חיות עם נשמה: הנכות לא מפריעה לבע"ח
אלברט החתול החירש, שמוליק החתול העיוור, סקוטי הכלב בעל שלוש הרגליים, וגם שרקן צולע אחד. סיפור התמודדותן מעוררת ההשראה של החיות עם המגבלה מלמד אותנו שיעור גדול על גישה לחיים
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
אנו בני האדם נוטים להשליך את רגשי הנחיתות ואת הסטריאוטיפים שלנו גם על החיות, ובראותנו חיית מחמד נכה אנחנו לרוב חשים שילוב של רתיעה ורחמים. אנחנו באופן מיידי מקטלגים חיה כזו כמסכנה. "עדיף כבר להמית אותה", אולי אנחנו חושבים לעצמנו. האם בצדק? הנה סיפורן של כמה חיות מחמד בעלות מוגבלות, שמוכיחות שבעזרת תמיכה, אהבה וגישה נכונה החיים הטובים ממשיכים חרף המגבלה. ואולי יש פה גם שיעור חשוב לבני האדם על החיים עם מגבלות והתייחסות לשונה ולאחר.
חיה דינסקי, יו"ר עמותת הצלת חיות באשקלון, מספרת על כלב יפהפה בשם פוקסי ששהה זמן רב במכלאה מבלי שנמצאו לו בעלים חמים שיסכימו לאמץ אותו. האנשים שהיו מגיעים למכלאה היו מגיבים בתחילה בהתפעלות למראה הכלב המקסים.
אבל תגובותיהם היו מתחלפות באחת בסלידה כאשר גילו שפוקסי סובל מפגיעה בעמוד השדרה, שבעקבותיה הוא הולך בצורה מוזרה. כל ניסיונותיה של דינסקי לטעון שהוא בעצם בסדר גמור ואינו נופל מכל כלב אחר, היו לשווא. אף אחד לא רצה אותו, בגלל נכותו. לסיפורו של פוקסי יש סוף טוב. למזלו, באחד הימים הגיעה למכלאה משפחה בכוונת תחילה לאמץ כלב עם נכות, ומאז הם חיים באושר.
מלבד תפקידה כיו"ר עמותת הצלת חיות באשקלון, דינסקי היא גם בעליהם הגאים של מספר חתולים. אחד מהם הוא אלברט, אותו אימצה כשהיה גור בן שנה. אלברט, היא מספרת, הוא חתול מקסים – קופץ, משתעשע ומשחק עם החתולים האחרים. אלברט הוא חירש. הוא אינו "יודע" שהוא חירש, וגם החתולים האחרים לא יודעים זאת. אלברט מתפקד כמו שאר החתולים, ולדבריה הוא חסר כל רגשי נחיתות ומרגיש בטוח בעצמו ושווה בין שווים.
אלברט הגיע אליה לאחר שכבר היה אצל משפחה אחרת, שהחזירה אותו בטענה שהם לא מצליחים להסתדר איתו בשל נכותו. בגלל חירשותו, הם מצאו את עצמם במצב אבסורדי שבו הם צועקים פעם אחר פעם על חתול שאינו שומע אותם ואינו מגיב. דינסקי אימצה גישה אחרת ויצירתית יותר. "בכל פעם שאני רוצה לקרוא לו, אני פשוט תופסת את מבטו ומסמנת לו. כשהוא עושה מעשה אסור, כמו לאכול חוטי חשמל, אני פשוט נותנת מכה על המשטח שעליו הוא עומד, והוא מרגיש את הרעד ומפסיק מיד". כה פשוט.
אז האם הקושי להתמודד עם הנכות הוא שלנו או של החיות? את שמוליק החתול אפשר למצוא מככב בסרטונים ביו-טיוב, שבהם הוא נראה משתובב עם הזנב של חברתו הכלבה, מכרסם קורנפלקס ששלף מתוך קופסא, מטפס, קופץ ורודף אחרי כדור. אה, שכחתי לומר ששמוליק הוא עיוור. "הוא אמנם עיוור, אבל הוא 'רואה' בחושיו האחרים", אומר עודד, בעליו הגאים. עודד בן ה-13 התנדב בקיץ שעבר בקליניקה של הווטרינר ד"ר עופר דוייב, ומשם מצא שמוליק את דרכו אליו הביתה ל"תקופת ניסיון". היום שמוליק הוא כבר חלק בלתי נפרד מהמשפחה.
עודד מספר שכבר מהרגע הראשון שמוליק הסתובב בבית בחופשיות והתנייד כאילו הוא רואה. בלי פחד שמוליק קופץ מכל מקום אפשרי, למרות שאינו רואה אם הוא גבוה או נמוך. הוא מתפתל בין עמודי גרם המדרגות ואינו נופל, מוצא כדורים שהוחבאו ומשחק עם שתי הכלבות שבבית. שמוליק יודע להתמודד עם הנכות שלו ומפצה על כך בחושיו האחרים. לעתים כל מה שנדרש מבעלים לחיה עם מגבלה הוא לראות מעבר למגבלה. למרות גילו הצעיר, ואולי בשל כך, עודד הצליח לעשות זאת וזכה בחתול שמח ומשעשע.
עידן ורעות החליטו לאמץ את סקוטי לאחר שקראו עליו באתר של כלביית לוד. סקוטי הוא כלב מקסים בן 7. הוא מאוד סקרן לגבי הסביבה שלו, קופץ מעל הגדר של הגינה ומתרוצץ אנה ואנה, וכל זאת בשלוש רגליים בלבד.
הוא אפילו מאוד דומיננטי עם זכרים אחרים. כשמסתכלים על התנהגותו הגיוני להניח שהוא פשוט אינו מודע לנכות שלו. גם עידן ורעות אינם מתייחסים למגבלה, בעיקר מפני שסקוטי לא נותן להם סיבה לעשות זאת. "הוא בכלל לא מודע לנכות שלו", אומרת רעות. "הוא נורא אוהב לשחק כדורגל. הוא משתמש בשלושת רגליו לשחק עם הכדור".
הסיפורים הללו מציירים תמונה די מעודדת, שבה אנו פוגשים בעלי חיים עם נכות אשר מצליחים לחיות את חייהם ללא מגבלות. ואולם, לצד זאת, חשוב גם להתייחס לשאלות מוסריות העולות במקרים של נכויות קשות יותר. מתי הנכות מפריעה ופוגמת בחיי החיה? מהם הקריטריונים להמתת חסד? כיצד נדע לבחון אם השיקולים שגורמים לנו "להרדים" בעל חיים נובעים מהשלכת סטיגמה אנושית או פשוט כורח המצב הקשה? מתי יהיה נכון להמית בעלי חיים שלקה בנכות?
הווטרינר ד"ר עופר דוייב, המנהל מרפאה וטרינרית עצמאית במושב חניאל, מספר שבשונה משבועת הרופאים, הנשבעים לשמר חיים בכל מחיר, הצו העליון של שבועת הווטרינרים היא "למנוע סבל מבעלי החיים". אולם כאן מתעוררת השאלה, כיצד ניתן לדעת אם נכות מסוימת תגרום סבל קשה מנשוא לחיה או אם היא תהיה מסוגלת, באמצעות תמיכה, לחיות חיים רגילים.
אפשר לסווג את הנכויות האופייניות של בעלי חיים לכמה דרגות חומרה. החיות העיוורות והחרשות נוטות לפתח את חושיהם האחרים כפיצוי על המגבלה. הן אינן נזקקות לטיפול מיוחד אלא רק להשגחה צמודה, לדוגמה, שלא יטיילו לבד בחוץ. לגבי חיות עם נכויות כמו צליעה, קטיעה של רגל או רגליים לא מתפקדות – כל מקרה נבחן לגופו. ישנן חיות המתפקדות עם הנכות באופן רגיל לגמרי ואינן נדרשות לטיפול מיוחד או אמצעי עזר.
מניסיונו, ד"ר דוויב מספר: "בדרך כלל, קטיעה של רגל אינה מהווה בעיה לחיה. ברוב המקרים תוך מספר ימים היא לומדת לאזן את עצמה וללכת באמצעות שלוש הרגליים הנותרות. בעלי החיים מצוידים בכושר הסתגלות גבוה ביותר".
במקרים שבהן שתי רגליים לא מתפקדות או קטועות, המצב קצת יותר מסובך, במיוחד כשהחיות אינן שולטות על עשיית הצרכים. בשל כך, הבעלים נדרשים לטיפול מיוחד בחיה, וכאן מתעוררת שאלה מוסרית: בעלים רבים לחיות הנזקקות לטיפול מיוחד מעדיפים להרדים את החיה, אך ד"ר דוייב מתעקש וטוען שאם לחיה יש סיכוי לחיות חיים טובים הוא אינו מוכן להרדימה, כיוון שקיימים פתרונות למגבלות. כך למשל, לגבי ניעות החיה, בהם במקרים מסוימים ניתן להתקין לחיה גלגלי עזר אחוריים (מעין "כיסא גלגלים"), וכמו כן ניתן להשתמש בחיתולים כשהם נמצאים בבית. לעיתים, החיה לומדת לגרור את עצמה בעזרת שתי רגליה הקדמיות, ובמקרה כזה חשוב לדאוג שלא יתפתחו פצעי לחץ באזור.
ואולם לעיתים איכות החיים של החיה נפגעת בצורה משמעותית מדי. אם למשל החיה אינה מצליחה להסתגל לגלגלי העזר, הנכות תגרום לה סבל רב. במקרים כאלה, עדיף למרבה הצער להרדים את החיה, משום שהשארתה בחיים הינה בגדר התעללות.
רצון הבעלים לא תמיד עולה בקנה אחד עם טובת החיה. למשל, ישנם מקרים שבהם הבעלים רוצים להרדים את החיה כי אינו רוצה לסעוד אותה, וזאת למרות שיכולים להיות לה חיים טובים חרף הנכות, ומנגד, ישנם מקראים שבהם הבעלים מתעקש להחזיק בחיה למרות שברור כי היא תסבול. בדילמות שכאלה מה שאמור לעמוד לנגד עיניו של הווטרינר הוא טובת החיה.
בתקופת עבודתה כמורה, חיה דינסקי החזיקה וניהלה את פינת החי בבית הספר שבו לימדה. היא מספרת סיפור על אחד השרקנים שנולד עם מום ברגל, שגרם לו ללכת בצורה מעוותת. ולמרות זאת, הילדים בכיתה אהבו אותו מאוד וטיפלו בו כמו בשאר השרקנים הקטנים. הם אפילו חשבו שהוא הכי חמוד, ואמרו שזה בגלל שכשהוא הולך הוא נראה קופצני ומצחיק. גם משפחתו של אותו שרקן, אחיו ואחיותיו ואמו, לא התייחסה אליו בצורה שונה. רק הורי הילדים, שהיו מבקרים בפינת החי, נגעלו ממנו ולא הבינו למה ראוי שיהיה שרקן נכה בכיתה.
פוקסי הכלב הצולע שקיבל משפחה אוהבת, אלברט החירש, שמוליק העיוור, סקוטי קטוע הרגל והשרקן הצולע מפינת החי – מהדוגמאות הללו ומסיפורים רבים נוספים עולה שבמקרים רבים הנכות אינה מפריעה לבעלי החיים לתפקד בצורה טובה בחייהם. יתרה מכך, גם בחברת בני מינם הם אינם מתקבלים כשונים או כנחותים, ולעתים קרובות נראה כי הם עצמם כלל אינם מודעים לנכותם שלהם.
אז למה אנחנו בני אדם ממהרים להשליך את הסטיגמות שלנו וערכים אנושיים כמו יופי ומוסריות על חיות המחמד?
בשונה מבעלי החיים, אנו בני האדם מתמודדים ברמה היומיומית עם קבלה עצמית. אנו מנסים לקבל את עצמנו כמו שאנו, למרות מגרעותינו חסרונותינו כביכול. חשוב שנתבונן בדוגמאות הללו ואולי נצליח להפנים תובנות שיעזרו לנו כחברה אנושית. יש מקום להפנות את המבט ליופי שבשונות, לחבק ולקבל את האחר ולא לפחד מהלא מוכר – וכמו החיות, לדעת "לראות מעבר למוגבלות".
ועכשיו תכירו את שיפרה, כלבה מקסימה ומיוחדת המשותקת בשתי רגליה האחוריות ומתניידת באמצעות גלגלי עזר. הסתכלו מעבר למוכר, התגברו על הסטיגמה, אמצו את שיפרה או כל חיה אחרת הסובלת ממוגבלות ומחפשת בית חם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם