ביחד, למרות הכל
אסף נחום, עורך במדור הספורט של NRG, הגשים חלום ילדות כשהגיע למעריב ופגש את אלילי הילדות שלו. עכשיו הוא מתפלל שמותג כל כך חשוב בהיסטוריה הישראלית לא יתפוגג
קראתי כל מילה בשקיקה. יום אחד גם התחלתי לחלום ששמי יתנוסס על כתבות ושאהיה חלק מהמערכת הזאת. אני בא מבית של "מעריב". הרי תמיד היתה חלוקה כזאת: חלק קראו ידיעות, חלק מעריב, אבל כולם קראו. כולם חיכו לדבר על מה שאמרו העיתונים. באותם שנים, החלטתי שאהיה שם. שאהיה חלק מאחת המערכות, השאיפה הגדולה הייתה להיות חלק מהעיתון אותו הקים קרליבך, שהיה והינו נדבך חשוב במדינה הזאת.
לפני שלוש שנים הגעתי לכאן, סטודנט שבדיוק סיים את לימודיו, רועד כולי בראיון העבודה. לשמחתי, התקבלתי ומיד הבנתי את התואר "משפחת מעריב". נכון, זה לא היה קל. תנאי העבודה כאן תמיד דרשו יותר והתגמול הכספי מצחיק, אבל הכל בשם העיתונות, שהפכתי חלק ממנה. ניסיתי ביחד עם כולם לשרוד פה גלי פיטורים, אכזבות עמוקות ושמחות בכל פעם שהיה סקופ. מעל הכל, יכולתי להתחכך עם האנשים שהייתי יושב וקורא בכל יום ולדבר איתם בגובה העיניים על עניינים ברומו של עולם הספורט.
אייל לוי, רון עמיקם, יוני הללי וא. טבק (עכשיו, אחרי שהוא פרש, אפשר לקרוא לגלות שזה אברהם), הפכו להיות מושא הערצתי. בימים הראשונים שפגשתי אותם, התרגשתי כל כך שהתקשיתי להוציא מילה מהפה, אבל בהמשך גיליתי שגם הם חלק מהמשפחה הענפה של מעריב, שמנסה לתת את הכל למרות הקשיים. וכשאני מתכוון להכל – אז הכוונה להכל.
בהפגנה אפשר היה לראות את הכאב בעיניים
צילום: מקס ילינסון
Nrg מעריב הלך וגדל. הדרך הייתה תמיד קשה, אבל גם בימים בלתי אפשריים כמו היום אנחנו כאן כדי לשמור על הסמל. לתת לכם הגולשים כל מה שאנחנו יכולים. לא התהדרנו בפרסומים שהם תלושי מציאות, ניסינו (ואנחנו עדיין מנסים) לתת את האמת לאמיתה, גם באמצעים דלים. למרות הכל הצלחנו לשרוד.
כשיצאנו היום להפגנה אפשר היה לראות את הכאב בעיניים של העובדים. אני עוד צעיר, אבל יש כאן אנשים שהגדילו את מסגרת האשראי כדי שלא לקרוס כלכלית. קיבלנו עד עכשיו שליש משכורת, אבל נתנו עבודה של מעל 100 אחוז. אנחנו
אוהבים את העבודה הזאת, את הבניין הזה, את האנשים האלו. זה מה שמאפשר לנו לשנס מותניים ולתפקד גם בימים קשים.
מעריב מסמל בשבילי עיתונות חופשית וגם ישראל של פעם, זאת שאני כל כך אוהב. אפשר לשלב את הרוח הזאת עם ישראל העכשווית. כולנו במאבק הזה ביחד: כתבים, עורכים, צלמים, עובדי הפצה ודפוס. כולנו אוהבים את מעריב ומתפללים שמותג כל כך חשוב בהיסטוריה הישראלית לא יתפוגג. הסלוגן "יותר מעניין לקרוא מעריב" מעולם לא היה נכון יותר, בעיקר בזכות כל מה שמושקע בו על ידי העובדים בבניין הזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם