וקצרה במיוחד. דיור ציבורי, בעיות תעסוקה, בעיות פנסיה, נישואים אזרחיים - כל אלה הן בעיות של הרחוב הרוסי שליברמן הבטיח לטפל בהן בבחירות 2009. כמובן שמעולם לא הייתה כל כוונה לקדם את הנושאים הללו.
אבל כנראה שאפילו מפלגת ישראל ביתנו לא הצליחה להעריך את גודל האכזבה מפעילותה המצומצמת. תנועה בלתי רשמית בשם "מאוכזבי ליברמן" גדלה וצוברת תאוצה, הקלות שבה עוברים דוברי הרוסית למפלגת "יש עתיד" מדאיגה את ראשי המפלגה. הבלוף הגדול נחשף והם נכנסו ללחץ.
ארבע שנים של דיבורי סרק עשו את שלהן. במפלגה הבינו הרחוב הרוסי כבר לא בכיס שלהם כמו שנהגו לחשוב, שהבטחות סרק כבר לא יבטיחו מקום בכנסת. מה התוצאה? נטישה מוחלטת של הרחוב הרוסי וחבירה לליכוד. לאחר החבירה, המפלגה שנהנתה מבלעדיות ברחוב הרוסי איבדה את כל האמון שקיבלה. במילים אחרות מודה המפלגה על כישלון מוחלט בכל מה שנוגע לדוברי הרוסית - ופנתה לחיפוש קהלי יעד חדשים.
התוצאה
החשובה ביותר של החיבור הזה הוא הוואקום שנוצר ברחוב הרוסי. לראשונה משנת 1999 אין מפלגה מגזרית, אין מפלגה הטוענת לייצוג דוברי הרוסית ואין מפלגה שיכולה לזכות באופן עיוור בקולות העולים. לוואקום הזה יכולות וצריכות להיכנס מפלגות חברתיות וסוציאליות שיש ביכולתן להציע שינוי אמיתי ופתרון אמיתי לבעיות דוברי הרוסית.
אך אסור שהדבר ייעשה בהינף יד. לא מספיק לזרוק סיסמאות על דיור ציבורי או פתרון בעיית עובדי הקבלן. יש צורך בלמידה יסודית של השטח. כמו שראינו בבחירות 1992 ו-1999 הדבר אפשרי, אבל חייבת להיות כוונה ורצון אמיתי לפתור את בעיות העולים כי התמימות שהייתה קיימת בקרבם בעבר נעלמה מהרחוב הרוסי, יחד עם מפלגת ישראל ביתנו.
הכותב הוא מנכ"ל עמותת מורשתנו שפועלת להשרשת ערכי דמוקרטיה והומניזם, סובלנות וצדק חברתי, בקרב חברי קהילת דוברי הרוסית בישראל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם