להוביל מאחור: אובמה לא רוצה לקחת אחריות
לפי האסטרטגיה של הנשיא, ארצו לא צריכה להיות ה-1 שמתנדבת למשימות שיטור עולמיות. אך במקרה תקיפה, ייתכן שירצה לנצל התבערה
זה טבעי, לפעמים יש בזה גם גרעין של אמת, מין משחק מילים מוזר כשמדברים על הגרעין האיראני, אבל השוני הגדול הפעם הוא שלא בטוח שרב סרן שמועתי לובש רק מדים של צה"ל. יש שמועות שאולי הוא סוכן כפול.
יש דיבורים שהאמריקאים שילמו לו והוא עובד אצלם. כי הפעם, ועכשיו זה ברצינות, ארצות הברית של אמריקה פועלת בכל דרך כמעט לסיכול האפשרות שישראל תוביל תקיפה עצמאית נגד איראן לפני הבחירות. כל דרך כמעט, כלומר רב סרן שמועתי גויס, והדלפות, תדרוכים, חשיפות וספינים הם כלים שבהם משתמשים תדיר, אבל לא בדרך המלך.
נשיא ארצות הברית ברק אובמה לא פנה עד כה לראש ממשלת ישראל ואמר לו את המילים הפשוטות: "אל תעשה את זה. נקודה. אל תעשה את זה עכשיו ואני מבטיח שארצות הברית תתקוף אחר כך". פשוט. ברור. מחייב. לא מאפשר שום תמרון. את זה הוא לא עשה, ולא במקרה.
ברק אובמה הוכיח בשנים האחרונות שהוא פוליטיקאי קר רוח, לפעמים קר מדי, שעושה מה שהוא חושב שטוב לו, טוב לקמפיין שלו ולארצות הברית של אמריקה. אובמה לא בטוח שלאמריקה טוב לתקוף באיראן.
אחרי שתי מלחמות קשות, שבהן שקעה המעצמה היחידה בעולם בבוץ האפגני ובסופות החול בעיראק, ורק מבצע נקודתי מוצלח, אלים ורצחני כמו חיסול בן לאדן החזיר קצת מהיוקרה האמריקאית לדעת הקהל, ואחרי שהוציאה על כך יותר מטריליון דולר בעשר שנים האחרונות - אמריקה לא ששה לעימות כוחני.
האסטרטגיה של אובמה, שלא בטוח שהיא בכלל אסטרטגיה אלא יותר אלתור שהפך את עצמו למין מחשבה עמוקה ומתוכננת של "להוביל מאחור" - כפי שטען הבית הלבן אחרי שאובמה היסס לפעול בלוב ונתן לבריטניה וצרפת להוביל ולגרור אותו למעורבות כוחנית כמעט בעל כורחו - גורסת שאמריקה צריכה להימנע מלקפוץ בראש.
לא להיות הראשונה שמתנדבת למשימות שיטור עולמיות ולהפסיק לשלם את המחיר בדם וכסף על כל הבעיות בעולם. תשאלו את הסורים שנרצחים מדי יום ומחכים עד בוש, ואולי עד בוש (bush), שאמריקה תתעורר ותתערב.
מבקריו של אובמה, כל מיני, אבל נניח שהם גם מבטאים לא רע את מחשבותיו של ראש הממשלה נתניהו, אומרים שהוא לא "מוביל מאחור" אלא "מוביל מהאחוריים שלו", ושזאת
אובמה לא מבקש מישראל באופן מפורש לא לפעול כי הוא לא רוצה לקחת אחריות. הוא לא רוצה מחויבות. הוא גם לא יכול. נניח, כתרגיל מחשבתי, שאובמה השתכנע בשבועות האחרונים מהמודיעין שלו שרק פעולה אמריקאית צבאית תעצור את איראן. הרי שנייה לפני הבחירות, אם הוא יציע מבצע צבאי, הדבר ייחשד מיד בעיני דעת הקהל האמריקאית, ולא פחות בעיני הצמרת הצבאית-ביטחונית של ארצות הברית, כתעלול בחירות שהופך את "לכשכש בכלב" של דסטין הופמן לצ'יוואווה קטנה וצווחנית לעומת הכלב המכושכש ששולח טילי שיוט לטהרן.
אובמה גם לא בטוח שהוא ייבחר. למה לו לתת הבטחות "על הקרח", שיסנדלו אותו ויחייבו אותו? הוא מעדיף להמתין עד 7 בנובמבר, אחרי שיספרו את קולות הימאים, ולעשות את החשבון הפשוט: מה טוב לי? מה טוב לקמפיין (אצל אובמה יש תמיד קמפיין, גם כשהוא לא רץ)? ומה טוב לארצות הברית?
עכשיו בוא נלך לישראל, שלא ליקקתי ממנה דבש, ונראה מה אפשר לחלץ מראש הממשלה העקשן שלה. אולי נחזור לעסקה: פלסטין תמורת גרעין. אולי נלך על פירוק פורדו תמורת תהליך פיקוח על דימונה. הכל פתוח.
אבל אם כבר עושים ספקולציות ומשחקים ב"נדמה לי", אז הנה עוד תרחיש בדיוני שמשחק דווקא לטובת תומכי התקיפה. אלה אומרים לעצמם: ממה אובמה חושש? הוא חושש להוביל את המערכה, הוא חושש לגרור את אמריקה לעימות עם טהרן והוא חושש מעליית מחירי הדלק שתפגע בכלכלה העולמית.
אז הנה הפתרון. אובמה ימשיך להתעסק שם בהובלה מאחור וישראל תפעל בראש. ואז אובמה יצטרך לקבל הכרעה פשוטה יותר - להצטרף ולסייע או להניח לישראלים להסתדר לבד.
לדעת נתניהו וברק, לפני הבחירות הסיכוי שאובמה לא יצטרף בעל כורחו די קטן. לנוכח החרפת הקו הרפובליקני הביקורתי שכלל השבוע גם את בכירי ממשל בוש לשעבר - ארי פליישר, יועץ התקשורת שתקף את אובמה על עמדות פשרניות בעניין איראן, וקונדוליזה רייס, שתקפה את הנשיא השחור הראשון על הפקרת סוריה - הסיכוי שאובמה יגיד שישראל תחפש את החברים שלה הוא קטן, ואולי אפילו יש סיכוי שהוא ירצה לנצל את התבערה כדי לאותת לאיראן איפה הקו האדום שלו, גם אם הוא נגרר לשרטט אותו.
על פי אותו תרחיש, בעניין מחירי הנפט יוכל אובמה לומר לעמו: "זה לא אני, זה רומני". הוא יספר איך שלח את כל בכיריו לישראל לשכנע את המשוגעים לא לתקוף ואיך מיט רומני דוקא עודד אותם. "הוא הבעיר את אש הלהט הישראלי והוא אחראי לנסיקת מחירי הנפט, וזה כשהוא לא נשיא...", יוכל אובמה לומר תוך שהוא מנצל את סמכותו לכיבוי השריפה.
בזמן עימות הסיכוי שהעם האמריקאי יחליף נשיא מכהן קטן ואז בכלל יתברר שבזכות נתניהו אובמה נבחר שוב והפרחים לצה"ל. אגב, זה יכול להיות שיקול נגד קטנטן לנתניהו שלא לפעול.
ואחרי כל ה"שפקולציות", כמו שהיה אומר יצחק שמיר עליו השלום, האמת היא שמרוב דיבורים הערפל נותר סמיך כשהיה, וזאת גם דרך להסוואת מהלכים.
בתוך ים המסמכים שהתיר גנזך המדינה לפרסם על טבח מינכן בולט המברק של שגריר ישראל בארצות הברית, יצחק רבין, סביב עניין הפסקת המשחקים.
האמריקאים העבירו לרבין מסר שבו הם מבקשים שראש הממשלה גולדה מאיר לא תביך את הנשיא ניקסון ולא תפנה אליו שיקרא למשלחת האמריקאית לחזור, כי הוא לא יוכל, וישראל תובך. גולדה לא פנתה ועד היום נאבקת ישראל על דקת הדומייה שלה.
לפעמים צריך להגיד גם במחיר המבוכה. ראש הממשלה נתניהו תקף את מזכ"ל האו"ם על הנסיעה לטהרן למרות שזה לא "חכם" מדינית, ואולי אפילו העלה את פרופיל האירוע בטהרן. אבל זה שווה את המחיר. כדי להצביע על איוולת ואי צדק לפעמים צריך פשוט לומר את הדברים בקול.
הכותב הוא הכתב והפרשן המדיני של חדשות ערוץ 2
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם