הכל פתוח: מי יזכה בפרס נובל לשלום?
231 אישים וארגונים נמצאים ברשימת המועמדים לזכייה בפרס. בין השמות: הוגה דעות למען מחאה בלתי אלימה ופעילי זכויות רוסים
231 שמות של אישים וארגונים הוצגו בפני חמשת חברי ועדת הפרס הנורבגית, שיקבעו אחרי תהליך חשאי מי יקבל את הפרס בשווי שמונה מיליון קרונות (1.2 מיליון דולר) בטקס החגיגי באוסלו ב-10 בדצמבר, בנוכחות בני משפחת המלוכה הנורבגית.
אחרי שבשנה שעברה הוענק הפרס לשלוש נשים – טווקול קרמאן מתימן, נשיאת ליבריה, אלן סירליף ג'ונסון, ופעילת השלום הליברית, ליימה בואי – ההערכה היא כי השנה אדם או ארגון שניתן להצביע עליהם בתור הזוכים הבטוחים בפרס היוקרתי.

כלות פרס נובל לשלום צילום: אי-פי-איי
יאן אגלנד, מנהל הזרוע האירופית של ארגון משמר זכויות האדם, הסביר כי בעוד שהאירועים במזרח התיכון כבר סיפקו בשנה שעברה את הפרס לפעילת זכויות הנשים מתימן, נראה כי השנה התמונה שונה לחלוטין לנוכח האלימות בסוריה ובלוב והפרות זכויות האדם במצרים ובתוניסיה.
"אני די בטוח שהוועדה הייתה רוצה לכבד את האירועים המונומנטליים במזרח התיכון", אמר אנגלנד, לשעבר תת מזכ"ל האו"ם. "אבל כאשר האביב הערבי הופך לסתיו, זה קשה יותר, ולכן יש להפנות את המבט לעבר מי שפועלים למען דיאלוג בין הדתות".
אחד השמות שהוזכרו בהקשר הזה הוא של מאגי גובראן, נוצרית קופטית שזכתה לכינוי "אמא תרזה" של מצרים בשל פעילותה למען הילדים בשכונות העוני של קהיר. עם זאת, אייסל סווין, היסטוריון של פרסי נובל, העריך כי הסיכויים של גובראן אינם גבוהים לנוכח הזעם שעורר הסרט נגד הנביא מוחמד, שיוצרו הוא נוצרי קופטי. "מתן הפרס לקופטית יהיה כמו לשפוך שמן למדורה", אמר.
גם הארכיבישוף ג'ון אונייקן מניגריה מוזכר במקום בולט ברשימה. איש הדת הקתולי נאבק לצמצם את המתיחות בין נוצרים לבין מוסלמים בניגריה, שם ארגון הטרור הקיצוני בוקו חראם אחראי לפיגועים קשים נגד הנוצרים.
השפיע על המפגינים בסין ובמצרים
כריסטיאן ברג הרפביקן, שעומד בראש המכון לחקר השלום באוסלו, הצביע על החוקר האמריקאי, ג'ין שארפ, כמי שיכול להיות הזוכה, ושמו כבר הגיע למקום הראשון בבית ההימורים האירי הידוע פאדי פאואר.

פעילת זכויות הנשים מאפגניסטן, סימה סמאר צילום: אי-פי
שארפ, שפרסם בשנת 1973 את הספר "הפוליטיקה של פעולה בלתי-אלימה", הוגדר על ידי הרפביקן כ"פרשן החשוב ביותר לשיטות של מאבק לא אלים", והוא נחשב למי שרעיונותיו השפיעו על תנועות מחאה רבות כמו המפגינים בכיכר טיאננמן בסין ובכיכר תחריר בקהיר.
שם נוסף שמוזכר כבר כמה שנים כבעל סיכויים גבוהים לזכייה הוא של סימה סמאר, עומדת בראש ועדת זכויות האדם העצמאית באפגניסטן והיא גם
משמשת שליחת מיוחדת של האו"ם לחבל דארפור בסודן. סמאר, רופאה בת 55, פעלה לעזרת נשים וילדים בתקופת הכיבוש הסובייטי בשנות ה-80 ולמען הפליטים בפקיסטן.
לאחר נפילת הטאליבן ב-2001 שבה סמאר מהגלות ושימשה סגנית ראש הממשלה ושרה לענייני נשים, אך התפטרה בשל איומים על חייה. סמאר עדיין נחשבת לאחד הקולות הבולטים למען זכויות נשים במדינה השמרנית שמנסה לפתח מוסדות דמוקרטיים.
פוטין על הכוונת
שמות נוספים מגיעים ממדינות ברית המועצות לשעבר. אחת האפשרויות היא כי הוועדה תבקש למחות על מצב זכויות האדם ברוסיה, כפי שעשתה עם הענקת הפרס לפעיל זכויות האדם הסיני ליו שיאבו לפני שנתיים. בין המועמדים האפשריים לזכייה נמצאים סבטלנה גנושקינה ותנועת "ממוריאל" שאותה סייעה להקים, ותחנת הרדיו אקו מוסקבי, שנחשבת למעוז האחרון של התקשורת החופשית ברוסיה, עם העורך אלכסיי ונדיקטוב.

האם יישלח מסר לפוטין? הפגנות במוסקבה. צילום: אי-פי
גם אלס בליאטסקי, פעיל זכויות האדם מבלרוס שנעצר באוגוסט 2011 ונשלח ל-4.5 שנות מאסר על עבירות מס, מוזכר כמועמד בולט. בליאטסקי בן ה-50 הקים את תנועת "ויאסנה" (אביב) בשנת 1996 ונאבק נגד משטרו של הנשיא אלכסנדר לוקשנקו ונגד השימוש בעונש המוות. "הכל טוב", כתב מהכלא. "אני בדיוק במקום שבו מגן על זכויות אדם צריך להיות במהלך מצב כזה במדינה".
רשימת השמות כוללת גם את הלמוט קוהל בן ה-81, שעמד בראש ממשלת גרמניה המערבית בין 1982 ל-1990 ונחשב לכוח המניע מאחורי הפלת חומת ברלין והאיחוד ההיסטורי עם המזרח, ואת הפעילים למען קידום הדמוקרטיה במיאנמר (בורמה).
"ועדת פרס נובל היא אף פעם לא הרפתקנית", סיכם איוור נוימן מבית הספר לכלכלה בלונדון. "אני חושב שהם ימצאו מישהו כמוהם, פוליטיקאי מהזרם המרכזי שהצליח להשיג סוג כלשהו של הסכם".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
