הורגים את השליח
עובדי מעריב הציגו מראה מול פני החברה, אך מה שניבט ממנה לא היה לטעמם של הקוראים שבחרו להחרים את העיתון
סופות קשות עוברות על עובדי מעריב. המים העכורים עולים ומציפים את השדרה. הג'יפה הישראלית עולה גם היא על גדותיה. קראו את התגובות של זבי החוטם שהשתלטו על השיח הציבורי ותבינו עד כמה אנחנו עמוק בתוך הסחי. גידופים, שמחה לאיד, מילים שלוחות רסן, קללות ומה לא? שונאים אתכם. לא, לא משם שהרווחתם זאת ביושר אלא משום שהצבתם מראה מול פני החברה, ומה שניבט ממנה איננו לטעם הקוראים.
לא המציאות אשמה אלא המראה, לכן שוברים אותה ומנפצים כל זכר לחלום הבלהות הנשקף מתוך האפלה. תאבי בצע כסף ניסו את מזלם על גב העובדים המסורים. שרלטנים ומיני אינטרסנטים, פוליטרוקים נשכחים וקבלני "זבל פוליטי" רצו במותו של העיתון. לא תחרות הוגנת, לא ביקורת עניינית הובילו למשבר הנוכחי המאיים לשלוח הביתה 2,000 עובדים אלא חרם שמהותו סלידה מכל מה שנכתב בעיתון.
אתם לא פחות טובים מאחרים העוסקים במקצוע חשוב זה. בעייתכם היא שלא התמסרתם לתכתיבים, ולא הרגשתם איך "פטריוטים" ו"ציונים" אולטימטיביים הם הבון טון של ישראל היום. פטריוט "אמיתי" אינו נושך. פטריוט אמיתי, לדידם, מהלל ומשבח כיאה לחברה המכבדת את עצמה.
ואתם, חבריי היקרים, שברתם את השורות, קלקלתם את שמחתם של אלה אשר חיו באשליה שהכל בסדר, והעזתם לנגוע ביקר להם: הם עצמם. לא שמתם לב שאותם ציונים, ורק הם, הפכו להיות נאמני המדינה, ואילו אתם, עיתונאים ועובדי העיתון, נהגתם כגייס חמישי: גיליתם וחשפתם, ביקרתם ולא סגדתם למיני אלילים פוליטיים, לכן אתם משלמים עתה את המחיר.
מומחים לכל דבר ועניין, אשפי תקשורת בעיני עצמם, מניפולטורים של דעת קהל וסתם בורים ועמי ארצות גזרו עליכם גזר דין מוות. בעיניהם, אתם בוגדים וכפויי טובה, והם הצביעו ברגליים ונמנעו מלקנות את העיתון.
והחטא הקדמון היה בעוכריכם: אתם נתפסים כאליטה, רחמנא לצלן, וכשופרם של המדושנים והנהנתנים. הזיהוי החברתי שלכם לא עמד לטובתכם. והם החרימו והחרימו עד טיפת דמכם האחרונה. הערפדים הגיעו אל השובע ומפעיליהם לאורגזמה אינטלקטואלית כשראו אתכם מבבכים את מקום עבודתכם.
היו ממושמעים, תיישרו שורות, תהללו ותשבחו, וגזר דינכם יומר
ידידי היקרים! החברה זזה אל אותו הצד שעבורכם הוא זר ומוזר. מי שאיננו במקום הנכון וביציע הרועש, אין לו מקום בקהל ישראל.
אולי זו תכונה אנושית, אולי זה התגלמות הרוע, אולי פשוט השמחה לאיד בנפול "אויבך" בעסקים. התחרות אינה זרה לאף אחד. גם אנשי מעריב ודאי למדו פרק בכלכלת שוק. אין צורך להסבירם שחוקי השוק פועלים גם בעיתונות. דא עקא, בלתי מובנת שמחתם של עיתונאים ועורכים מסוימים. מעבר ל"עסק" עצמו, עיתון או כלי תקשורת אחר יש לו ערך מוסף. גם זאת ידוע.
ובכל זאת, למקרא כתבותיהם של כמה מתחרים של מעריב, מפלס הגועל עולה לממדים מפלצתיים. ידעו אותם מתחרים השמחים כל-כך מנפילתו של מעריב שהם עצמם לא יצאו שכל תאוותם בידם. אלה אשר הצביעו ברגלים נגד מעריב לא יקנו עיתונים שאינם הולכים בתלם הימני מאוד.
לדאבון הלב, לא יארך זמן וגם הם עלולים ליפול. הציבור הוא שקובע אם עיתון יחיה או ימות אלא אם כן מיליארדר כזה או אחר יחליט שהוא טומן את ידו בצלחת לטובת פוליטיקאים מכאן ומכאן, והמחיר איננו חשוב.
מוקדם לערוך חשבון נפש אישי של כל עובדי מעריב. הלחץ וחוסר הוודאות אינם אלא יועצי אחיתופל. יחד עם זאת, יש לערוך ניתוח פוסט מורטם ולהפיק לקחים. וכאלה ישנם רבים. חיסול העיתון ופגיעה בעובדיו הם יותר מדי. מי ייתן ויימצא המושיע לטובת כולם.
גמר חתימה טובה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם