והגבר הזה הוא אני
אני מביט במראה ומבין: הפכתי לקלישאה
אבל פתאום, כשראיתי את הסרט הזה, הבנתי שכמו כולם, גם אני מנהל עם אשתי מערכת יחסים שהיא בחלק גדול מהזמן דו קרב סביב מטלות הבית. כך שבעצם הפכתי להיות מה שלעולם לא חשבתי שאהיה: אבטיפוס של האדם הנשוי, העצבני והממורמר. מה שחשבתי שלעולם לא יקרה לי - קרה גם לי.
לאט לאט הבנתי שזה לא רק זה: יש הרבה דברים שלא חשבתי שיקרו לי, ופתאום אני מבין שקרו גם לי. דברים שנשבעתי שלעולם לא יתרחשו בחיי והתרחשו לגמרי. נניח, אני יודע שתמיד חשבתי שלעולם לא אלבש קרדיגן, והיום דווקא יש לי שני קרדיגנים בארון - אחד אפור והשני כחול-רויאל. ואני יודע שפעם נשבעתי לעצמי שלא אגיד את המילה "סבבה", והיום אני פולט את המילה הזו בלי להיבהל בכלל. אבל ברור לי שמדובר בשתי דוגמאות קצת אידיוטיות.
אולי זו דוגמה טובה: לא חשבתי שאתחתן באולם אירועים עם שם של אלה במיתולוגיה היוונית, פרחים מפלסטיק, עמדת קבלה עם "דיילות" שבתמורה לשם המשפחה שלך נותנות לך כרטיס ועליו מספר השולחן שלך, רחבת ריקודים רחבה מספיק בשביל לרקוד במעגל לצלילי "זורבה היווני" ויחס של מלצר אחד לעשרה אורחים. האמנתי שאני "טוב" מזה, מיוחד מזה, אבל אלבום התמונות דמוי העור האיטלקי שנמצא אצלי בסלון מעיד שכל זה התרחש ושאני הייתי חלק מזה. היום, בכל פעם אני חולף לידו, הוא לוחש לי: "ראית למה הפכת?".
גם לא חשבתי שאשתעבד לתחזית מזג האוויר בפורטל אינטרנטי ידוע (ועוד אתעצבן ואתרגש מטמפרטורה זו או אחרת). מעולם לא חשבתי שלמזג האוויר - ויותר מזה, לעתיד - תהיה כזו השפעה עלי. לא חשבתי שאהיה מומחה בחישובי טיפים במסעדות ואדע בעל פה את טבלת מדרגות המס לשנת המס הנוכחית. אז חשבתי.
לא חשבתי שאדע לספר מה היתרון שיש לנטילת חומצה פולית לאישה שמתכננת להיכנס להריון בקרוב (היא מקטינה ב-70 אחוז את הסיכון למומים מולדים בעובר).
לא חשבתי שאגיד למישהו פעם את המשפט הבא: "אבל רק שתדע לך שרק אחרי 40 דקות רצופות של פעילות אירובית אתה מתחיל באמת לשרוף קלוריות".
היתרון הגדול שיש לנרקומנים ומאני-דפרסיביים בהתקף מאניה (והאמת שגם באותה מידה לאקטיביסטים שמאלנים קיצוניים ולכלבי-ים) זה שהם מתקשים להבין כמה פתטים הם הפכו להיות; זה היתרון שלהם בתור מי שחיים מציאות אלטרנטיבית שנמצאת אצלם בראש בלבד. ובתור מי שהיה קצת מזה וקצת מזה בתקופות שונות של חייו, אני יכול להעיד שמודעות עצמית היא בהחלט סוג של קללה. כי כל עוד לא הפנמת את זה שאתה פתטי וזה לא חלק מתפיסת המציאות שלך, אתה לא באמת פתטי.
היום אני מפנים את זה שאני פתטי. היום אני שפוי וגמול, ואני יודע את האמת: שהרבה יותר מאשר יש לי קשר עם מה שחלמתי להיות, יש לי קשר עם מה שלא רציתי להיות.
לא חשבתי שברגע האמת אתקפל - והיום אני יודע שאני פחדן.
לא חשבתי שאת מה שהטפתי לאחרים לא איישם בעצמי - היום אני יודע שאני צבוע. היום ברור לי שאני צבוע.
לא חשבתי שאגיע למצב שרמת ההצלחה המקצועית
לא חשבתי שבאמת יהיה לי אכפת מה אחרים חושבים עלי - היום אני יודע שאני אנושי.
היום אני יודע שהפכתי לקלישאה. האמת היא שאני מכיר כמה אנשים בודדים שנשארו כל השנים נאמנים באופן מוחלט לאידאולוגיות שלהם ועשו הכל בשביל לא להפוך לקלישאה, הבעיה היא שאת המחיר על זה הם משלמים בדרכים אחרות.
לא חשבתי שיגיע יום כמו היום ואהיה בסכנת פיטורים מוחשית. אבל זה בגלל שלא ממש עבדתי באף מקום אף פעם. והנה אני יושב בחדר העבודה שלי על "כיסא המנהלים" שלי שנקנה באיקאה נתניה (היום אני כבר יודע שלא צריך שום חוש ניהול בשביל לשבת על כיסא מנהלים שנקנה באיקאה נתניה - הדבר היחיד שצריך זה שיווי משקל מינימלי), ומובן לי מעל לכל ספק שאני תוצר של אשליות ואכזבות. ושהמציאות טעמה מריר.
***
בחדר השני ישנה אשתי. הנה, עוד דבר: לא חשבתי שיגיע יום ואיהנה כל כך מהידיעה שמישהי שקוראים לה "אשתי" ישנה בחדר לידי. היום אני יודע בוודאות שיש נשים שהשינה שלהן שווה יובל של נדודי שינה. וששווה להתחתן עמן. אפילו אם זה כולל אולם אירועים עם שם של אלה במיתולוגיה היוונית, פרחים מפלסטיק, עמדת קבלה עם "דיילות" שבתמורה לשם המשפחה שלך נותנות לך כרטיס ועליו מספר השולחן שלך, רחבת ריקודים רחבה מספיק בשביל לרקוד במעגל לצלילי "זורבה היווני" ויחס של מלצר אחד לעשרה אורחים.לא חשבתי ששינה תהפוך לעניין כל כך קריטי בחיי.
לא חשבתי שאהיה עייף כמו שהיום אני עייף בשעה 11 בלילה.
לא חשבתי ש"איכות שינה" תהיה מושג כל כך משמעותי בחיי.
לא חשבתי שאקרא את הפרוטוקולים החדשים של ועדת אגרנט (שהתפרסמו לפני שבוע וחצי), אגלה שכבר בשעה חמש בבוקר ביום המלחמה קיבל משה דיין טלפון מעוזר ראש המוסד שהודיע לו על תקיפת פתע מתוכננת של צבאות ערב שתיערך בערב, והדבר הראשון שאחשוב יהיה: "אני מקווה שהטלפון לא העיר את סבתא".
בתשע בבוקר אשתי תתעורר ותלך לעבודתה בבית החולים, ואני אמשיך לישון עד שאתעורר בידיעה ברורה שהגבר שמתעורר היום הוא לא הגבר שאתמול חשבתי שאהיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם