האינתיפאדה הנשית
הבמאית אבתיסאם מראענה קראה להתקוממות של נשות העולם הערבי נגד הממסד הערבי הדכאני. לא נותר אלא רק להצטרף לקריאתה
את המושג "אינתיפאדה" (בערבית "התנערות"), שמוכר לנו ככותרת שליוותה את שתי ההתקוממויות של הפלסטינים נגד הכיבוש הישראלי, קושרות היום נשים ערביות כלפי הפטריארכיה והממסד הדתי הערבי, שבמשך שנים משליט אימה על חייהן של מיליוני נשים בעולם הערבי.
לפני כחצי שנה נפתח בפייסבוק עמוד מהפכני שכותרתו "אינתיפאדת הנשים בעולם הערבי", ובמרכזו קריאה לכל הנשים בעולם הערבי: "להתנער מדמותו של האב, האח ואיש הדת, שמסמנים את הממסד הגברי המדכא".
"לאישה הערבייה", כתבה בעמוד בושרה עבד אלחאמן, ממגורשי הכפר איקרית, "אין שליטה על חייה; והיא עוברת מסמכותו של האב לסמכותו של המאהב, לסמכותו של הבעל... לי נמאס מכל הכיבושים, גם הערבי וגם הישראלי".
דף הפייסבוק הזה גורף הזדהות של נשים וגברים בעולם כולו. כתגובת נגד לכך, הוא גרם לממסד הדתי במספר מדינות עולם הערבי להעלות לדיון הצעות חוק מופרכות בשמרנותן. בפרלמנט המצרי, למשל, הציעו לאחרונה להוריד את גיל הנישואים לתשע כדי למנוע מקרי אונס. ואצלנו, להבדיל, אבל באותו מרחב מחשבתי חשוך, הציע חבר הכנסת נסים זאב, לפני חמישה חודשים, לאסור על קיום יחסי מין מחוץ לנישואים, בגלל מה שהוא מכנה "ההפקרות" של ריבוי ההפלות.
אבל אנחנו נמצאים במצב סביר יחסית בהשוואה לשכנים. הפרלמנט המצרי, לדוגמה, העביר במשך שנים רבות הצעות חוק חשוכות שהתקבלו ללא קושי, בלי שנערך בהן דיון מעמיק ובלי שניתן לנשים להשמיע את קולן נגדן, על אף שהן הטילו עליהן הגבלות משמעותיות: על זכויותיהן להיות אדוניות לגופן, נפשן ומצבן הכלכלי והמשפחתי.
"הלוואי", כותבת מראענה, "שהנשים תלמדנה לשים קץ למצב הזה שבו הן אינן שולטות בגורלן" והיא יודעת על מה היא כותבת, מאחר שאין כמו קורות החיים שלה, המשתקפים בסרטים שהיא יוצרת, כדי להעיד על הדרך הלא פשוטה והמאוד אמיצה שהיא עוברת מול התרבות הפטריארכלית הערבית הנוקשה שממנה באה.
כך, בצל הדיונים על "האינתיפאדה השלישית" - שמתחילים להישמע יותר ויותר בשיח הפלסטיני, עקב הייאוש מהקיפאון במשא ומתן עם ישראל - כדאי לשים לב גם לקריאת ה"יאללה אינתיפאדה" שהשמיעה מראענה בשם נשים פלסטיניות רבות. בין היתר, משום שאין ספק שהיא תוצר של המחאה החברתית של השנה האחרונה, שמעירה מחלום מתוק שנמשך שנים רבות לא רק את הטייקונים הישראלים אלא גם את העולם הגברי הערבי.
לנוכח קריאתה של מראענה, ולמול הבחירות המתקרבות, כדאי גם להסתכל בצלילות ביוזמה נוספת שנולדה השבוע. מדובר בשותפות חדשה של שבעה ארגוני נשים (שדולת נשים, איתך-מעכי, העמותה להעצמה כלכלית לנשים, מרכז אדווה, מרכז מהות, אחותי ורוח נשית), שחברו לקבוצה שאותה מובילה דורית אברמוביץ,? במטרה לקיים קואליציה רחבה של הצבעה מגדרית. כלומר, מתן ביטוי ל-51 אחוז מהאוכלוסייה במדינה באמצעות הצבעה למפלגה שתקדם את האינטרסים האמיתיים שלהן.
סטטיסטיקות לגבי הצבעות מגדריות, שנעשו בעולם, הוכיחו שנשים מבינות שיש להן אינטרסים משלהן בסוגיות רבות כמו הפרטה, קיצוץ שירותים, גזרות כלכליות, וכי במקביל הן יודעות להעריך את כוחן כקבוצת השפעה שיכולה לבחון מקרוב אילו חברי וחברות פרלמנט מרימים את היד בשבילן ועובדים לקידום האינטרסים שלהן.
גילויים ראשונים של הצבעה מגדרית ישראלית היו בהצבעה עבור "קדימה" בראשות ציפי לבני בבחירות הקודמות, ובהצבעות שהבטיחו ליעל גרמן את ראשות עיריית הרצליה. דוגמה נוספת לרלוונטיות של הכוח הנשי אפשר יהיה לקבל
איבתיסאם מחמיד מפוריידיס הייתה ילדה קטנה כשהוצאה מבית הספר כדי לעבוד בניקיון; היום היא מסיימת את לימודי התואר הראשון. לא מזמן גם קיבלה את פרס "הדלאי" עבור פעילותה למען נשים מוחלשות בכפר שלה, שזכו ללמוד בזכות פעילותה. היא עשתה זאת במסגרת פרויקט "נשים נולדות מחדש? שהעניק השכלה לנשות הכפר במסגרת קורסי קריאה, כתיבה, אנגלית ולימודים מקצועיים.
הנקודה האופטימית בפרויקט הזה היא שראשי המועצה של פוריידיס ושל ג?אסר אזרקא הצטרפו אליו, והם מלמדים בהתנדבות בקורסי הנשים ורואים בהן כוח דומיננטי ורלוונטי, שכבר הוכיח את עצמו בבחירות למועצות שני היישובים. וכשנבחרו חברי המועצה, מינו את הנשים להיות יועצות לענייני נשים, ואפשרו להן לתת ביטוי לאינטרסים הנשיים בחלוקת תקציבי המועצות.
בראיון שהעניק הסוציולוג זיגמונט באומן, על סוגיות גלובליות, פוליטיות וחברתיות בעת הנוכחית, עת שבה הדרכים הישנות לביצוע דברים חדלו לעבוד ודרכים חדשות טרם נמצאו, הוא אמר ש"המאה ה-21 תוקדש לבנייתן של דרכים חדשות".
דבריו משתלבים עם המחאה החברתיתשמתנגדת לפערים הכלכליים, לאי שוויון חברתי, לתהליכי החימוש הגרעיני, לכוחנות, לתחרות, לחמדנות, להעדר הסולידריות - שמנהלות יותר ויותר נשים ברחבי העולם. אלו מוכנות לשלב ידיים ולשתף פעולה במיזמים חוצי גבולות לאומיים ודתיים, כדי לקדם את האינטרסים שלהן: להביא להפסקת תהליכי החימוש; לתמוך בשיחות שלום שיצמצמו את הפערים החברתיים; ולחזור לחברה שמחזיקה בערכים של סולידריות ואכפתיות.
אין ספק שיוזמות אלו הן הוכחה שבעזרת כוח רצון והשכלה נשים וגברים יכולים לנווט בצורה הרבה יותר נכונה את חייהם. ולכך מתכוונת מראענה, כשהיא כותבת לנו "יאללה אינתיפאדה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם