החטא הכפול
מרצים שמעודדים חרם אקדמי נגד המדינה מבצעים שני פשעים: פוגעים בשמה הטוב של ישראל ומונעים מהסטודנטים הזדמנות ללימודים בחו"ל
אבל הפוליטכניקו החליט לדחות את בקשתו. "זה פשוט שמבחינתנו אתה לא יכול ללמוד לתואר שני כשאין לך תואר ראשון", אמרה הפקידה מהקו השני באיטלקית מצוחצחת. יונתן מסביר שיש, בהצטיינות. "תראה, זה לא אישי, העניין הוא שאנחנו כבר לא מכירים בתארים מישראל".
ממש לא במקרה, במרחק 9,000 קילומטרים משיחתו הדמיונית של יונתן מישראל מתרחש אירוע רב-משתתפים שקשור באופן הדוק להחלטת הפוליטכניקו שלא לקבל עוד לשורותיו ישראלים. אולם הכנסים שבקצה שכונת האיסט וילג' בניו-יורק מלא באנשים שמתעקשים לעטות על עצמם ארשת פנים רצינית. בישראל חוגגים את חול-המועד סוכות אבל כאן לא כדאי להגיד את זה בקול רם. לא את העובדה שחוגגים - אלא את המילה "ישראל".
ברוכים הבאים ל-Russell Tribunal on Palestine, הקרקס האנטי-ישראלי השנתי בהשתתפות כל "המי ומי" של תעשיית השקרים המשומנת שמטרתה לשמוט את הקרקע מתחת לרגליה של המדינה היהודית ומוסדותיה. המטרה הסופית מוצהרת: הפיכתה של ישראל למצורעת מבין משפחת העמים, ניתוק קשרים בינלאומיים ועידוד סנקציות וחרם כלכלי, תרבותי ואקדמי על אוניברסיטאות ישראליות.
על האירוע מנצחת פרופ' נורית פלד-אלחנן, מרצה בכירה באוניברסיטה העברית. לפרופ' פלד-אלחנן מקום של כבוד בטריבונל החרם הזה: היא נחשבת לפטרונית שלו, נמנית על מקימיו ומלווה את פגישותיו באופן פעיל. הפרופ' הישראלית קמה ממקומה באולם ומנופפת לתשואות הקהל שמוחה לה כפיים. הם מודים לה על תרומתה הכבירה לחרם על האקדמיה הישראלית ממנה היא מתפרנסת, החיוך לא מש מפניה. לפעילות הזו מצטרף פרופ' ניב גורדון מאוניברסיטת בן-גוריון, המשמש כחבר בוועדה התומכת של הטריבונל.
בזה אחר זה עולים "עדי ראייה", חלקם הגדול מעולם לא ביקר בישראל, ומאשימים את ישראל בביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, בהנהגת מדיניות של טרור מכוונת כלפי אוכלוסייה אזרחית, רצח עם והשלטת חוקי גזע במסגרת היותה מדינת אפרטהייד.
חבר המושבעים מורכב רובו ככולו מאנשים בעלי אג'נדה אנטי-ישראלית מובהקת, ביניהם זוכת פרס פוליצר אליס ווקר, שהחליטה להעניש באופן קולקטיבי את קוראיה הישראלים בכך שסירבה לאחרונה שספרה "הצבע ארגמן" יתורגם מחדש לעברית. ונמצא שם גם אחד, רוג'ר ווטרס, סולן להקת פינק פלויד. "קשה להתעלם מהפיל הנמצא בחדר, ואני מדבר על השפעתו של הלובי היהודי והישראלי על ארצות-הברית", הוא אומר לנוכחים
ניו-יורק, שנת 2012, 90 שנה בדיוק לאחר הפצת ספרוני "היהודי הבינלאומי" על-ידי תעשיין הרכב האמריקני והאנטישמי הנרי פורד, מתכנסים אנשים בבירת העסקים של אמריקה ודנים ברצינות תהומית על שליטתם של היהודים בוושינגטון ובאו"ם ובעידודם הנמרץ של מרצים ישראלים. כפי שנוכחנו לראות רק לפני מספר ימים כאן בישראל, שקר האפרטהייד ממשיך לשכפל את עצמו ומנסה לשוות למראהו נופך אקדמי גם במחיר של סילוף ומניפולציה בנתוני דעת קהל, כפי שנהג עיתונאי "הארץ" גדעון לוי, ויותר מכך, כפי שהפליא לחשוף זאת בן-דרור ימיני בטורו ב"מעריב".
בדומה לפיל הספק-אנטישמי של רוג'ר ווטרס, גם למערכת ההשכלה הגבוהה בישראל יש פיל משלה שאיש לא רוצה לדבר עליו, ושמו החרם האקדמי מתוך המוסדות האקדמיים עצמם. הפרופסורים הנזכרים לעיל מצטרפים לשורה ארוכה של חברי סגל המתנהגים כד"ר ג'קיל ומיסטר הייד של האקדמיה הישראלית: ביום משתכרים ממנה על-ידי לימוד בכיתות ובמעבדות המחקר על מנת לבנות את דור העתיד של ישראל, בלילה זוממים להרוס בה כל חלקה טובה בשם אג'נדה פוליטית צרה וקיצונית על גב ציבור לקוחותיה של המערכת - הסטודנטים.
המל"ג קבעה בהחלטתה בנושא כי "קריאה לחרם אקדמי על ישראל פסולה מעיקרה, מאיימת על המוסדות להשכלה גבוהה ועל חבריה, ושוללת את עצם קיומה ופעולתה של מערכת אקדמית חופשית בישראל... המועצה רואה בקריאה לחרם אקדמי על ישראל מצד אנשי מוסדות השכלה גבוהה בישראל ערעור אושיותיה של מערכת ההשכלה הגבוהה וקוראת למוסדות לתת את הדעת לעניין, ולגבש דרכי התמודדות".
עד כאן טוב ויפה, אלא שאיש לא נותן את הדעת. המל"ג איננו אוכף את החלטותיו במופגן והאוניברסיטאות מוצאות עצמן נבוכות מהנושא שמא יקשר שמן בהגבלת חופש הביטוי. אנו הסטודנטים מוצאים עצמנו בין הפטיש לסדן, ממתינים בשקט ליום שבו עתידנו בישראל עלול להיפגע רק בשל העובדה שבחרנו ללמוד לתואר אקדמי בארץ. לא ירחק היום שבו הפיל של ווטרס יתחיל לשבור דברים בחנות החרסינה ולהפוך את החרם האקדמי למציאות מוכרת. האם גם אז עוד יעסקו במל"ג ובמשרד החינוך בגיבוש דרכי התמודדות?
הכותב הינו סטודנט שנה ג' לתואר ראשון בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל-אביב, וחבר בארגון הסטודנטים What Israel העוסק בדיפלומטיה ציבורית
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם