בלעדי: יומני המלחמה של האלוף ישראל טל
"טליק", האלוף האגדי, תיעד את הרגעים הדרמטיים של מלחמת יום כיפור במחברתו. שנתיים אחרי מותו, רואה התיעוד אור לראשונה
אחד מאנשי המטה הפנה את תשומת לבי לעובדה שבמעוז המזח מכותרים הלוחמים שלנו ללא כל סיכוי להחזיק מעמד. חלקם נהרגו וחלקם פצועים. נותר רק קומץ לוחמים כשירים.
ביומיים האחרונים נדון העניין בין אג"מ לבין מפקדת חיל הים, וחיל הים עסק בבדיקת האפשרות לחלץ את אנשי מוצב המזח בדרך הים. ערכתי דיון קצר עם אנשי המטה. תמונת המצב
המזח אין אפקטיבי עוד, ואינו תורם לקרב הכללי. אין סיכוי שנצליח להדוף את המצרים ולהגיע למוצב בימים הקרובים. קיים חשש לחיי הלוחמים בכלל, ובפרט, קיים חשש לחיי הלוחמים, שאינם מקבלים טיפול נאות. הגענו למסקנה, שיש להפעיל את אופציית החילוץ היחידה, כלומר, חילוץ בדרך הים.
:20:00 כוח של חיל הים יוצא מראס סודר לביצוע המשימה. 18 לוחמים בשש סירות גומי ושלושה דבורים. הים היה שקט, והיה ירח מלא. התוכנית היתה שסירות הגומי יגיעו למרחק של 800 מטר ממוצב המזח . כאשר יצליחו הלוחמים לחבור לאנשי המוצב, יתקרבו סירות הגומי, ולוחמי המוצב, בריאים, פצועים וחללים, יפונו.
אולם כוח החילוץ מתגלה על ידי המצרים וסופג אש ארטילרית כבדה של תותחי חוף 130 מ"מ. האש הייתה יעילה, ורק במקרה לא נגרמו אבידות כבדות.
:23:10 פיקוד דרום מעריך שהמשימה אינה ניתנת לביצוע. הכוח מקבל הוראה "להתקפל".
:01:15 מודיעים לי רשמית על כישלון החילוץ. אני עורך התייעצות עם קציני המטה באג“מ.
:01:45 אני מתקשר לחיים בר-לב, מפקד חזית הדרום: "כידוע לך, נכשל הניסיון לחלץ את החבר‘ה במזח הלילה. יש שם 15 פצועים, מספר הרוגים וחמישה בריאים, אשר נלחמים. אנחנו לא יודעים אם הפצועים לא ימותו מפצעיהם, ואם המצרים לא יהרגו את החבר'ה בניסיון לחסל את ההתנגדות. אני מבין שלפיקוד יש קשר טוב עם המוצב, ומציע שתבדקו את מצב הפצועים, ואם מנסים המצרים להתגבר על הלוחמים, ועל פי הבדיקה תחליטו אם לא כדאי לתת לחבר'ה הוראה להיכנע.“ חיים מבטיח לי לבדוק ולשקול העניין.
:02:30 אני פונה שוב לחיים, ומבקש את תגובתו. הוא עונה לי שיבדוק כמוסכם בינינו, ויפעל בהתאם לכך. אני מבקש ממנו להודיע לנו את התוצאות.
בהמשך הלילה התקשרו מחפ“ק פיקוד דרום למוצב המזח, וניהלו שיחה עם מפקד המוצב, סגן שלמה ארדינסט (בן ,21 קצין סדיר מגדוד נח“ל 904). ביקשו ממנו דוח מצב, ואז נאמר לו: "יש לכם רשות להיכנע.“ על כך ענה שלמה: "לא ניכנע. נחזיק מעמד. תשתדלו להגיע אלינו בשעות הקרובות.“ עד הבוקר לא קיבלנו במצפ“ע תשובה מהדרום.
:06:45 בהערכת המצב שמתקיימת עם הרמטכ“ל אני מדווח על הפרשה. דדו שותף לדעתי כי יש להורות לאנשי המוצב להיכנע.
בשעות היום התקשר שוב חפ“ק פיקוד דרום עם סגן שלמה ארדינסט. שוב ביקשו ממנו לדווח על המצב. אבל הפעם אמרו לו שיש להיכנע. על כך השיב שלמה, כי הוא מבקש להיכנע לצלב האדום ולא למצרים.
:13:10 תוך כדי הערכת המצב במצפ“ע בנושא צליחת התעלה מודיעים מפיקוד דרום כי אנשי המזח מוכנים להיכנע, אבל מבקשים שיהיו במקום אנשי הצלב האדום, כי הם לא סומכים על המצרים. דדו אומר לדיין שהוא בעד לפנות לצלב האדום. דיין מסכים, אבל חושש שהמצרים לא יסכימו. הם יגידו לצלב האדום: "אתם מטפלים בשבויים, לא בכניעות.“
דיין שואל אם אנשי המוצב ימשיכו להילחם במקרה ותשובת הצלב האדום ו/או המצרים תהיה שלילית. על כך עונה דדו, שאם נקבל תשובה שלילית ניתן הוראה לאנשי המזח להיכנע למצרים.
חיים בר-לב (שהגיע מהדרום כדי להשתתף בהערכת המצב הזאת במצפ“ע) מעיר, שאפילו אם המצרים יסרבו לצלב האדום תצמח בכל זאת תועלת משרבוב הצלב האדום, כיוון שהמצרים יידעו, שהצלב האדום יודע, שיש לוחמים חיים במזח, וזה ירתיע את המצרים מלרצוח אותם.
דיין אומר שצריך לתת לצלב האדום רשימה שמית מפורטת על מצב הלוחמים: חללים, פצועים ובריאים. הצלב האדום יבוא אל המצרים עם רשימה ועם ההודעה שלנו, שאנחנו מציעים ללוחמים שלנו להיכנע לצלב האדום. דיין מסכם: "אקבל אישור של גולדה.“ אני פונה לצלב האדום בו ביום.
:00:30 נמסר לנו מהצלב האדום שהמצרים נענו לפנייתם, אך בתנאי שנציג הצלב האדום יקבל את הנכנעים בגדה המערבית של התעלה, כי המצרים אינם יכולים לערוב לשלום בגדה המזרחית. שר הביטחון והרמטכ“ל מסכימים, ומיד מועברת לאנשי המזח ההחלטה בנדון.
:08:30 שמוליק גורודיש פונה לרמטכ“ל ומציע שאנשי המזח לא ייכנעו.
:10:30 שר הביטחון מורה לומר לאנשי מוצב המזח להיכנע "רק אם רצונם בכך.“ על סגן שלמה ארדינסט מוטלת האחריות להחליט במקום אם להיכנע או לא להיכנע. התנגדתי לכך נמרצות.
לא ייתכן להטיל על הלוחמים את שיקול הדעת והאחריות לכניעה. טענתי, שלפחות את העניין הזה עלינו לחסוך מהלוחמים. לא די שאיננו יכולים לעזור להם, אנו עוד מטילים עליהם גם את האחריות המוסרית לאוזלת ידנו. מחאתי לא זכתה לאוזן קשבת.
בו ביום נכנעו לוחמי מוצב המזח בנוכחות נציגי הצלב האדום: 37 חיים, ביניהם כ20- פצועים, וחמישה חללים.
"הצורה שבה מתנהלים הגורליים מדכאת, עניינינו הלאומיים ביותר. את מייאשת וחמורה זו יש המסקנות האמיתיות ממלחמה להתחיל להפיק במישור הנ“ל“.
"אתמול (ביום 29 באוקטובר 1973) התקיים דיון אצל שר הביטחון בהקשר להנחיות לאהרל‘ה לקראת הנסיעה לוושינגטון עם גולדה. בדיון השתתפו: הרמטכ“ל, אהרל'ה, אלי זעירא, שלמה גזית ואני. בדיון נוכחתי, שמשה מדבר רק במושגים של חידוש הלחימה או המשך הלחץ על ארמיה 3 המכותרת, במגמה להפיק יתרונות טקטיים וטכניים ללא התייחסות למטרה לאומית איזו שהיא.
"נדהמתי. אמרתי למשה ולרמטכ“ל, שאין לנו מנדט לעשות עוד מלחמה, בעיקר ללא מטרה תכליתית. אמרתי להם שהם מגזימים בציפיות להשגת יתרונות מרשימים כתוצאה מבעיית האוכל לארמיה .3 יתר על כן, אמרתי, שלא ייתכן שראש הממשלה תעסוק בוושינגטון עם הנשיא רק בשאלות הנוגעות לארמיה 3 וליחסי הגומלין בינינו ובין המצרים בהקשר טכני זה בלבד.
"היום הייתה פגישה של אהרל‘ה עם המצרים. שמעתי ממנו כי ראש אג“מ המצרי אמר לו, שיש לו רעיון "פרטי“ להסדר כלהלן. אנחנו ניסוג לקו הנמצא כ30- קילומטרים ממזרח לתעלה, והם יוציאו את רוב הכוחות מהגזרה המזרחית.
בין התעלה וכוחותינו יימצא כוח או“ם, ולמצרים אסור יהיה לקדם לגדה המזרחית נשק כבד וטילים, כפי שייקבע בהסכם. יחד עם זאת ייפתחו מיד שיחות שלום ממשיות במטרה לעשות שלום. מאהרל‘ה שמעתי גם, שתגובת דיין על ה“הצעה הפרטית“ של ראש אג“מ המצרי הייתה: 'בדיחה.' נדהמתי!
"צלצלתי בלילה לדיין הביתה, וביקשתי לראותו באופן דחוף. באתי אליו עם דב שיאון בשעה 12 בלילה בערך, וניהלנו שיחה של שעתיים. אמרתי לדיין שיש לי הרגשה לא טובה בקשר לפתיחת המלחמה. אני הערכתי בדיוני המטה אצל הרמטכ“ל, שכוונות הערבים רציניות, והמדובר, אולי, במלחמה ולא בפעולת תגמול. הרמטכ“ל ואלי זעירא לא קיבלו את דעתי (דעת יחיד במטכ“ל), ואני לא 'צפצפתי' על ההיררכיה והסדר הטוב, ולא דילגתי על הרמטכ“ל, ולא ניסיתי לשכנע את דיין וגולדה על מחדל אפשרי.
"אינני רוצה להרגיש בעתיד רגשי אשם דומים, והחלטתי לדבר איתו, ומחר בבוקר עם ישראל גלילי, כדי להתריע על כך שהממשלה מבצעת מחדל מדיני. בעיני הצעתו של המצרי אינה 'בדיחה' המצרים באו על סיפוקם במלחמה, כיוון שהיעד האמיתי שלהם היה להצליח להילחם. כלומר, עצם מעשה המלחמה היה היעד. נוסף על כך הם כבשו ומחזיקים בגדה המזרחית, והם לא יוותרו על ההישג סתם כך.
"המחדל המדיני שלנו מתבטא בכך, שאנו עוסקים בבעיות טכניות וטקטיות סביב נושא ארמיה 3 במקום לעסוק בשורשי המצב. כלומר: יש להחליט מה רוצה מדינת ישראל בטווח הארוך, ולכוון את כל הפעילות גם בתחום הטכני והטקטי לקראת המטרה הלאומית הכוללת.
"הוא שמע עלי. קרא כל הספרות בנדון, ויודע, שאני מומחה לטנקים. שמח על ההזדמנות להכיר אותי, (אומר ש)לעם המצרי אין שום דבר נגד ישראל, ומצרים משלימה עם קיומה של ישראל. מטרת מצרים: לקבל חזרה את אדמתה.
"ההצעה שהציע לארהל'ה היא הצעה פורמלית, ולא פרטית בדרג מטכ"לים, ובפירוש על דעת סאדאת, אולם בשלב זה לא מטעמו. הוא חוזר על ההצעה: אנחנו ניסוג לקו 30 רילומטרים מזרחה מהתעלה (לפחות). הם יוציאו את הצבא שלהם מהגדה המזרחית, ויחזיקו רק כוחות סמליים בלי נשק משמעותי. כוח או"ם יהיה בינינו. הם לא יחששו מפנינו, ויוכלו לשחרר רק חלק מצבאם, וגם אנחנו נוכל להסתפק בכוח לא גדול.
"המטרה היא להגיע לשלום אמת, אבל גם אם יהיו קשיים, יבטיח ההסדר המוצע התקדמות לקראת שלום וסוף למלחמות, כיוון שייצר מודודס ויוונדי, שימנע חיכוך ופחדים ביטחוניים לשני הצדדים.
"המצב בשל עכשיו להסדר, כיוון ששני הצדדים שווים מבחינה צבאית. אף צד לא ניצח ואף צד לא הובס. אם יהיו מלחמות נוספות זה עלול להיות אחרת, וזו לכן הזדמנות היסטורית. סאדאת לאיתנה את ההסדרים איתנו בהסכמה סורית וכדומה. "הוא יודע איך להסתדר עם הסורים, הפלשתינאים, הלובים וכל שאר הערבים - סמוך עליו.
"כאשר תחזור גולדה מארצות הברית רצוי, שניתן תשובה עקרונית, אשר תשמש אור ירוק לכך, שתהיה הסכמה עקרונית בין מצרים וישראל, ואז נוכל אנחנו הגנרלים לגשת לעבוד על הפרטים, והם המצרים, יהיו גמישים.
"הוא עצמו משוחח עם סאדאת ישירות (מדווח לשר המלחמה), וסאדאת בקיא בפרטים. הוא יהיה בקיא גם בפרטי השיחה איתי, וגם ישמע עלי. הוא חושב שסאדאת היה משוחח איתי ברצון אם הייתי נוסע איתו לקהיר.
"הוא אינו יכול להיפגש עם דיין ללא החלטה פוליטית עקרונית. אם אי אפשר לגשת בבת אחת להסדר בגדול, אז אפשר בינתיים לפנות את הכוחות שלנו מעורף הארמיה ה3- וגם הם יוציאו בהדרגה כוחות מהגדה המזרחית - אולם הוא אינו חושב, שזה סידור טוב, כי המטרה הכוללת היא הקובעת - והמטרה היא הסדר שלום ושיחות שלום ללא הפוגה".
את התמונה שלעליל, שצולמה ב13- באוקטובר ,1973 בעיצומה של המלחמה, איתר יאיר טל, בנו של טליק, בבית אביו לאחר מותו. "במרכז התמונה רואים את אבי," מסביר יאיר, "מימינו עומד רס"ן יגאל לוטן, שהיה ראש הלשכה שלו, ומשמאלו רס"ן אברהם זוהר ממחלקת היסטוריה.
מאחור עומד תא"ל יעקב שטרן, ראש מחלקת מבצעים באג"מ. מאחורי אבי מציץ ראשו של מוסיק, חברו הטוב, תא"ל משה גדרון. מוסיק שכל את בנו אילן בקרבות מעבר לתעלה מספר ימים לאחר שצולמה התמונה."
טל הבן מספר כי איש מחלקת ההיסטוריה אברהם זוהר זוכר את מעמד צילום התמונה: "זה היה במשרד קטן במצפ"ע (מוצב הפיקוד העליון, ה"בור") מיד לאחר הוויכוח הקשה שהיה לאבי עם משה דיין בנושא הכניעה של מוצב המזח. חרף דרישתו/בקשתו של אבי לפקוד על לוחמי מוצב המזח להיכנע, לא שינה שר הביטחון את ההוראה. על פניו של אבי ניכר שהוא אחרי מעמד קשה וכואב. אני אוהב את התמונה".
"זוהי התמונה היחידה של אבי במצפ"ע במלחמת יום הכיפורים, ומעולם לא ראיתי אותה קודם. היא ממחישה את ההבדל העצום בין מלחמת יום הכיפורים לששת הימים. לאבי היו המון תמונות מ-67'. אולי זה גם משום שמפקד בשדה מצלמים הרבה, ואילו מפקד במפקדה קבועה, משרדית, לא מצלמים.
אבל יש כאן יותר מזה. רוב התמונות של אבי במלחמת ששת הימים מסודרות באלבומים, אבל תמונה יחידה זו מיום הכיפורים הייתה מונחת בין המון תמונות אחרות לא מסודרות, באחת מהרבה מעטפות של תמונות בביתו."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם