זעקת מנהלי ביה"ח: "המערכת תקרוס"
4 מבכירי מערכת הבריאות נפגשו לדיון חירום בעקבות הקיצוץ בתקציב והזהירו: "אנשים ימותו". הכתבה המלאה ב"סופשבוע"
ביוזמת סופשבוע כונסו ארבעת מנהלי בתי החולים המובילים - שיבא (תל השומר) במרכז, הדסה בירושלים, רמב"ם בצפון וסורוקה בדרום - לשיחת חירום.
כתבות נוספות:
- רופאים: קיצוץ בתקציב הוא הכרזת מלחמה
- המתמחים קיבלו רק מחצית מהמענק לפריפריה
- תחקיר: אושפזתם? סביר שתידבקו בחיידק קטלני
חולים במסדרון צילום ארכיון: מקס ילינסון
ארבעת הרופאים הבכירים מדברים בכאב על תהליך הרסני שעלול לגרום נזק חסר תקדים ובלתי הפיך. הכתבה המלאה תפורסם ביום שישי.
"הזעקה הזאת קמה כי באו מים עד נפש", אומר פרופ' אהוד קוקיה, מנכ"ל הדסה. "הגענו לקש. אנחנו כמו הסוס. מבקשים מאיתנו להתייעל ולקצץ ולפטר ולתמרן, וכשאנחנו חותכים בבשר החי בחירוק שיניים, אומרים לנו 'תתייעלו עוד'. בסוף הסוס ימות".
"אני זוכר שמערכת החינוך שלנו הייתה פעם מצוינת. היום אנחנו כבר לא מתגאים בה ברמה הבינלאומית. היום אנחנו אומרים: 'פעם הייתה לנו מערכת חינוך מפוארת'. זה בדיוק מה שנגיד בעוד עשור על מערכת הבריאות".
עמיתו מתל השומר, פרופ' זאב רוטשטיין, מדבר על חוסר יכולת להעניק שירות בסיסי. "אם מגיע ילד ששבר את הרגל, אני רוצה להרדים אותו כדי שלא יסבול, אבל אין לי מרדימים", הוא אומר. "אז הילד צריך להתענות עשר וגם 14 שעות, עד שיימצא מרדים, כדי שנוכל להחזיר את העצם למקומה ללא כאב. בחדרי הלידה אין לי אפשרות לתת לכל יולדת אפידורל כדי שתלד ללא כאבים. זו לא רפואה נכונה".
עומס אדיר במחלקות
אל הזקנה המפורסמת מהמסדרון, הם מזהירים, יצטרפו בקרוב נוספים. רבים מהם כבר שם. "החולים המבוגרים ביותר, ששייכים למחלקה הפנימית, חלקם ניצולי שואה שכבר עברו טראומה איומה וצריכים היום לשכב במסדרונות ולאבד שוב את הפרטיות", אומר רוטשטיין.
ניצולי השואה שוב סובלים מאובדן הפרטיות. פרופ' רוטשטיין צילום: יוסי אלוני
"הרופאים שואלים שאלות אינטימיות, וכל העוברים ושבים במחלקה שומעים ורואים. לפעמים החלוק של החולה קצת פתוח, לפעמים הוא לא בהכרה מלאה, לפעמים החולפים במסדרונות רואים חלקי גוף של חולה. בזמן שאני מדבר איתך ממתינים 37 חולים לניתוח רק משום שהוא לא הוגדר כניתוח חירום".
"דוחים אותם מיום ליום, לפעמים לאורך שבועות, רק בגלל בעיית המרדימים", הוסיף רוטשטיין. "במחלקה הפנימית העומס אדיר. 20 חולים ביממה
נקלטים בה, מספר שיא שנופל רוב הזמן על תורן אחד. עכשיו נותר רק לחשב כמה זמן לוקח לטפל ב-20 חולים מורכבים במקביל למחלקה שלמה של 40 חולים".
הקיצוצים הורגים את המערכת לאט וברכות. הפערים, הנשירה, בריחת המוחות ומאבקי המתמחים מניעים את הממשלה לעבוד בשתי ידיים שמאליות: באחת לרענן את התקנים שנקבעו לפני 30 שנה ולייבא מתמחים מהרשות הפלסטינית כדי לעמוד בעומס, ובשנייה להטיל גזירות קיצוץ חדשות לבקרים.
השביתה לא הועילה
ד"ר מיכאל שרף, מנהל בית החולים סורוקה בבאר שבע, מודאג מאוד. "אנחנו משרתים אוכלוסייה חלשה ואין לנו את הלוקסוס להפנות לרפואה פרטית", הוא אומר במרירות. "תמריצים ייפגעו, תחנות אם וילד ייסגרו, ונשים שלא עברו מעקב היריון יגיעו לחדר לידה עם מומים ומצבים מורכבים. בעבר כבר סבלנו ממצבי דחק שגרמו לתחלואה ותמותה, עד שמשרד הבריאות נזעק וסייע. רק התקדמנו קצת וכבר ניסוג שוב?"
"בסוף הסוס ימות". פרופ' קוקיה צילום: יוסי אלוני
הנציג הצפוני בפסגת החירום הוא פרופ' רפאל ביאר, מנהל המרכז הרפואי רמב"ם. "פעם היינו מגיעים לתפוסות לא אנושיות רק בחורף", הוא אומר. "היום הצפיפות זולגת לכל עונות השנה, אפילו בקיץ. במחלקות הכירורגית והפנימית אין כבר מקום אפילו במסדרונות. לא מעט אנשים מגיעים למיון, נזקקים לניתוח דחוף ושוהים שם שלושה ימים ולילות עד שיתפנה להם מקום במחלקה הכירורגית".
"לשכב במיון לאורך זמן זה פשוט לא אנושי", אומר ביאר. "יש שם אור והמולה ללא הפסקה, מעט מאוד צוות, אין מומחים ספציפיים, אין חלוקת אוכל מסודרת. חדר מיון בכלל לא ערוך לטפל בחולים מאושפזים. אני רואה את המצוקה שלהם, את הרצון הנואש לעבור הלאה, למחלקה או הביתה. שעות בודדות זה בסדר, אבל שישה ימים? אנשים ימותו, חד-משמעית, כי רמת השירות והטיפול יכולה לשנות את התוצאה הסופית".
מי שחשב כי אחרי שביתת הרופאים הגדולה המצב הרעוע השתפר - טעה. ארבעת המנהלים מבהירים: "למרות ההבטחות, עדיין לא קיבלנו את התקנים. לרופאים קשה מאוד להמשיך וגם האחיות קורסות. לא ייתכן שרק בגלל מחסור בתקציבים אחות אחת תטפל בשמונה חולים קשים אחרי ניתוח מורכב עם החלפת תחבושות ושינוי תנוחות הגוף. בעולם מתוקן מופקדות על טיפול כזה חמש אחיות לפחות".
הכתבה המלאה: ביום שישי בסופשבוע
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה - 
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם