ההשתלטות העוינת של שלדון אדלסון
כוח עצום, בלתי נשלט, מגיע מבחוץ ומחסל את כוחות התקשורת המקומיים בזה אחר זה ולאף אחד אין די עוצמה מול ברון ההימורים
כמו בסרט חייזרים עתידני. הכוחות המקומיים הם אנחנו. "מעריב", "הארץ", ערוץ 10, "גלובס", אחר כך יגיע תורו של ערוץ 2 בסוף יבוא גם "ידיעות אחרונות". לאף אחד מאלה אין די עוצמה כדי לדגדג את ברון ההימורים מלאס וגאס ומקאו. המחזורים השנתיים של כולנו ביחד נכנסים לו לקופה הקטנה. מה שהוא יחליט, זה מה שיהיה. והוא רוצה שרק "ישראל היום" יהיה כאן. בחינם, לכל דורש, ובלי מילה רעה על ביבי ושרה.
תראו מה קורה כאן: הרגולציה המוטלת בישראל על התקשורת היא דרקונית. באמצעות הרגולציה מנסים לסגור עכשיו ערוץ טלוויזיה עצמאי ובועט בישראל, ערוץ שכבר שפך יותר ממיליארד שקל (כסף פרטי) לתוך התעשייה, לתוך המשק, לתוך הפרנסה של אלפים.
כל מיני "חובות תוכן" שאבד עליהם הכלח, שמבוססים על מודלים עסקיים שפשטו רגל לפני שיצאו לדרך, מהווים עכשיו את התירוץ של משפחת נתניהו להוריד את ערוץ 10 על הברכיים, ולהיפטר מעונשם של רביב דרוקר ועוד כמה נודניקים שמעזים מדי פעם לשדר כתבה ביקורתית.
"קשת", גוף התקשורת המשדרת החזק ביותר בישראל, נאנק תחת הפסדים קשים. גם הוא בסכנה. גם כאן זו הרגולציה. גם הרבה אחרי שהתברר שהתמלוגים והחובות וההערכות והמודלים שנבנו לטלוויזיה המסחרית לא קיימים במשק הישראלי המדולדל, עדיין ממשיכים לגבות את הכספים כדי להצר את צעדיהם של העיתונאים. אף אחד לא שוקל אפילו לשנות את התפיסה ולהתאים את המודל. את זה הממשלה עושה בקלות כשבא לה (ראו ועדת ששינסקי). אבל מה לעשות, לא בא לה.
אותו כנ"ל בשאר ענפי התקשורת. במקום לסייע לתקשורת המודפסת לצלוח את המשבר הגלובלי של הפרינט בשלום (זה אפשרי), מקשים עליה. הנה דוגמה: תכף יהיו בחירות, וכבר מזמן אי אפשר לפרסם מודעות בחירות בהיקפים של פעם בעיתונים, כך המחוקק קבע. למה? כי בא להם.
וכל דקה בערך הם מנסים להוריד את המודעות הסטטוטוריות מכאן, ולהצר את הצעדים משם, ואם אפשר על הדרך אז גם להיטיב איכשהו עם "ישראל היום", שתמיד מציע את המחירים הכי נמוכים, גם לממשלה וגם לשוק הפרטי, כי אין לו כוונה לייצר כאן עיתונות, ואין לו כוונה להשתתף כאן בתחרות, ואין לו שום גנטיקה עיתונאית בסיסית (ולכן אין בו גם סיפורים) או מודל כלכלי סביר, כי המודל היחיד שיש שם, בביביתון, הוא שמשפחת נתניהו תהיה מבסוטה, שהתמונות של שרה ייבחרו בקפידה ושביבי יהיה ראש הממשלה.
ושם, ב"ישראל היום", אין רגולציה. שם, המחוקק נדם. פתאום הכל מותר. פתאום יכול לבוא מיליארדר זר, שבכלל לא חי כאן ולא משלם כאן מסים, ולשפוך מאות מיליונים לטובת תעמולה לידידו הטוב (שהוא גם ראש הממשלה), ואחרי כל זה הוא גם עושה את זה בחינם, ודוחף את התוצרת הבזויה הזו עד בית הקורא, בכוונת מכוון להרוג את כל האחרים ולהציף את השוק במוצר החדש, הזמין והחינמי הזה שמתחזה לעיתון.
אין תופעה כזו בעולם ואין סיבה שמול תופעה מחליאה כזו המחוקק ישתוק. אבל אצלנו, המחוקק שותק. בטח
אז הנה, ביבי. יש לך מדיה. אני מקווה שאתה גאה בה. אנחנו נמשיך להילחם על החופש להביע דעה ועל המקצוע, שמחייב אותנו לבקר ולחטט ולנבוח ולשרת את זכותו של הציבור לדעת הכל. יכול להיות שתנצח פה ושם קרבות, אבל בסוף תפסיד את המערכה.
נדמה לי שלא בעוד הרבה זמן נבין כולנו שאנחנו בסירה אחת. שמשתלטים לנו על המדינה. שזוהי מלחמה. אסור לנו להפסיד בה, אסור לנו למצמץ, אסור לנו לוותר ולו על גיליון אחד.
שגיאה קשה שגו אתמול החברים ב"הארץ" כשלא הוציאו עיתון. אנחנו כאן בשביל הקוראים, אלה שיודעים להעריך את המילה הכתובה, זו שאפשר לגעת בה, זו שמאחוריה יש שנים רבות של ניסיון, של שיקול דעת, ייעוץ משפטי, כתובת, אחריות ומסורת. הקוראים שלנו קדושים, והפגיעה בהם מיותרת ומהווה ירייה ברגל.
צריך להתאחד ולהסביר לביבי, ככה שיבין, שאסור לו להמשיך עם המבצע הזה להכחדת הדמוקרטיה. מי שצריכים להסביר לו הם האנשים שסביבו. אנשים טובים כמו משה יעלון, דן מרידור, סילבן שלום, גלעד ארדן, ראובן ריבלין, גדעון סער, בני בגין ורבים רבים אחרים, כן, גם בליכוד, שרואים את המראות, שומעים את הקולות ומבינים בדיוק מה מתרחש כאן. חברים, אתם שותפים. זו גם המשמרת שלכם.
אקו"ם