חגים מעלינו: מיליארד ציפורים חוצות את ישראל
בימים אלה ממש עפות מאות מיליוני ציפורים מעל לראשינו בנדידתן בחיפוש אחר מזון. אבל לא רק הטמפרטורות שולחות אותן דרומה - גם הבנייה המסיבית והציד. כך הפכה ישראל למכה של הצפרים
המספר האגדי של חצי מיליארד ציפורים המורכב מ-300 מינים שונים נולד ממחקר שערך לפני כ-30 שנה צוות חוקרים שוויצרי שבדק את השלכות בניית משדרי "קול אמריקה" בערבה על נדידת הציפורים. ד"ר דן אלון, מנהל מרכז הצפרות בחברה להגנת הטבע, מסביר כי היום יודעים שהחישוב דאז לא היה מדויק וכי מדובר אפילו בכמות כפולה. זו הופכת את אזור ההתכנסות לשני בגודלו בעולם אחרי אזור תעלת פנמה, ומכאן חשיבותו הענקית.
מגוון המינים בישראל עצום, מציפורים שמשקלן בקושי 5 גרם ועד עופות שמשקלם 9 ק"ג. יש שתי אסטרטגיות נדידה: אחת היא של הציפורים הגדולות שנודדות ביום (חסידות, שקנאים, עגורים ועופות דורסים) - הן לא חוצות ימים, לא משתמשות בכנפיהן ומתקדמות בעזרת זרמי אוויר; האחרת היא העיקרית וכוללת את רוב המינים, ונעשית בלילה. מדובר בציפורי שיר ובעופות החוף (למשל ביצניות, ברווזים ואנפות) שבחרו לנדוד בלילה כדי לא לאבד יותר מדי נוזלים.
ממחקרים עולה כי מחצית מהעופות הצעירים שנולדו באביב האחרון ונודדים דרומה בכל עונה לא יצליחו לשוב לאירופה בעונת הנדידה בחודשים מרס-אפריל הבאים, וימותו. גם לבני האדם תפקיד מכריע בהישרדותן ובמותן של הציפורים עקב שימוש מוגבר בחומרי הדברה, ציד ואפילו בנייה לגובה.
מבדיקות שנעשו בארה"ב עלה כי מדי שנה בשנה מיליוני ציפורים מתות באזור מנהטן כיוון שהן נמשכות לאור ונכנסות במהירות בחלונות הזכוכית הגדולים של מגדלי המגורים הגבוהים.
מקווי מים בסוריה, בטורקיה ובעמק החולה, ששימשו בעבר תחנות עצירה לשקנאים, יובשו מאז, ולפיכך לעופות אין היכן לעצור והם ממשיכים לתוך בריכות הדגים ופוגעים בפרנסת הדייגים. מרכזי הצפרות בארץ בשיתוף רשות הטבע והגנים מאכילים את העופות במקווי מים, במאגרים ובשמורת החולה ומנסים למשוך אותם מבריכות הדגים. הפעילות הטיפולית הזאת הפכה את ישראל, להבדיל משכנותיה, לסוג של מלכודת דבש, שכן בציר הנדידה באזור עמק החולה העופות זוכים לאספקה זמינה של בוטנים, מעדן מלכים עבורם.
לעומת המצב במדינות השכנות, העופות זוכים כאן לסוג של גן עדן. במצרים למשל תיעד צוות צילום גרמני מאות קילומטרים של רשתות שנפרשו לאורך חופי סואץ כדי לצוד ציפורים, שמשמשות מזון לאוכלוסיית המדינה הענייה. גם בירדן ובסוריה רשויות הטבע חלשות ומתקשות להתמודד עם חוקים מנדטוריים שמאפשרים ציד.
ההתחממות הגלובלית והפגיעה המסיבית בסביבה מקטינה את כמות הציפורים והופכת את הנדידה ואת החיפוש אחרי מקורות מזון למאבק לחיים ולמוות. לא הקור גורם לציפורים לנדוד, אלא הרעב. נוצותיהן מבודדות אותן היטב ועיקר הצרה שלהן היא שבחורף הצפון אירופי מזונן נעלם, ואין חרקים ופירות.
כששאלתי את ד"ר אלון מדוע הציפורים לא מעדיפות בכל מקרה את האזורים החמים כל השנה, הוא מחזיר אותי לחלוקה הכמעט אגדתית של צפון עשיר לעומת דרום עני ורעב. באזורים הצפוניים יש כמויות אדירות של מזון זמין, וציפור שתחיה שם תייצר כמות כפולה ואפילו משולשת של גוזלים מציפור באפריקה למשל, שם מופיעות בעיות של פרזיטים שנכנסים למחזור הדם של הציפורים ופוגעים בשרידותן.
עונת הנדידה היא גם אתגר תיירותי יוצא דופן שמושך מאות מיליוני תיירים בעולם. כ-100 מיליון צפרים בעולם רואים בישראל מכה של הציפורים, מקום עלייה לרגל. נראה ששתי הסצינות המקבילות האלה - טיפול במגוון האדיר שמתארח כאן לצד השגחה שלא יזיק לנו - ילוו אותנו תמיד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם