עונת הבחירות בארה"ב נכנסת לישורת אחרונה
הוועידה הרפובליקנית מהווה את פתיחתו הרשמית של קמפיין הבחירות לנשיאות. בניגוד לבחירות 2008, אל תצפו לדיבורים על "שינוי"
- אובמה נגד רומני: יכפה את דעותיו הקיצוניות
- בגלל סופה: ועידת הרפובליקנים נדחתה ביום
- שלדון אדלסון ישתתף בוועידה הרפובליקנית
אלא שכמו בצבא, לכל ועידה יש מוצאי ועידה, ובמקרה של המפלגה הרפובליקנית - במוצאי הוועידה תבוא הוועידה הבאה: זו של המפלגה הדמוקרטית. אחריה יוכל דווקא אובמה לצפות לקפיצה קטנה - חמישה אחוזים - באחוזי התמיכה. כי זאת יש לומר: מאז בחירות 1964 ותחילת המדידה המסודרת של מצב המועמדים, לאחר ועידות חמישה אחוזים של תוספת למועמד המפלגה הרלוונטית הם הממוצע.
צירי הוועידה הרפובליקנית צופים בסרטון על רומני. צילום: MCT
שני המועמדים מתייצבים על קו הזינוק לקמפיין הסתיו המתיש, וברור שבהיעדר הפתעות זה יהיה מרוץ צמוד מאוד. שניהם מועמדים ממושמעים, מרוכזים, לא מועמדים במיוחד למעידות (ולא, אין צורך להתרגש מכל פליטת פה, שניהם כבר מנוסים בהתגברות גם על תקלות כאלה).
לשניהם בסיס תמיכה קבוע ויציב למדי - קצת מעל 45 אחוז, קצת למטה מ-50. מספר המתלבטים קטן. הקרב הוא על שברי אחוזים במחוזות מסוימים במדינות מסוימות, מסומנות מראש. פלורידה, המדינה שבה נערכת הוועידה הרפובליקנית, היא אחת המדינות הללו.
הקרב הוא על מצב הכלכלה ועל תדמיתם של המועמדים. הבוחרים האמריקאים שרויים במצב רוח פרגמטי, מחפשים את העגלון שישלוף את הגלגלים התקועים מהבוץ, עייפים מאידאולוגיה. זאת הסיבה שלא תשמעו את אובמה מדבר השנה במילים הגבוהות של מרוץ 2008. לא "שינוי" ולא "תקווה". אובמה מרוכז בקמפיין הכפשה של יריבו רומני, ממוקד בניסיון לצבוע את היריב במברשת אידאולוגית - הוא "רדיקלי" שיכפה על הבוחרים משנה כלכלית קיצונית, כך אובמה.
הבחירה בריאן עדיין לא הוכיחה עצמה
מנגד רומני, המנסה לשמר את התדמית שאותה הוא מוכר כבר שנה שישית ברציפות, מאז החל להתמודד בסיבוב הבחירות הקודם. המנהל היציב, המנוסה, היעיל. המסר שלו נכתב עבורו על ידי המציאות: ארבע
שנים של אובמה ואין שיפור חד מספיק לטובה במצב הכלכלי. ומכיוון שיותר מ-70 אחוז מהבוחרים אומרים שמצב הכלכלה - וכמעט שום דבר אחר - יקבע את גורל הצבעתם, הרי שלרומני יש סיבות לאופטימיות.
מזכרות בוועידת המפלגה הרפובליקנית צילום: אי-אף-פי
ומצד שני, הוא לא בדיוק ממריא. הבחירה בפול ריאן כסגנו המיועד היא בחירה הפוזלת במובהק לבסיס של המפלגה. כלומר, בחירה המעידה על הכרה בכך שבהיעדר הפתעות דרמטיות, הבחירות הללו צפויות להיות קרב חפירות מתיש עד ליום ההצבעה - בחירות שיוכרעו בארגון ובשינוע בוחרי ה"בסיס" לקלפי.
רומני בחר בריאן לא כדי לזכות בבוחרי המכרז המתנדנדים, משום שזיהה כנראה שאין מספיק מתנדנדים כאלה, אלא כדי להגביר את המוטיבציה של הבוחרים הבטוחים. וריאן לא אכזב - בוחרי המרכז אכן לא התרשמו. הסגן מונה, ומחוז הסקרים לא זז.
אגב, גם לא למטה. כלומר, רוב הבוחרים כבר גיבשו דעה, כבר יודעים עבור מי יצביעו. עבור המעט שלא, תתנהל עכשיו ועידה ססגונית, ואחריה עוד אחת, של המפלגה
השנייה, ועימותים טלוויזיוניים וחודשיים של קמפיין בלתי פוסק.
אז הנה זה מתחיל, עם הבלונים, הנאומים - הסופה העונתית שמאיימת לקלקל גם היא חלק מהפולקלור. הנה מחכים לקפיצה הקטנה של חמישה אחוזים, או קטנה יותר. ג'ורג' בוש הבן עלה רק בשני אחוזים בזכות הוועידה של בחירות 2004. יריבו ג' ון קרי איבד אחוז בעקבות הוועידה הדמוקרטית של אותה שנה בבוסטון.
או קפיצה גדולה יותר: ביל קלינטון פתח את הפער על בוש האבא מיד לאחר הוועידה הדמוקרטית ב-1992, כאשר הוסיף 16 אחוז לתומכיו. בוש האב עצמו, חודש אחר כך, הצליח גם הוא להגדיל את מספר התומכים בזכות הוועידה הרפובליקנית ביוסטון. אבל הוא הגדיל אותו בדיוק כמו הממוצע - חמישה אחוזים. סביר, אבל לא מספיק.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם