ורשביאק צריך ללכת הביתה
ישראל תפספס מדליה אולימפית לראשונה מאז סיאול 1988, ואנשי המקצוע מזלזלים במנהיגותו של יו"ר הוועד האולימפי הישראלי. המנדט שלו נגמר
זה לא שאני מחפש לערוף ראש. ורשביאק פציינט קל, אבל תלמדו משהו מהסיפור הבא: לפני לונדון הוא פגש את הקלע גיא סטריק, שהופיע בארבע אולימפיאדות, ומאמן הפעם את סרג'י ריכטר. היו"ר אמר לסטריק: "עוד פעם אתה? מתי ניפטר ממך כבר?". סטריק ההמום ענה: "ממני אתה רוצה להיפטר? מתי ניפטר ממך?".
גם אם זה נאמר בהומור, וזה לא, ככה הספורטאים רואים את המנהיג שלהם. אם יהודה מעיין, יו"ר איגוד השייט, הענף המצליח בישראל, אמר אתמול שצריך להמציא את השיטה מחדש, הוא כנראה יודע. מתברר, לפי עדותו, שאפילו הספורטאים הגדולים שלנו לא מחויבים כמו יריביהם. ישראלי מתאמן בחו"ל חודשיים וחצי? אוסטרלי מתאמן חמישה חודשים, לא רואה את המשפחה, לא זוכר את ילדיו. הישראלים עובדים, אבל מוותרים בקצוות שעושים את ההבדל בין מדליה למקום שישי.
ורשביאק צריך ללכת, כי כמו כל ראשי הספורט הבולטים בישראל - אבי לוזון, אבנר קופל וריקי בכר - הוא לא מעורר השראה, אלא תוצר רדוד של קוניוקטורה פוליטית. את האנשים האלה לא מעניין לקדם תהליכים ארוכי טווח. הם לא אנשים של דקויות. אין להם סבלנות לזה.
בריכת שחייה שהסינים בונים בשבועיים וחצי, נבנית בווינגייט כבר חמש שנים ולא סיימו. אריק זאבי והג'ודו מתאמנים במקלט תת קרקעי מתחת לאולם כדורסל. אתלטיקה? נעליים! כל זה קורה כשלוזון בונה פיל לבן בר"ג בחצי מיליארד שקל, שיפעל שבוע וחצי בשנה, במקום להקים מעבדות
ולהעסיק מדענים שיבדקו למה הילד הישראלי הוא השלישי הכי שמן בעולם.
גם לגילי לוסטיג, יו"ר היחידה לספורט הישגי, צריך להפנות שאלות. נכון שזו לא אשמתו שהריקבון מתחיל בבית הספר, כשהמורה להתעמלות, כמו לפני 40 שנה, נותן לילדים כדור. אבל גם לוסטיג צריך להודות שבהופעותיהם של מיטב אנשינו כאן היתה חסרה לירה לגרוש, ולא גרוש ללירה.
אמרו שללונדון נסעה המשלחת האיכותית ביותר, אבל בלי קשר לאובססייה הלאומית, לאף אחד מהישראלים לא הגיעה מדליה. אין ברירה, נשיג אחת הבוקר בחנות מזכרות באוקספורד סטריט.
צבי ורשביאק. לא מעורר השראה
צילום: אלן שיבר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם